חידוש עבודת הקורבנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חידוש עבודת הקורבנות אחרי החורבן; מאז חורבן בית המקדש השני עולה וחוזר הדיון, שהגיע לעתים להתנהגות מעשית, בענין חידוש עבודת הקורבנות, כאשר מטרת הדיונים היא לברר האם יש לשאוף לקיים בימינו את המצוות המרובות הקשורות להקרבת קורבנות ציבור, ואם כן - לברר את התנאים ההלכתיים לכך.

תוכן עניינים 1 יסודות 2 סקירה היסטורית 3 התארגנויות כיום 4 הפן ההלכתי 4.1 תמיכה הלכתית 4.1.1 טומאה (המקריבים) 4.1.2 מקום ההקרבה (המזבח) 4.2 התנגדות הלכתית 5 הפן ההגותי 5.1 תמיכה מחשבתית 5.2 התנגדות רעיונית 6 התפילה כתחליף לקורבנות 7 ראו גם 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] יסודות

חז"ל, כביטוי לשאיפתם לקיים מצוות אלו, קבעו שני כללים הלכתיים בנושא:

1. מקריבין אע"פ שאין בית- זאת אומרת, שחובת הקרבת הקרבנות אינה תלויה בקיומו הפיסי של בית מקדש,
2. טומאה דחויה בציבור- כלומר, החובה להקריב קורבנות ציבור עומדת בעינה אפילו כאשר רוב המחויבים בהקרבת אותו קרבן טמאים בטומאת מת.

הכלל הראשון נותן מענה להיעדר בית מקדש, ומתחשב במציאות שבניית המקדש יצריך אישור מרשויות-שלטון דבר שעלול להתעכב, או שכלל לא יגיע. לעומת זאת, בניית מזבח פשוט והקרבת קרבן קטן יכול להסתיים תוך זמן קצר.

הכלל השני נותן מענה להיעדר פרה אדומה, במסגרת המחשבה הצבורית כי "כולנו בחזקת טמאי מתים". באופן כללי, אסור ליהודי טְמא-מת להיכנס לעֲזָרה (המקבילה בקדושתו ל"מחנה שכינה"), המקום שָם מקריבים את הקרבנות. הכלל השני מחדֵש שהחובה ההלכתית להקריב קורבן-ציבור בזמנו דוחה את האיסור שחל על טמאים מהִכנֵס לעזרה.

במשך הדורות נדונו השיקולים ההלכתיים ביחס למקום ההקרבה, גודל המזבח והפסיקה שטומאה דחויה בציבור. למעשה, מלבד השאיפה קשה להצביע על ביצוע מעשי של הקרבת קורבנות, מאז הפסקתם. גם כיום, פועלים מספר גופים המנסים לחדש את עבודת הקורבנות.

את מזבח הנחושת לקח נבוזראדן לבבל ולא נשאר סימן במקומו. אבל המזבח שבנה זרובבל גנזו החשמונאים אבניו בלשכת בית המוקד, וחודש שוב בימי הורדוס, ולכן סביר להניח שיהיה קל לאתר את יסודותיו.

[עריכה] סקירה היסטורית

הניסיון הראשון להקמת בית המקדש מופיע במדרש (בראשית רבה פרשה סד אות י), בתקופת אדריאנוס קיסר: 'בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש..' חידוש המקדש כלל בתוכו אף את חידוש עבודת הקורבנות; אולם בעקבות מעשי השומרונים, ופעולתם המדינית כלפי אדריאנוס קיסר, נמנעה בניית בית המקדש. בהמשך נעשו ניסיונות נוספים להקמת בית המקדש וחידוש עבודת הקורבנות. כך יש המשערים שבין המטרות המוצהרות של מרד בר כוכבא הייתה הקמת בית המקדש; דבר שהתבטא במטבעות המרד, שבהם נחקק בית המקדש וירושלים. יותר מכך קיים בהשערות מחקריות שונות, הטוענות לכך שבמרד הצליחו לכבוש את ירושלים, ואף לחדש את עבודת הקורבנות לזמן מועט. שאר הניסיונות לבניית המקדש, וחידוש הקורבנות, לא עברו לשלבים מעשיים. אך מאות שנים אחר כך ניתן לציין את עליית 'בעלי התוספות' לארץ ישראל, בשנת 1211; שכללה קרוב לשלוש מאות אנשי תורה. כמה שנים אחר כך, בשנת 1259, התקיימה עלייה שבראשה עמד רבי יחיאל מפריז. המוקד בעליות אלו, מלבד הרצון לעלות לארץ ישראל, היה חידוש עבודת הקורבנות. בכל אותם פעולות וניסיונות מלבד התומכים, היו מתנגדים שונים לניסיונות אלו. תופעה זו התבטאה בעיקר בתקופת מבשרי הציונות, כאשר הרבנים צבי הירש קלישר ויהודה בן שלמה חי אלקלעי תמכו, כתבו ופעלו למען חידוש עבודת הקורבנות. לעומתם קמו מתנגדים שונים שראו בפעולתם דבר שלילי.

