חזקה (הלכה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חזקה היא מושג הלכתי, הקובע כי במצבים מסופקים מסוימים נקבע הדין לפי המצב שקדם לזמן התעוררות הספק. החזקה עשויה לקבוע הלכות בין בדיני ממונות ובין בהלכות איסורי אכילה וכדומה. חזקה זו נקראת גם חזקה דמעיקרא.
דוגמאות לחזקות ידועות בהלכה ובמשפט העברי:
- חזקת מרא קמא - חזקה הקובעת כי חפץ או קרקע שייכים לאדם שידוע לנו בוודאות שהיה בעליו של החפץ, לפני שהתעוררה מחלוקת לגבי הבעלות העכשווית שלו.
- חזקת כשרות - חזקה המניחה כי כל אדם הוא אמין ומקובל לעדות, כל עוד לא הוכח ההיפך. כמו כן קובעת חזקה זו, כי כל יהודי נתפס באופן בסיסי כמקפיד על חוקי התורה, אלא אם כן ידוע לנו ההיפך.
מאכל שהוחזק כמאכל כשר, אין צורך לחשוש שאירע בו שינוי האוסרו לאכילה. כמו כן, בהלכות טומאה וטהרה, חפץ או אדם שהיה טהור ונתעורר ספק שמא נטמא, בחלקם של המקרים מכריעה חזקתו הקודמת את ההלכה, והוא נחשב טהור. דבר שהיה בחזקת טמא ועבר תהליך של הטהרות, למשל על ידי טבילה במקווה, אם התעורר ספק האם הייתה הטבילה כראוי, יוחזק הדבר לטמא, כפי חזקתו הראשונית.
[עריכה] חזקות אחרות בהלכה
חזקה נוספת הקיימת בהלכה, היא קביעה שמסתמכת על הסתברות ועל מרב הסיכויים. דוגמה לחזקה זו היא הקביעה ש"רוב הבעילות אחר הבעל", ולכן יש להניח שאדם הוא בנו של מי שמוחזק לבעלה של אמו, ולא של אדם זר שאולי שכב איתה. חזקה זו מוגדרת גם כרובא דליתא קמן. גם הקביעה שממון הקיים ברשותו של אדם הוא שלו, מתבססת על החזקה ש"אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן" (ארמית: "אין להחזיק אנשים כגנבים").
חזקות נוספות הקיימות בהלכה היהודית הן:
הבהרה: ויקיפדיה איננה מקור לפסיקות הלכה.
