יוהן יואכים וינקלמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוהן יואכים וינקלמן (9 בדצמבר 1717 - 8 ביוני 1768) היה היסטוריון גרמני בתחום תולדות האמנות. הוא נחשב לחוקר תולדות האמנות המודרני הראשון. בעבודתו, אשר התרכזה בתרבות הקלאסית, הבחין וינקלמן בין האמנות של יוון העתיקה, אמנות יוונית-רומית ואמנות האימפריה הרומית. עבודתו הייתה בעלת השפעה מכרעת על התפתחות האמנות הניאו קלאסית באירופה, אמנות אשר עסקה בחידוש ובחיקויי של האמנות היוונית והרומית. חידוש נוסף של וינקלמן היה השימוש בקטגוריות של סגנון וגודל כדי למיין מימצאים ארכאולוגיים.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 חשיבותו של וינקלמן כהיסטוריון 3 הערות שוליים 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

וינקלמן נולד בשטנדאל (Stendal) שבפרוסיה למשפחה ענייה. אימו, אנה מריה מאייר הייתה בתו של אורג ואילו אביו, מרטין וינקלמן, עבד כסנדלר. למרות עונייה של משפחתו הצליח וינקלמן לרכוש לעצמו השכלה בלימוד שפות והיסטוריה עתיקה. הוא למד בבית הספר בשטנדאל ובגימנסיה בברלין (Coellnisches Gymnasium). בשנת 1738 הוא נרשם ללימודי תאולוגיה באוניברסיטה של האלה, אולם עד מהרה נטש לימודים אלו לטובת חקר האמנות היוונית העתיקה. מקור השפעה נוסף למהלך זה מצא וינקלמן בהרצאותיו של הפילוסוף אלכסנדר גוטליב באומגרטן, מראשוני האסתטיקנים המודרניים. בשנת 1740 הוא החל בלימודי רפואה באוניברסיטה של העיר יינה, אולם הוא נאלץ לסיים את לימודיו עקב קשיים כספיים.

בין השנים 1743-1748 הוא שימש כמורה פרטי לשפות בעיר מגדבורג וכן קיבל וינקלמן משרה של עוזר הרקטור בגימנסיה של זהאוסן. על חוויה זו כתב מאוחר יותר כי בבוקר היה "מלמד ילדים אטומי-מוח את האלף-בית" ואילו בלילות היה שקוע "בתפילות שנערכו בביטויים השאולים מתוך הומרוס". ^[1]

הוא קיבל משרת ספרן בביתו של ההיסטוריון הגרמני הרוזן היינריך פון בינאו (Heinrich von Bünau). תפקיד זה אפשר לוינקלמן גישה חופשית אל ספרות היסטורית אודות האימפריה הרומית, תחום המחקר של הרוזן, והתקופה הקלאסית בכלל. בנוסף נחשף וינקלמן אל שכבת המשכילים והאמנים בדרזדן. הוא החזיק במשרה זו עד שנת 1754, אז עבר לדרזדן, שם הצליח להשיג מימון למסע לרומא.

בשנת 1754 המיר וינקלמן את דתו מפרוטסטנית לקאתולית. אולם, רוב החוקרים ראו באקט זה כיותר ניסיון לקידום מקצועי בחיקה של הרומא האפפיורית, מאשר אקט של אמונה. גתה תיאר את וינקלמאן כ"פאגאני", אולם המרת דתו אכן איפשרה לוינקלמן גישה אל ספריית האפפיור. הוא מונה כספרן לקרדינל הדומיניקאני פאסיאוני (Passionei) בזכות בקיאותו בשפה היוונית. אוגוסטוס ה-3, מלך פולין, אף הקציב בעבורו קצבה בגובה 200 תאלרים כדי להמשיך את מחקריו ברומא.

בשנת 1756 פרסם וינקלמן בדרזדן את חיבורו הידוע "הגיונות על החיקוי של יצירות אמנות יווניות ורומיות" (Gedanken über die Nachahmung der griechischen Werke in der Malerei und Bildhauerkunst), אשר נודעה לו השפעה רבה בתרבות של המאה ה-18 באירופה. חשיבותו של חיבור זה הייתה בביסוסה של פנייה של האמנות אל העבר ואל התקופה המכונה "התקופה הקלאסית" של תרבות יוון ורומא. הוא הודפס במספר מהדורות ותורגם לצרפתית ולאנגלית.

