יוהנס רויכלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

יוהנס רויכלין Johannes Reuchlin 1455 - 1532
תרומות עיקריות
חקר העברית,רשם בתווים שירים מבתי הכנסת בגרמניה
נתונים נוספים ענף מדעי בלשנות ארצות מגורים גרמניה

יוהנס רויכלין (29 בינואר 1455 פפורצהיים - 30 ביוני 1522 שטוטגרט), נודע גם בתור יוהן רויכלין ובכינויו היווני קפניון, פילוסוף והומניסט גרמני, מראשי ההבראיזם, החקר הנוצרי של העברית והיהדות.

רויכלין, ממנהיגי ההומניסטים הגרמניים, הנהיג במערב אירופה את לימודי היוונית העתיקה ובעיקר את לימודי העברית, וביחד עם מרטין לותר, מלכנטון וארסמוס מרוטרדם היה ממקדמיה של הרפורמציה, אף שבשנת 1520 הכריז שהוא מתנגד לה.

[עריכה] נעורים ולימודים

רוכילין נולד בפפורצהיים, בצפון היער השחור (כיום במדינת המחוז באדן-וירטמברג) כבנו של מנהלן במנזר. בגיל 15 נרשם לאוניברסיטת פרייבורג, לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר של המנזר הדומיניקני בפפורצהיים. בפרייבורג למד גרמניסטיקה, פילוסופיה ורטוריקה.

בשנת 1477, לאחר שהוענק לו תואר מגיסטר ארטיום, התחיל בפעילותו האקדמית.

בעיר אורליאן אשר בחבל הלואר בצרפת למד את השפה היוונית על בוריה, התחיל בלימודי משפטים והוענקה לו "ליצנציאט" - תעודת הוראה במוסדות ההשכלה של הכנסייה הקתולית. בשנת 1481 מונה ליועץ ומרצה בחצרו של אברהרד הראשון דוכס וירטמברג, בשטוטגרט.

בחודשים פברואר עד אפריל 1482 ליווה את הדוכס בנסיעתו לרומא. שם נשא ונתן עם האפיפיור סיקטוס הרביעי על הקמתה של אוניברסיטת טיבינגן, שאותה הקים הדוכס כבר בשנת 1477.

בשנת 1484 זכה לתואר "דוקטור למשפט הקיסרי". בשנים 1496-1499 היה יועצו של הדוכס של באדן. בשנת 1499 שב לווירטמברג, ומונה לשופט בטיבינגן, משרה שבה החזיק עד 1513. רויכלין נאלץ לעזוב את דוכסות וירטמברג פעמים רבות בגלל מלחמות שפרצו, ותחת זאת בחר ללמד בשנים 1519-1521 יוונית עתיקה ועברית באוניבסיטה של העיר אינגולשטט. לאוניבסיטת טיבינגן שב רק שנה לפני מותו.

[עריכה] לימודי העברית

במסעו השני לרומא בשנת 1490 הכיר רויכלין בפירנצה את פיקו דלה מירנדולה, אשר חשף בפניו את עולם הקבלה, ועורר את עניינו בשפה העברית. רק בשנת 1492 עלה בידו של רויכלין למצוא מורה לשפה, יעקב בן יחיאל לואנס, רופאו האישי של פרידריך השלישי קיסר האימפריה הרומית הקדושה. מאותה העת הפך לתלמיד חרוץ של השפה העברית, ובמהלך שהותו השלישית ברומא בשנים 1497-1499 בשליחות הדוכס מבאדן, למד עברית מפי עובדיה ספורנו, פרשן המקרא. לימודי העברית הביאוהו להתעניין בתלמוד ובקבלה.

רויכלין היה מומחה ליוונית ולעברית, שאותה רכש בסיועם של פרשן המקרא החשוב - רבי עובדיה ספורנו. מחקריו הדיקדוקיים והפילולוגיים היוו בסיס למלומדים אחרים. בין השאר, הוא רשם בתווים שירים מבתי הכנסת בגרמניה (מתוך אמונה שמוצאה של מוזיקת בתי-הכנסת בשירת הלוויים בבית המקדש), וכתביו הם המקור היחיד שבידינו כיום למוזיקה יהודית מאותה תקופה.

בשנת 1509 התפרסם כשנאבק עם המומר יוהנס פפרקורן שניסה להביא להשמדת ספרי התלמוד. עמדתו הביאה להאשמותו במינות, אך הוא זוכה. ויכוחיו עם מתנגדיו הדומיניקנים הועלו על ידיו בספר, שבו הציג את עמדתם בלעג אירוני חריף.

בעקבות היכרותו עם פיקו דלה מירנדולה נמשך לקבלה וניסה למצוא בה מוטיבים נוצריים.

על אף שמצא עניין רב בתלמוד, קשה לתאר את יחסו אליו ואל היהדות כאהדה חד משמעית. אחד מנימוקיו להגנה על התלמוד היה:

"מועיל וטוב בשבילנו שהתלמוד יתקיים ויישאר. ככל שהתלמוד חסר הגיון, הוא מאפשר לנו הנוצרים לגנותו יותר"

כבר ב-1505 כתב חיבור שלפיו צרותיהם של היהודים נובעות מכפירתם בישו.

אף על פי כן, בנוסף להתנגדותו לביעור התלמוד גם תמך במתן שוויון זכויות אזרחי ליהודים.