זבד הבת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביהדות, זבד הבת הוא מנהג של עדות מסוימות העורכות טקס נתינת שם לבת סמוך להולדתה.
המילה "זבד" מופיעה בספר בראשית פרק ל' פסוק כ: "ותאמר לאה: זבדני אלוהים אותי זבד טוב" "זבד" היא מילה יחידאית במקרא. יש המפרשים לשון דירה. יש המפרשים שפע טובה, מתנה.
רבים מעדיפים את המונח "שמחת הבת" או הסלנג "בריתה" (לשון נקבה למילה "ברית" הנקבית ממילא).
בטקס, נוהגים לומר:
| "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה" | ||
| -- שיר השירים, ב, י"ד | ||
ואז:
| "מי שברך אמותינו שרה רבקה רחל ולאה ומרים הנביאה ואביגיל ואסתר המלכה בת אביחיל. הוא יברך את הילדה הנעימה הזאת ויקרא שמה (פלונית) במזל טוב ובשעת ברכה ויגדלה בבריאות שלום מנוחה. וִיזַכֶּהּ לאביה ולאמה לראות בשמחתה ובחפתה בבנים זכרים עושר וכבוד דשנים ורעננים ינובון בשיבה וכן יהיה רצון ונאמר אמן" | ||
ועונים אמן.
מצוות ומנהגים יהודיים
| הלכה · תרי"ג מצוות · משפט עברי · תפילה · לימוד תורה · צדקה · גמילות חסדים · שמע ישראל משפחה: ברית מילה · פדיון הבן · זבד הבת · בר מצווה · חופה וקידושין · טהרת המשפחה · מעמד האישה ביהדות · צניעות מוות: הלוויה · קבורה · אבלות · קדיש · חברה קדישא |
 |