[עריכה] חשיבותו של וינקלמן כהיסטוריון

בכתיבתו הדגיש וינקלמן כי כתיבת ההיסטוריה של האמנות צריכה להתמקד במשמעות בעיני הצופה ולא המשמעות בעיני האמן. בכך ביקר את התאור הביוגרפי שהיה העיקר בעבודתו של ג'ורג'ו ואזארי. וינקלמן תפס את האמנות הקלאסית כיחידה שלמה והרמטית שאינה ניתנת לחלוקה או לערעור. כתיבתו ב"תולדות האמנות" שילבה על כן גם כתיבה אסתטית, בתארו את האמנות היוונית כאידאל היופי. בכתיבתו ההיסטורית, תיאר וינקלמן את המרחק מן האידאל של האמנות הנעלה.

החיבור "הגיונות על החיקוי של יצירות יווניות ורומיות" נכתב מתוך מסורת של כתיבה אל אמנים ועוסקים באמנות. הוא הציג אלטרנטיבה ביקורתית לסגנון של אמנות הבארוק אשר שלטה באותה עת. אמנות, אשר לדעתו טעתה בהציגה ביטויי מוגזם של פאתוס ונטורליזם מוגזם. הוא הציג את האמנות הקלאסית כדגם רצוי לחיקוי על ידי האמנים. "הדרך היחידה בשבילנו להיות לגדולים", כותב וינקלמן בפתיחת חיבורו, "... להיות בלתי ניתנים לחיקוי, הוא חיקויים של היוונים". בכך ביקש וינקלמן לכונן מחדש את האידאל של האמנות כ"יפה" לעומת האמנות בת זמנו המדגישה את הטבא ואת החוויה. ^[2]

בחיבורים כדוגמת חיבור אודות טורסו מבלבדר והפסל "אפולו בלוודרה" (1759), "האגרת אל הרוזן מבריל על התגליות בהרקולאניום" (1762), אשר דן בממצאים הארכאולוגיים שנחשפו בפומפיי ובהרקולנאום בתקופה זו^[3] ובעיקר בספריו "יצירות אמנות עתיקות שלא נתפרסמו" (1766) וכן ספרו המרכזי "תולדות האמנות של העת העתיקה" (Geschichte der Kunst des Alterthums) אשר פורסם בשנת 1764, חיבור בו בו הופיע לראשונה המונח "תולדות האמנות", התמקד וינקלמן לא רק בתיאור האמנות העתיקה, אלה בנסיון לפירוש הרמנויטי שלה. במסגרת זו הקדיש דיון מרכזי למשמעות הדימויים (איקונוגרפיה) בתוך המסגרת ההיסטורית של התרבות הקלאסית. התמקדות במשמעותה ובמקומה של האלגוריה במסגרת פרשנות האמנות הציג וינקלמן בחיבור "ניסיון של אלגוריה, במיוחד בשביל האמנויות" (Versuch einer Allegorie), אשר פורסם בשנת 1766.^[4]

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ מצוטט בתוך: ברש, משה, "וינקלמן: כינונן של תולדות האמנות, מחשבת האמנות בדורות האחרונים, מוסד ביאליק, ירושלים, 1977, עמ' 23.
2. ^ ברש, משה, "וינקלמן: כינונן של תולדות האמנות, מחשבת האמנות בדורות האחרונים, מוסד ביאליק, ירושלים, 1977, עמ' 26-28.
3. ^ פומפיי התגלתה בשנת 1748 ואילו הרקולנאום התגלתה לראשונה בשנת 1709.
4. ^ ברש, משה, "וינקלמן: כינונן של תולדות האמנות, מחשבת האמנות בדורות האחרונים, מוסד ביאליק, ירושלים, 1977, עמ' 36.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה של יוהן יואכים וינקלמן, מתוך מילון ביוגרפי של תולדות האמנות (באנגלית)