רצח קנדי: התעלומות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
רצח קנדי הותיר שרשרת של תעלומות, שעד היום לא נפתרו, לפחות לא נפתרו לשביעות רצונם של אנשי "תאוריות הקשר".
חלק מן התעלומות הנן:
- שרשרת מיתות מסתוריות ולא טבעיות של העדים לרצח (ישנם שטרחו ומנו את העדים ואת דרך מותם. בספרו "תיק סגור" טוען החוקר ג'רלד פוזנר כי אל מול 53 עדים שמתו מוות טבעי ישנם 48 עדים שמתו מוות לא טבעי, אך גם מותם הנו ללא כל קשר לרצח קנדי).
- ראיות הנוגעות לניתוח לאחר המוות של קנדי, לזוויות הירי, ולהתאמה (או האי התאמה) ביניהן. על סמך ראיות אלו בנה החוקר דייוויד ליפטון, בספרו "הראיה הטובה ביותר" "Best Evidence" תאוריה שלמה לפיה נחטפה הגופה, ושונתה, באופן בו הראיות מן הנתיחה תתאמנה לתיאורית "היורה הבודד". ספרו של ליפטון (על אף שהתאוריה שבו נראית מאוד לא סבירה) הנו מבוא מצוין ומרתק הן לעובדות הנוגעות לרצח, הן להשתלשלות החקירות שלאחריו, והן לדרך המחשבה של תומכי תאוריות הקונספירציה.
- ראיות בליסטיות ואקוסטיות הניתנות ליותר מפירוש אחד (כפי שייסקר להלן).
- עדויות לריחות, מראות וקולות מסתוריים מ"תלולית הדשא" (Grassy Knoll) הסמוכה למקום הרצח (משם, לפי אנשי תאוריות הקשר, נורו היריות שפגעו בנשיא, בנוסף ליריות ממחסן הספרים).
- שאלות באשר ללוח הזמנים של לי הארווי אוסוואלד הן במהלך הירי עצמו, והן במהלך רציחתו של השוטר טיפיט (אשר רבים טוענים כי אוסוואלד אינו זה שרצח אותו).
להלן תיסקרנה כמה מן השאלות המעניינות יותר, לחלקן ניתנה תשובה, וחלקן נותרו בבחינת תעלומה. אין המדובר ברשימה ממצה, כי אם ברשימה חלקית ביותר.
תוכן עניינים |
[עריכה] תלולית הדשא
הגרסה הרשמית, שנתנה ועדת וורן, הנה כי הנשיא ג'ון פ. קנדי היה קורבן לשלוש יריות שנורו מאחור על ידי אוסוואלד שפעל לבדו. ניתוח של מסלול הלימוזינה מראה כי אם אכן היה קנדי קורבן לקשר, הרי שהמקום האידאלי לשים בו את היורים הנו, בנוסף לבניין מחסן הספרים, תלולית דשא (Grassy Knoll) אשר נמצאת בסמוך.
ואכן, ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות מיקמה את מקור הירייה הרביעית שאת קיומה הסיקה מהראיות האקוסטיות, בדיוק על אותה תלולית דשא. הן לפני פעולת הוועדה והן לאחריה, הצטברו ראיות רבות המראות כי על תלולית הדשא נעו דמויות חשודות, נראה עשן רובים, והיה ריח חזק של אבק שריפה. הראיה המחשידה ביותר הנה כי לאחר היריות, רצו כל הנמצאים במקום בכיוונה של תלולית הדשא. מכאן מסיקים כי היו שם דברים שמשכו את לבם - חשודים, עשן, קולות וריחות.
ביום הרצח היו גבולות התלולית - בצפון מזרח: בניין מחסן הספרים והעיקול החד ברח' אלם. בדרום: רח' אלם והמדרכה המובילה אל הכביש. בצפון מערב: חניון לרכב. במערב: מפגש פסי רכבת משולש. על התלולית היה מבנה - מעין גדר או פרגולה העשוי מבטון, ומאחוריו עצים ושיחים.