[עריכה] התארגנויות כיום

כיום ניתן להצביע על מספר התארגנויות בקרב הימין הרדיקלי השואפות להחזיר את עבודת הקורבנות; לרוב שאיפה זו כלולה בשאיפה לבניית בית המקדש. בין הארגונים ניתן למנות את: שוחרי המקדש (בראשות פרופ' הלל וייס); התנועה לכינון המקדש, הפועלת בצדדים המעשיים של חידוש נוהג הקורבנות; מכון המקדש ומשמרות הכוהנים.

[עריכה] הפן ההלכתי

[עריכה] תמיכה הלכתית

רבי אשתורי הפרחי, בספרו כפתור ופרח דן ארוכות בשאלה ההלכתית האם ניתן לחדש את עבודת הקורבנות. לצורך החידוש התמודדו הפוסקים השונים אם פתרונות ודרכים לפתירת הבעיות ההלכתיות.

[עריכה] טומאה (המקריבים)

אחת הבעיות המרכזיות בחידוש העבודה היא העדר האפשרות להטהר מטומאת מת, מכיוון שאין בנמצא כיום אפר פרה אדומה, והשגתו כרוכה בפתרון בעיות שונות, הלכתיות ומעשיות, וכל עוד הכהנים טמאים בטומאת מת יש איסור להיכנס לתחומי העזרה המקודשת. אולם כלל ידוע הוא בדברי חז"ל טומאה דחויה היא בציבור ומשמעותו, שכאשר הכהנים טמאים, ואין אפשרות להקריב את קרבנות הציבור בטהרה - מותר להקריבם בטומאה. היתר זה נאמר רק לגבי קרבנות ציבור שזמנם קבוע אך לגבי כל שאר הקרבנות אין שום היתר להקריבם בטומאה. אם כן, קודם שניגשים לעסוק בחידוש עבודת הקרבנות, חיוני לעסוק בשאלה, מה הם התנאים בהם ניתן להקריב קרבנות גם בהיותנו טמאים?

במסכת יומא נחלקו אמוראים האם הטומאה דחויה היא בציבור או הותרה בציבור כאשר ישנם שתי השלכות עיקריות:

1. חיזור אחר טהרה. כלומר אם הטומאה דחויה יש מצבים (המפורטים בגמרא) בהם יש חיוב לחזר אחר כהנים טהורים אף אם הדבר כרוך בקשיים, אך אם הטומאה הותרה אין חיוב כזה.
2. הצורך בציץ שירצה. אם הטומאה דחויה יש צורך שיהיה ציץ בראש הכהן הגדול על מנת שירצה את עון ההקרבה בטומאה, אך אם הטומאה הותרה אין צורך בציץ בראש הכהן הגדול.

להלכה נפסק שהטומאה דחויה היא בציבור ^[1] ואם כן קודם הקרבת הקרבנות יש למנות כהן גדול ולהכין את שמונת בגדי הכהונה שלו, וביניהם הציץ. אולם לדעת כמה פרשנים ^[2] הציץ אינו נצרך אלא לכתחילה אבל בדיעבד ניתן לעבוד בלא הציץ.

[עריכה] מקום ההקרבה (המזבח)

[עריכה] התנגדות הלכתית

[עריכה] הפן ההגותי

[עריכה] תמיכה מחשבתית

[עריכה] התנגדות רעיונית

מלבד הגישה הקלאסית, המיוצגת לדוגמה בכתביו ובמעשיו של הרמב"ן, היו מקובלים שהתנגדו רעיונית לחידוש עבודת הקורבנות. כך יש המציינים (חביבה פדיה, השם והמקדש במשנת ר' יצחק סגי נהור: עיון משווה בכתבי ראשוני המקובלים, מאגנס, ירושלים תשס"א) לכך שר' עזריאל (מחוג גרונה) העדיף עבודה רוחנית על פני עבודת הקורבנות, זאת משום שעבודת הקורבנות קשורה לפגם עמלק. לכן לעומת הרמב"ן שעלה לארץ, המתנגדים (ר' עזרא ור' עזריאל) לא ראו בפעולה מעשית משהו מהותי, ואף להפך, השכינה לדעתם אינה מתקיימת בתקופה זו בקורבנות.

[עריכה] התפילה כתחליף לקורבנות

התבטאות נוספת לשאיפה לחידוש עבודת הקורבנות מתבטאת בתפיסה ההגותית שהעבודה שבלב החליפה את העבודה המעשית, כך גם 'תורה עבודה ודרך ארץ' בו עבודה שימשה כעבודת המקדש, הפכה בהמשך לעבודת המידות. כלומר חוסר היכולת להקריב, הוביל לפתרונות דרשניים אשר זיהו מושגים תורניים אחרים והקבילו אותם להקרבת קורבנות כדברים המהווים תחליף.

[עריכה] ראו גם

• קורבן פסח
• בית המקדש השלישי
• הר הבית

[עריכה] קישורים חיצוניים

• שו"ת עם הרב חיים רטיג על חובת הציבור לבנות את בית המקדש.
• אל תגעו בהר ובקצהו - הרב שלמה אבינר, מקור ראשון.
• עלו בהר - הרב ישראל אריאל, מקור ראשון.