טרייסי לורדס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טרייסי לורדס (באנגלית: Traci Lords; נולדה ב-7 במאי 1968), היא שחקנית קולנוע וטלוויזיה וזמרת אמריקאית. היא התפרסמה לראשונה באמצע שנות השמונים של המאה ה-20, כאשר בהיותה קטינה הופיעה בסרטים פורנוגרפיים ובמגזין פנטהאוז (היא הייתה בת 15 וחצי בסרטה הראשון), ולאחר מכן הפכה לשחקנית טלוויזיה וסרטי B-Movies.
תוכן עניינים |
[עריכה] השנים הראשונות
לורדס נולדה בסטיובנוויל, אוהיו, בשם נורה לואיז קוזמה, לזוג ההורים לואיס (מהגר יהודי מאוקראינה) ופטרישיה (נוצריה ממוצא סקנדינבי) קוזמה. קיימות שתי גרסאות שונות לסיבה שבגינה בחרה טרייסי לורדס את שם הבמה שלה: על פי גרסה אחת, השם נבחר כמחווה לדמות של טרייסי לורד בסרט "סיפור פילדלפיה", אותה גילמה קתרין הפבורן. על פי גרסה אחרת, שם הבמה הורכב משמה הפרטי של חברתה הטובה ביותר בתיכון ומשם המשפחה של השחקן אותו העריצה, כוכב הסדרה "הוואי חמש אפס" ג'ק לורד.
בגיל 12 ברחה מאביה האלכוהוליסט והאלים לקליפורניה, ביחד עם אמה ושלוש אחיותיה. בשנת 1983 החלה את לימודיה בתיכון רדונדו, אך תוך זמן קצר הרתה, עברה הפלה אותה מימנה בעצמה, סבלה מהתמוטטות עצבים וברחה מהבית. היא עברה להתגורר עם החבר לשעבר של אמה, שהתחזה לאביה החורג. בעזרת רישיון נהיגה מזויף, שבו צוין שהיא בת 22, הערימה על מעסיקיה ופילסה דרכה לפורנוגרפיה. היא החלה בקריירה של שחקנית פורנו בהיותה בת 15 וחצי בלבד. את צעדיה הראשונים בתעשייה עשתה בסוכנות "World Modeling" של ג'ים סאות', סוכנות נודעת בתחום.
זמן קצר לאחר מכן דיגמנה עבור מגזינים למבוגרים, הידוע שבהם הוא המגזין פנטהאוז. היא הייתה "נערת האמצע" של גיליון ספטמבר 1984, שהיה אחד הגיליונות הנמכרים ביותר בהיסטוריה של המגזין, בזכות תמונות העירום של מיס אמריקה דאז ונסה ויליאמס, שצולמו בתחילת קריירת הדוגמנות שלה ופורסמו בגיליון זה. בשל תמונות העירום של לורדס, הגיליון הפך לשנוי במחלוקת, וכיום הגיליון המקורי אסור להחזקה בארצות הברית, כיוון שהוא נחשב לפורנוגרפיית ילדים.
המעבר להשתתפות בסרטי פורנו היה מהיר. סרטה הראשון היה "!What Gets Me Hot", ואחריו הגיעו שני סרטים נוספים שצולמו במחצית הראשונה של 1984, עוד בטרם מלאו לה 16. המראה הצעיר שלה והופעתה המינית המשכנעת העלו אותה לדרגת כוכבת תוך זמן קצר. עד הגיעה לגיל 18, לורדס הספיקה להופיע בכ-100 סרטי פורנו. בספרה האוטוביוגרפי טענה, עם זאת, שכ-80 מאותם סרטים היו בעצם אוספים, שהורכבו משאריות שנותרו בחדר העריכה ומסצינות שנערכו מחדש מתוך 20 הסרטים המקוריים שבהם אכן השתתפה.