את הנעשה על התלולית צילמה העדה מארי אן מורמן, ועמה הייתה חברתה ג'ין היל. הם עמדו בצד הדרומי של התלולית, מעבר לכביש, ונראו היטב בסרטו של אברהם זפרודר. ג'ין היל לבשה מעיל גשם ארוך ואדום, שנתן לה את הכינוי "האישה באדום". הרגע בו פגע הכדור בראשו של קנדי, מכונה Z-313. זוהי תמונה 313 בסרטו של זפרודר. ב-Z-315 כעשירית שנייה (1/9 שנייה, בהתחשב בכך שסרטו של זפרודר הנו במהירות של 18 תמונות לשנייה) לאחר מכן, צילמה מורמן את הלימוזינה. ברקע הלימוזינה הייתה תלולית הדשא.
תמונתה של מורמן היא היחידה כמעט שמראה את תלולית הדשא ברגע ההתנקשות, והמדובר בתמונת פולרואיד שצולמה על ידי חובבת, ואיכותה בהתאם. חוקרים רבים בילו שעות רצופות בהתבוננות בצללים שיוצרים העצים בתמונה, ודימו לראות שם דמויות. הדמויות זכות לכינוי "איש הכלב השחור" ו"איש התג". אנשים אלו יכולים להשבע כי "איש התג" לובש תג, מחזיק ברובה, והרובה פולט רשף של ירייה. אחרים רואים בתמונה רק את צללי העצים.
לאחר שהתברר להן כי הן מעורבות בהתנקשות, ניגש אל היל ומורמן (כך לפחות העידה היל בוועדת וורן) "סוכן" וסיפר להן ש"סוכן" אחר ראה כדור ניתז מן המדרכה לידן. חשוב לציין כי בעת האירוע לא היו אמורים להיות כל "סוכנים" באזור דילי פלאזה. היל נבהלה והחלה לרוץ בכיוון תלולית הדשא, משם ראתה עשן עולה. אז ראתה אדם רץ מכיוון מחסן הספרים אל מגרש החניה שמאחורי התלולית. בשנת 1978 הוסיפה היל כי ראתה יורה נוסף על תלולית הדשא. היל תמיד ראתה עצמה כשורדת, מן הסיבה כי עדים רבים לרצח אמורים היו להיות מחוסלים בנסיבות מסתוריות. בשנת 1992 כתבה ספר בשם "העד המתנגד האחרון".
עדויותיהן של היל ומורמן מראות את הבעייתיות שבנסיון לאתר את היורים על תלולית הדשא - בעיות של זכרונם של עדים שודאי היה מושפע מן האירועים ולאחר מכן מחלוף הזמן, בעיות של מתן פירושים מרחיקי לכת לאירועים ונסיבות תמימים, ופירושים מרחיקי לכת לראיות (כגון תמונת צללי העצים). הוויכוח על היריות מתלולית הדשא עודו נמשך.
[עריכה] שלושת הנוודים
אחת ה"תעלומות" שהטרידו את מחפשי הקונספירציות במשך עשרות שנים לאחר הרצח הייתה מי הם "שלושת הנוודים" שנעצרו על ידי משטרת דאלאס, כשהוצאו מקרון רכבת שחנה ליד דילי פלאזה, כשעה לאחר הרצח, וצולמו על ידי עיתונות בדרכם אל המעצר.
במהלך השנים התפתחו תאוריות המייחסות לנוודים (אשר לפי אנשי תאוריות הקשר נראו לבושים טוב מכדי להיות נוודים), זהויות שונות, ורבים הם שטענו כי הם בעצמם הנוודים. לנושא נדרשו מנתחי תמונות מקצועיים, ואנתרופולוגים. ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות שדנה בנושא, קבעה כי אין לזהות את הנוודים עם כל אנשי ה-CIA והרוצחים השכירים אשר זוהו בתמונות, אך הדבר לא הרתיע את הוגי התאוריות מלהמשיך ולחפש לרמזים בתמונת "הנוודים".
