ז'אן ד'ארק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'אן ד'ארק (בצרפתית: Jeanne d'Arc) (6 בינואר 1412 – 30 במאי 1431) היא גיבורה לאומית של צרפת וקדושה של הכנסייה הקתולית, המהווה מיתוס מכונן בתרבות הצרפתית. היא מילאה תפקיד מפתח בתהליך שחרור צרפת מעול הכיבוש האנגלי בזמן מלחמת מאה השנים במאה ה-15. היא התחפשה לגבר ופיקדה על יחידה צבאית גדולה שהשתתפה באופן פעיל במלחמה באנגלים. התנופה שנוצרה אחרי ניצחונותיה במספר קרבות סחפה את צרפת לניצחון במלחמה כולה. ולבסוף נתפסה והוצאה להורג בהעלאה על המוקד. ז'אן ד'ארק ידועה גם בכינוי הבתולה מאורליאן.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות ורקע לתקופה
ז'אן ד'ארק נולדה בדומרמי שבמזרח צרפת ב-1412. בנערותה הייתה צרפת ללא מלך מוכתר, לאחר מותו של שארל השישי ב-1422. אמנם לשארל השישי היה יורש עצר, הדופין שארל השביעי, אך זה לא הוכתר למלך בשל חוזה טרואה בין צרפת וממלכת אנגליה. חוזה זה נחתם בשנת 1420 בין שארל השישי מצרפת להנרי החמישי, מלך אנגליה, כדי לנסות ולסיים את מלחמת מאה השנה שגרמה לאבדות כבדות בנפש, במיוחד בקרב אז'נקור. כתר צרפת עבר על פי החוזה למלך הילד הנרי השישי מאנגליה, שהיה בנם של הנרי החמישי ושל קתרין, בתו של שארל השישי. באופן זה היו אמורות ממלכות צרפת ואנגליה להתאחד.
ז'אן ד'ארק נולדה למשפחת איכרים בכפר דומרמי בחבל לוריין, במהלך מלחמת מאה השנים בין צרפת לאנגליה. צפון צרפת היה תחת כיבוש אנגלי, כאשר האנגלים היו בעלי ברית של הבורגונדים. בגיל 12 החלה ז'אן, לטענתה, לשמוע את קולם של הקדושים מיכאל – שר המלאכים, סנט קתרין וסנט מרגרט, שהודיעו לה שנבחרה לשחרר את ארצה מהכיבוש האנגלי ולסייע לדופין (יורש העצר הצרפתי) לרשת את כתר צרפת. בגיל 16 ניסתה להתגייס לצבאו של הדופין, אך נדחתה.
[עריכה] גיוס לצבא ושחרור אורליאן
שנה לאחר דחייתה, קצצה את שיערה, לבשה בגדי גבר ויצאה שנית מכפרה למחבואו של שארל השביעי. היא שכנעה אותו, וקיבלה על כך אישור של תאולוגים, שהוטל עליה משמיים להציל את צרפת. שארל נתן לה שריון של איש צבא, חרב ודגל לבן. ז'אן ד'ארק, רכובה על גבי סוס, הוליכה את הצבא הצרפתי. ב-29 באפריל 1429 הצליחה להיכנס לעיר אורליאן הנצורה על ידי האנגלים. ב-1 במאי יצאה מהעיר לכיוון עמדות האנגלים הצרים, ועד ה-9 במאי הצליח הצבא הצרפתי לגרום לכוחות האנגלים לסגת, והמצור על העיר הוסר. בעקבות ניצחון זה, קיבלה ז'אן מעמד מיסטי בקרב החיילים. חודשיים אחר-כך נמשח שארל למלך, בעיר ריימס, כשז'אן לצדו.
[עריכה] השבי והמשפט
אף על פי שאיחדה את הצרפתים מאחורי שארל, סירב זה לבצע פעולות התקפיות נוספות נגד האנגלים. לכן, היה זה ללא הסכמת המלך כאשר הוליכה בשנת 1430 מערכה נגד האנגלים ביער קומפיין שליד פריז. שריונה הנוצץ משך את אש האנגלים; היא נפצעה קשה, נשבתה על ידי הבורגונדים, ונמכרה לאנגלים בכסף רב – 16,000 פרנקים. לאחר תקופת סבל של שבי מלווה בעלבונות וחרפות הועמדה לדין בעיר רואן באשמת כישוף וכפירה.
לאחר 14 חודשי חקירה הואשמה ז'אן ד'ארק בשתי אשמות חמורות: לבישת בגדי גבר וכפירה בכך שחשבה עצמה ככפופה ישירות לאלוהים ולא לכנסייה הקתולית.
בית המשפט דן אותה למוות, אך היא הודתה באשמה והסכימה ללבוש בגדי אישה, וגזר דינה הומר למאסר עולם. שלושה ימים אחר כך היא חזרה בה מדבריה. ב-30 במאי 1431, והיא עוד לא בת 20, הובאה ז'אן ד'ארק אל כיכר השוק של רואן (צפון מערב מפריז, בקרבת התעלה), שם הועלתה על המוקד.
[עריכה] הנצחה לאחר המוות
25 שנים לאחר מותה זוכתה ז'אן ד'ארק מכל אשמה, ובשנת 1920 הוכרזה קדושה.
ז'אן ד'ארק הונצחה באופן נרחב בספרות ובאמנות. פסל מוזהב של ז'אן ד'ארק ניצב בפריז – ברחוב ריבולי, מול הקצה הפתוח של ארמון הלובר. דוגמות נוספות הן פסלו של פרנסואה רוד במוזיאון לוקסמבורג בפריז, ופסלה של אנה הנטינגטון בניו יורק.
המחזאי הגרמני פרידריך שילר הקדיש לה את מחזהו הבתולה מאורליאן, ג'ורג' ברנרד שו כתב את סיינט ג'ואן, הפילוסוף וולטייר כתב את הפואמה הבתולה מאורליאן והסופר האמריקני מארק טוויין כתב את זיכרונותיה האישיים של ז'אן דארק.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ז'אן ד'ארק |
