יהודי מנוחין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודי מנוחין (22 באפריל 1916 - 12 במרץ 1999) היה כנר, ויולן ומנצח יהודי, יליד ארצות הברית, שרוב הקריירה שלו כמבצע עברה עליו בבריטניה. היה תלמידם של לואיס פרסינגר, ג'ורג'ה אנסקו ואדולף בוש.
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית הקריירה
מנוחין התחיל ללמוד נגינה בכינור בגיל שלוש, אצל הכנר זיגמונד אנקר. הופעתו הראשונה ככנר סולן הייתה בגיל שבע, עם התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו. בהמשך למד אצל המלחין והכנר הרומני גו'רג'ה אנסקו. בשנים הבאות ערך כמה הקלטות עם אחותו חפציבה מנוחין, שהייתה פסנתרנית.
[עריכה] מוזיקאי במלחמת העולם השנייה
יהודי מנוחין ניגן לפני חיילי בעלות הברית בתקופת מלחמת העולם השנייה ויצא עם המלחין בנג'מין בריטן לנגן לאסירי מחנה הריכוז ברגן בלזן, אחרי השחרור באפריל 1945. הוא חזר לגרמניה בשנת 1947 לבצע מוזיקה בניצוחו של וילהלם פורטוונגלר כמחוות פיוס, והיה המוזיקאי היהודי הראשון שחזר לגרמניה אחרי השואה. בכך שניגן עם פורטוונגלר, עזר מנוחין לרהביליטציה שלו לאחר המלחמה - עד שהחל לשתף פעולה עם מנוחין היה פורטוונגלר מוקצה מחמת מיאוס בשל עברו הנאצי.
אחרי שביסס את הצלחתו המוקדמת על ביצועים שופעים ועתירי רומנטיקה, התנסה מנוחין בקשיים פיזיים ואמנותיים, שנבעו מעומס עבודה מופרז בשנות המלחמה ומהכשרה מוקדמת בלתי ממוקדת. משטר קפדני של תרגול ולימוד, בשילוב מדיטציה ויוגה, עזר לו להתגבר על רבות מבעיות אלה והוא המשיך לנגן עד גיל מתקדם ועשה לו שם בפרשנות מעמיקה, באיכות מחמירה וקפדנית. כשהחל לבסוף להקליט, התפרסם בכך, שהיה מתאמן ביצירות מוזיקליות בדרך של פירוק פסוקים ובנייתם מחדש מצלילים בודדים, בזה אחר זה.
[עריכה] פעולות גומלין עולמיות
בשנת 1952 פגש מנוחין את היוגי רב-ההשפעה ב. ק. ס. איינגר והתיידד עמו. מנוחין ארגן לאיינגר הוראה מחוץ לגבולות ארצו, בלונדון, שווייץ, פאריז ועוד. לאנשים רבים במערב הייתה זו ההזדמנות הראשונה להיחשף ליוגה.
בשנת 1956 יסד יהודי מנוחין את הפסטיבל שלו בגשטאאד שבשווייץ. פסטיבל שחגג ב שנת 2006 את 50 שנות קיומו.
בשנת 1962 הקים את בית ספר יהודי מנוחין בסטוק ד'אברנון, סארי, אנגליה. באותה תקופה בערך ייסד את תוכנית המוזיקה בבית הספר נואבה בהילסבורו, קליפורניה. ב-1965 קיבל תואר אבירות לשם כבוד.
[עריכה] קריירה מאוחרת
במהלך שנות ה-80' הקליט מוזיקת ג'אז עם סטפן גראפלי ומוזיקה מן המזרח הרחוק עם נגן הסיטאר הגדול ראווי שנקר. בשנת 1985 קיבל אזרחות בריטית ומכאן ואילך היה זכאי להיקרא "סר יהודי", שכן תואר האבירות שלו לא היה עוד לשם כבוד בלבד. בשנת 1993 קיבל תואר לורד לימי חייו, כברון מנוחין מסטוק ד'אברנון במחוז סארי. לורד מנוחין מת בברלין לאחר מחלה קצרה, מסיבוכים של דלקת הסימפונות.
מנוחין הותיר אחריו ארבעה ילדים - קרוב וזמירה מאשתו הראשונה נולה ניקולס (בתו של תעשיין אוסטרלי), שממנה התגרש, ושני בנים מאשתו השנייה, דיאנה גולד (שחקנית ובלרינה בריטית), ג'רארד וג'רמי, פסנתרן.
[עריכה] עוד טריוויה
בין תלמידיו נייג'ל קנדי והוויולן ההונגרי סאבה ארדלי.
מנוחין זקף לזכותו של הפילוסוף היהודי-גרמני קונסטנטין ברונר הענקת "מסגרת תאורטית, שאליה אני יכול להכניס את האירועים וההתנסויות שבחיי" (שיחות עם מנוחין: 32-34).
טענה שאפשר לחלוק עליה היא, שהכינור המפורסם ביותר של מנוחין הוא "לורד וילטון", כינור גוארנרי דל ג'זו, שנבנה בשנת 1742.
בשנת 1990 ניתן לו פרס גלן גולד היוקרתי, לאות הוקרה והכרה במפעל חייו, וב-1991 זכה בפרס וולף באמנות.
בשנת 1996 תמך יהודי מנוחין יחד עם הצייר דן רובינשטיין בבית החולים משגב לדך בירושלים לרכישת מכשירים לפגיה.
זמן קצר לאחר מותו, רכשה האקדמיה המלכותית למוזיקה את ארכיב יהודי מנוחין, אחד האוספים המקיפים ויקרי הערך ביותר שנוצרו אי פעם בידי מוזיקאי יחיד.
באוקטובר 2004 סיפר מגזין "ניו אינטרנשיונליסט" את סיפורו של מנוחין על הדרך בה קיבל את שמו:
"הורי, שחיפשו דירה למגוריהם, מצאו בשכונה דירה במרחק הליכה מן הפארק. בעלת הבית, שליוותה אותם בצאתם אחרי שראו את הדירה, אמרה: 'תשמחו לדעת, שאינני מקבלת יהודים.' הזוג הבהיר לבעלת הבית האנטישמית את טעותה, סילק ידיו מן הדירה ומצא לו אחרת, אבל רישומה של האמירה נותר בעינו. בדרכם הביתה נדרה אמי נדר. תינוקה שלא בא עוד לעולם יישא תווית, שתכריז על מוצאו לעולם ומלואו. הוא ייקרא 'יהודי'." ()
בנובמבר 2005 פוטר בנו, ג'רארד, ממשרתו כיושב ראש עמותת יהודי מנוחין על דעות נאו נאציות לכאורה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- נתן דונביץ', וירטואוזים: גדולי הכנרים מפגניני עד מידורי, זמורה-ביתן, 2003.
- The Menuhins :a family odyssey /Lionel Menuhin Rolfe (1978)