ב-1989 פתחה עיריית דאלאס את תיקי המשטרה של יום הרצח לעיון הציבור. ב-1992 מצא עיתונאי שחיפש בתיקים אלו את תיקי המעצר של "הנוודים" והסתבר כי המדובר בנוודים אמיתיים שישנו בקרון הרכבת בלילה שלפני הרצח, ושאין להם כל קשר לרצח. שניים מהם (ג'ון גדני והרולד דויל) עוד היו בחיים בעת שנפתחו התיקים, רואיינו על ידי עיתונאים, וסיפרו את סיפורם התמים. אחת מאבני היסוד של תאוריות הקשר (שהספיקה אף להיות מונצחת בסרט "JFK תיק פתוח" של אוליבר סטון), נשמטה.
[עריכה] איש המטריה
אחת התעלומות שהונצחו בסרט שצילם אברהם זפרודר הייתה אדם המחזיק בידו מטריה, ופותח אותה. ה-22 בנובמבר 1963, היה יום שמש.
אחרי פניה לציבור של ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות, טען אדם בשם לואיס סטיבן וויט כי הוא "איש המטריה". הוא עדיין החזיק ברשותו את המטריה בעת שהעיד בפני הוועדה בשנת 1978, ולא היה לו מושג כי הוא נושא לתאוריות קשר ולמחלוקת. הוא אמר שהביא את המטריה על מנת להתגרות בקנדי, אשר אביו, ג'וזף קנדי היה תומכו של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין, בעת שזה חתם על הסכם מינכן, ולאחר מכן הופיע בציבור כשהוא מחזיק במטריה שחורה. וויט טען כי בהחזקת המטריה סבר שהוא מוחה כנגד משפחת קנדי.
אנשי תאוריות הקשר לא קיבלו הסבר זה. תאוריה אחת (המוצגת בסרט JFK של אוליבר סטון) הינה כי המדובר בסימן למתנקשים כי שיירת הנשיא מתקרבת. תאוריה אחרת (שהגה החוקר ל. פלטשר פראוטי) טוענת כי המטריה הייתה מתקן לירית חץ מורעל, אשר פגע בקנדי... יש הטוענים כי אדם כהה עור העומד בסמוך ל"איש המטריה" נראה מדבר למכשיר קשר. וויט טוען שהאיש שלידו לא החזיק כל מכשיר קשר.
בפני ועדת בית הנבחרים אמר וויט "אני חושב שאם ספר השיאים של גינס היה מציין את האיש שהיה במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון, ועשה את הדבר הלא נכון, אני הוא שהייתי מס' 1 בקטגוריה זו, ללא כל מתחרה רציני".
[עריכה] כדור הקסם
על פי ועדת וורן היה מסלולו של כדור CE399 כדלקמן:
- פגע בקנדי בגבו, וגרם נזק לחוליית C6 בעמוד השדרה של הנשיא.
- יצא דרך גרונו של הנשיא.
- פגע בג'ון קונלי, שישב במושב הקדמי, בכתפו הימנית.
- חלף דרך צלעו החמישית הימנית של קונלי, ויצא דרך חזהו.
- פגע באמת ידו הימנית של קונלי, ושבר את עצם הרדיוס שלו.
- פגע בירכו השמאלית של קונלי, חדר את העור ועצר.
- בעת הטיפול בקונלי בבית החולים פרקלנד, נפל מעצמו על אלונקה ונמצא שם על ידי עובד בעת ניקוי האלונקה.
מסקנה זו הינה לב מסקנות הוועדה. כל סטייה ממנה פירושה כי מסקנות הוועדה הינן שגויות, וכי אוסוואלד לא פעל לבדו.
הדבר הראשון הברור לעין כל המסתכל על CE399 הינו כי על אף שחלף דרך שני אנשים וגרם לשבעה פצעים שונים, תוך שהוא שובר בדרכו שתי עצמות גדולות ומאסיביות, ומשיל חלקיקי מתכת (שנמצאו באמת ידו של קונלי) הכדור נראה כאילו זה עתה יצא מפס הייצור. היה על כדור זה לאבד חלקיקי מתכת רבים יותר, להתעוות בצורתו, ולמעשה להתרסק, כפי שהתרסק "הכדור השלישי" אשר פגע בראשו של קנדי, ורק חלקיקים ממנו נמצאו. למרות זאת סבורה הוועדה כי כדור זה CE399 הוא אשר גרם לכל פצעיו של קונלי, ולפצעים בקנדי שאינם תוצאה מהפגיעה בראשו.