במאי 1986 גילו רשויות החוק שלורדס הייתה קטינה בזמן שהופיעה בסרטים. לורדס נעצרה, ואתה נעצרו גם הבעלים של הסוכנות שלה ושל חברת ההפקה שהפיקה את הסרטים שבהם השתתפה. חשיפת הפרשה עלתה לתעשיית הפורנוגרפיה האמריקאית מיליוני דולרים, מאחר שהם חויבו על ידי הרשויות להסיר מהמדפים מאות אלפי עותקים של כל הסרטים והמגזינים שבהם הופיעה לורדס, כדי לא להסתכן בתביעה בגין הפצה של פורנוגרפיית ילדים. בספרה, יצאה לורדס כנגד צביעותם של מפיקי הסרטים, וטענה שהרווח שהפיקו מהפרסום שהסקנדל זכה לו היה גדול יותר מההפסדים שנגרמו להם כתוצאה מהשמדת העותקים של סרטיה. לורדס גם ציינה שחשה מנוצלת על ידי כתבי העיתונות, שהשתמשו לצורך כתבותיהם בתמונות מצונזרות מתוך סרטיה הבלתי חוקיים. נגד לורדס עצמה לא הוגש כתב אישום, מאחר שבתור קטינה לא הייתה מוסמכת לתת את הסכמתה לקיים יחסי מין מול המצלמה תמורת תשלום. לעומת זאת, הוגשו כתבי אישום נגד הסוכנים והמפיקים שהעסיקו אותה, ונגד עשרות אנשים שהיו מעורבים בסרטים שבהם השתתפה התנהלו חקירות והליכים משפטיים במשך שנים. בסופו של דבר, משרד המשפטים נאלץ לבטל את כתבי האישום, לאחר שהתברר במהלך המשפט, למבוכתם, שהתעודה המזויפת שבה השתמשה לורדס כדי להערים על מפיקי הסרטים הייתה דרכון אמריקאי שנשא את השם טרייסי לורדס. בעקבות המקרה של לורדס שונה החוק הפדרלי, והוקשחו הדרישות ממפיקי הסרטים: המפיקים נדרשים מאז לקבל מכל המשתתפים בסרטיהם הוכחה בכתב לגבי גילם, עליהם לשמור אצלם תיעוד של המסמכים המוכיחים את גיל המשתתפים ולמנות "ממונה על הרשומות" (Custodian of Records) לצורך העניין. בראשית כל סרט יש לציין שכל המשתתפים בו הם מגיל 18 ומעלה, וכמו כן יש לציין את התאריכים שבהם הופק הסרט ואת פרטיו של הממונה על הרשומות (שם ודרך ליצירת קשר).
כמו שאר כוכבות הפורנו באותה תקופה, עבור השתתפותה בסרטים קיבלה לורדס משכורת, והזכויות על הסרטים לא היו בבעלותה. לפי האוטוביוגרפיה שלה, היא הרוויחה בסך הכל 35,000 דולר מכל הסרטים, כולל ה-5,000 דולר שקיבלה עבור צילומיה ל"פנטהאוז". את רוב הכסף היא בזבזה על שכר דירה וסמים, ובשאר השתמשה כדי לקנות לעצמה מכונית קורבט שחורה.
לורדס השתתפה בסרט פורנוגרפי אחד בלבד שהופק לאחר יום הולדתה ה-18. הסרט, "טרייסי, אני אוהב אותך", הוא הסרט היחיד שניתן להשיגו באופן חוקי בארצות הברית. עם זאת, סרטיה המוקדמים יותר ממשיכים להיות מופצים בחלק ממדינות אירופה ובתוכנות השיתוף באינטרנט. זהו גם הסרט היחיד שהזכויות עליו היו בבעלותה המלאה. לאחר מעצרה מכרה לורדס את הזכויות על הסרט תמורת סכום של 100,000 דולר. מהלך זה שלה הוביל לשמועות, לפיהן הייתה זו לורדס עצמה שפוצצה את הפרשה וסיפרה לרשויות על גילה, כדי לזכות בחסינות מתביעה ולהפיק רווחים ממכירת הזכויות על סרטה. שמועות אלה מעולם לא הוכחו. לורדס הכחישה שמועות אלה באוטוביוגרפיה שלה, וסיפרה שמכרה את הזכויות על הסרט בשמחה, משום שבאותה עת ניסתה להפוך לשחקנית שגרתית ולהתנער מעברה כשחקנית פורנוגרפיה. כמו כן, כתבה שלא ידעה דבר על שמותיהם האמיתיים של אנשים בתעשייה, ולא היה לה כל מידע לספק ל-FBI. לדבריה, סוכני ה-FBI לא אהבו את חוסר יכולתה לספק להם את המידע שהם רצו, וטענו שהם עקבו אחריה במשך שלוש שנים.
רשויות התביעה הצהירו, שלורדס הייתה קורבן של תעשייה מניפולטיבית, ושהיא סוממה והוכרחה לעשות מעשים שלא הסכימה להם. אולם, גורמים מתוך התעשייה, דוגמת כוכבי הפורנו רון ג'רמי, ג'ינג'ר לין וטום ביירון, סיפרו שהם מעולם לא ראו אותה משתמשת בסמים ושהיא הייתה מודעת באופן מלא למעשיה, גם אם בתור קטינה היא לא יכולה הייתה לתת את הסכמתה החוקית לכך. אחת מעמיתותיה לעבודה באותה תקופה, כוכבת הפורנו קריסטי קניון, אף אמרה בהתייחסה לאוטוביוגרפיה של לורדס: "אני חושבת שהספר שלה היה יכול להיות נפלא, אלמלא העובדה שהיא משקרת לכל אורכו".