כן הצביעו המבקרים על כי אם קנדי ישב מאחורי קונלי, ובהתחשב בזווית היריה ממחסן הספרים, היה על הכדור לסטות ממסלולו בצורות בלתי סבירות על מנת לפגוע בקנדי ובקונלי בדרך המיוחסת לכדור זה על ידי הוועדה. המבקרים הצביעו על אי התאמות ותיקונים בדוחו"ת מן הניתוח הפתולוגי שעבר קנדי, באופן שלכאורה תוקנו הדו"חות כך שיתאימו בדיעבד למסלול "כדור הקסם" כפי שקבעה אותו ועדת וורן.
תומכי תאוריית היורה הבודד הצביעו על כך שבבדיקת מרכיבי הכדור מתאימים אלו לחלקיקים שנמצאו באמת ידו של קונלי, כך שהיה כדור זה שפגע בקונלי בידו. כן הצליחו תומכי התאוריה להראות כיצד ישב קונלי בעת הפגיעה בזווית מסוימת אשר התאימה למסלול הכדור כפי שייחסה לו הוועדה. לטענת המנתחים שניתחו את הגופה אין כל אמת בטענה כי הדו"חות שונו על מנת להתאים למסלולו של "כדור הקסם".
הוויכוח בעניין "הכדור הבודד" עודו נמשך.
[עריכה] לאחור ולשמאל - ראשו של קנדי מושלך לכיוון הלא נכון
הצופים בסרטו של אברהם זפרודר, וכן רבים מאלו שניתחו את תמונותיו הבודדות (ובמיוחד רצף התמונות Z313 עד Z318) שמו לב לתנועה האלימה בה מושלך ראשו של קנדי לאחור ולשמאל, וזאת לאחר שנפגע בכדור שהגיע מבניין מחסן הספרים, הנמצא מאחור ולשמאל. על פי נסיון החיים, ראשו של אדם שנפגע משמאל ומאחור ינוע עם כיוון תנע הכדור הפוגע בו, קדימה ולימין, ולפיכך הגיוני כי היריה שלמעשה הרגה את קנדי, זו שפגעה בראשו, הגיעה מקדימה ומימין - מכיוון תלולית הדשא.
סרטו של אוליבר סטון "JFK תיק פתוח" מייחס את התנועה לאחור ל"כדור החמישי" שירה מתנקש מתלולית הדשא.
יש לציין כי ניתוח מדוקדק יותר של סרטו של זפרודר וכן של סרט דומה שצילם אורוויל ניקס מראה כי בין Z313 ו-Z314 הושלך הראש מעט קדימה ולאחר מכן החל בתנועתו לאחור. מכל מקום, עדיין אין הסבר לתנועה האלימה אחורה, כשמדובר ביריה שבאה מאחור.
מחקרו של זוכה פרס נובל לכימיה לואיס אלוורז, שכלל הדגמה באמצעות ירי במלון, הראה כי קיים אפקט נוסף שאותו יש לקחת בחשבון, והוא אפקט "הנעת הסילון" לפיו הלחץ של הדם והמוח המותזים אל מחוץ לחור שיוצרת פגיעת הכדור בראש, יוצר אפקט סילון ההפוך לכיוון ממנו בא הכדור, ודוחף את ראשו של הקורבן לירי אל הכיוון ממנו הגיעה היריה.
גם נקודה זו, ככל ה"תעלומות" הכרוכות ברצח קנדי, שנויה במחלוקת, וישנם הסבורים כי אלוורז התעלם מהבדלים רבים שבין מבנה המלון ומבנה הגולגולת של קנדי, וכי אף אפקט הסילון לא יכול להתגבר על התנע של הכדור שפגע בראשו של קנדי. חוקרים רבים כתבו מחקרים בנקודה זו, והגיעו למסקנות סותרות. המורכבות של הבעיה (התנועה לפנים ולאחר מכן לאחור, במערכת הכוללת את ראשו של קנדי, עמוד השדרה שלו, המחוך האורטופדי שלבש, ואת תנועותיה של ז'קלין לידו), הינה כנראה גדולה מאד.