למרות שלורדס מתנערת מעברה בתעשיית הפורנו, היא ממשיכה להשתמש בשם הבמה שבחרה לעצמה בתור קטינה, ואף הפכה אותו לשמה הרשמי. היא כתבה בספרה: "בחרתי להפסיק ולברוח מזה. במקום זאת, אני מרגישה שניצחתי בכך ששיניתי את שמי הרשמי לטרייסי לורדס. זו מי שהייתי, וזו מי שאמשיך להיות". בראיון אצל אופרה וינפרי, ציינה שהיא לא מנסה להתכחש לעברה: "גיליתי שאת יכולה לברוח, אבל את לא יכולה להסתתר", אמרה.
[עריכה] התחלה חדשה
לורדס עברה לשחק בסרטי מיינסטרים, והופיעה במספר סרטי B-Movies. בגיל 18 החלה לורדס ללמוד בבית הספר למשחק של לי שטרסברג, וזמן קצר לאחר מכן כיכבה בסרט "Not of This Earth". ב-1990 השתתפה בסרטו של ג'ון ווטרס "נער שוליים" ("Cry Baby"), לצדו של ג'וני דפ. ב-1994 חזרה לעבוד פעם נוספת עם ג'ון ווטרס, ושיחקה לצדה של קתלין טרנר בסרט "אמא סדרתית". ב-1998 שיחקה בסרט "בלייד", בכיכובו של וסלי סנייפס. בשנת 2008 הצטלמה לסרטו של קווין סמית', "Zack and Miri Make a Porno", שאמור להגיע לבתי הקולנוע בארצות הברית באוקטובר 2008.
בנוסף להשתתפותה בסרטים, לורדס הופיעה גם בתפקידי אורח בסדרות טלוויזיה רבות, בהן "נשואים פלוס" (2 פרקים), "מקגייוור", "הרקולס", "בנות גילמור", "ויל וגרייס" ו"רוזאן". תפקידים קבועים ומשמעותיים יותר היו לה בסדרות "מלרוז פלייס" (שם גילמה את ריקי), "פרופיילר" (בתפקיד שרון לשר), ובסדרת המדע הבדיוני בהפקתו של פרנסיס פורד קופולה, "First Wave", שם גילמה את דמותה של ג'ורדן ראדקליף.
בשנות התשעים של המאה ה-20 החלה לפתח גם קריירה כזמרת. ב-1992 תרמה את קולה לסינגל "Little Baby Nothing" של להקת מאניק סטריט פריצ'רס. בהמשך הופיעה במספר וידאו קליפים של זמרים ולהקות. ב-1995 הוציאה את אלבומה הראשון והיחיד עד היום, שנקרא "1000 Fires", בשיתוף פעולה עם ג'ונו ריאקטור ועם מייק אדוורדס מלהקת Jesus Jones. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Control", זכה להצלחה בארצות הברית ובבריטניה, הגיע למקום הראשון במצעד הדאנס האמריקאי של המגזין "בילבורד", והגרסה האינסטרומנטלית שלו נכללה בפסקול הסרט מבוסס משחק המחשב "מורטל קומבט". הסינגל השני מתוך האלבום, "Fallen Angel", הגיע למקום ה-11 במצעד הדאנס האמריקאי.
לורדס חזרה לסצינת המוזיקה ב-2004, כשהוציאה את הסינגלים "Sunshine" ו-"Walking In L.A". ב-2007 פרסמה סינגל נוסף, "Come Alive".
ב-2003 פירסמה לורדס את האוטוביוגרפיה שלה, "טרייסי לורדס: מתחת להכל", שנכנסה לרשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס". עוד באותה שנה, כתבה וביימה סרט קצר בשם "Sweet Pea", שהופק על ידי חטיבת הסרטים העצמאיים של אולפני פוקס והוקרן במספר פסטיבלי סרטים במהלך 2005. הסרט מבוסס באופן חלקי על חוויה שתוארה באוטוביוגרפיה שלה, ועוסק בהתמודדותה של נערה בגילאי העשרה, שנאנסת על ידי החבר שלה.
[עריכה] חייה האישיים
בשנת 2002 התחתנה לורדס עם ג'ף לי. ב-10 באוקטובר 2007 ילדה את בנה הבכור, ג'וזף גונאר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של טרייסי לורדס
- טרייסי לורדס במסד הנתונים הקולנועיים IMDb
- טרייסי לורדס, באנציקלופדיה האינטרנטית להיסטוריה של הפורנוגרפיה
- ראיון עם טרייסי לורדס, באתר Nerve.com
- סיפורה של טרייסי לורדס, באתר של אופרה וינפרי