[עריכה] ראיות אקוסטיות
את השאלה המכרעת בדבר מספר הכדורים שנורו במהלך הרצח, וכיוונם, ניתן היה לפתור באמצעי פשוט - אם הייתה הקלטה של המתרחש במקום, ניתן היה לשמוע את היריות הבודדות, לספור אותן, ולנסות לשער את כיוונן. מסתבר כי הקלטה כזו אכן קיימת. בפני ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות שפעלה בשנת 1978, הובאה הקלטה, שנטען כי הינה תוצאה של מכשיר קשר על אחד האופנועים שליוו את שיירת הנשיא, אשר נותר פתוח במהלך כל ההתנקשות, ושידר את המתרחש למטה המשטרה, שם הוקלטו הקולות על מכשיר דיקטפון.
מכשיר הדיקטפון הינו שיטה מיושנת להקלטה. בגרסה שהיה בה שימוש בדאלאס, נוצרו חריצים ברצועה פלסטית (הנקראת "דיקטבלט"), והשמעת הקולות הינה בדומה לשמיעת תקליט ויניל ישן, באמצעות מחט המועברת דרך החריצים שברצועת הדיקטבלט.
בפני הוועדה הובאו ראיות של שני מומחים - וייס ואשכנזי, אשר קבעו בבירור כי בהסתברות של 95% ניתן לשמוע ארבע יריות. שוטר בשם מקליין העיד כי הוא השוטר שרכב על האופנוע בדילי פלאזה בסמוך לרצח, וכי מכשיר הקשר שלו נתקע ושידר את כל מהלך ההתנקשות.
על סמך עדויות אלו קבעה הוועדה כי בניגוד לקביעת ועדת וורן במהלך הרצח נורו ארבע יריות - שלוש מאחור, על ידי אוסוואלד, מן הקומה השישית של מחסן הספרים, ורביעית מלפנים, מתלולית הדשא. מכאן שרצח קנדי הינו תוצאה של קשר, ולא פעולתו של מתנקש בודד.
חוקרים כפוזנר ומק'אדאמס מותחים ביקורת על קביעה זו. פוזנר מראה בראיות, על פי גרסה שמסר לו מקליין לאחר עדותו בוועדה, כי לא ייתכן שמקליין היה זה שמכשיר הקשר שלו פעל, וכי מסיבה זו יש סבירות שההקלטה לא באה מדילי פלאזה אלא ממקום אחר.
ועדה של האקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים בחנה את ההקלטה, והגיעה לתוצאה כי לא ניתן להסיק קיומה של ירייה שלישית.
אדם בשם סטיב בארבר, שהאזין להקלטה (אשר צורפה בפורמט של תקליט ויניל כמקדם מכירות למגזין לגברים בשם "גלרי מגזין", וניתן לכל רוכשיו), שמע בבירור, לאחר האזנות רבות, את המילים "Hold Everything Secure" , הנאמרות בקול גברי מיד לאחר שנשמעות היריות. הקלטות אחרות ועדויות אחרות מראות כי אכן המילים נאמרו ברשת הקשר המשטרתית על ידי השריף ביל דקר, אך הן נאמרו כדקה לאחר שנורתה היריה האחרונה. מכאן שהקולות שהוקלטו על המכשיר אינם יכולים להיות היריות שנורו בהתנקשות.
מדי פעם נבדקת רצועת הדיקטבלט, וחוקר נוסף מגיע למסקנה לכאן או לכאן. באוגוסט 2004 פרסם העיתון "הגארדיאן" (בכתבה שפורסמה אף בעיתון הארץ) כי סרט הדיקטפון ייסרק אלקטרונית במטרה ליצור הדמיה דיגיטלית של תכנו, שתוכל לסייע ולבודד את היריות משאר רעשי הרקע. על אף שתוצאות פעולה זו עדיין לא פורסמו, נראה כי אף בהן לא יהיה סיום לוויכוח בדבר הקלטת הרצח ומספר היריות שנורו במהלכו.
