הרכבת התחתית של ברלין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| U-Bahn Berlin | |
|---|---|
 |
|
| מידע | |
| עיר: | ברלין |
| שנת פתיחה: | 1902 |
| אורך המערכת: | 146 ק"מ |
| מספר תחנות: | 170 |
| מספר קווים: | 9 |
| נוסעים ביום: | 1.25 מיליון |
| נוסעים בשנה: | 458 מיליון |
| רוחב מסילה: | 1,435 מ"מ |
| מפעילה: | Berliner Verkehrsbetriebe (BVG) |
| תרשים המערכת | |
 |
|
הרכבת התחתית של ברלין (בגרמנית: Berlin U-Bahn - ברלין אוּ בֵּאן), מהווה, יחד עם הרכבת המהירה של ברלין (בגרמנית: Berlin S-Bahn) את מערכת התחבורה הציבורית העיקרית של ברלין בירת גרמניה.
המונח או באן הוא קיצור של "אונטרגרונדבאן" - "רכבת תחתית" בגרמנית.
מערכת רכבות זו, שהחלה לפעול בשנת 1902 כוללת כיום 170 תחנות המקושרות בתשעה קווים. אורכם הכולל של הקווים 146 ק"מ, ו-90% ממסילות הברזל מצויות מתחת לפני הקרקע.
מערכת הרכבת מנוהלת ומתוחזקת על ידי חברת ברלינר ורקרסבטריבה המכונה BVG.
המערכת הוקמה על מנת להקל על עומסי התחבורה במרכז ברלין. המערכת גדלה תוך זמן קצר עד מלחמת העולם השנייה. עם תום המלחמה וחלוקת ברלין למזרח ברלין ומערב ברלין המשיכה מערכת הרכבות לעבוד עד לבניית חומת ברלין. במסגרת ההגבלות שהטילה ממשלת גרמניה המזרחית על אזרחיה, נאסר עליהם לנסוע במערכת הרכבות, ואף שחלק מהרכבות עברו במזרח העיר רק לתושבי מערב העיר הותר להשתמש ברכבות. התחנות במזרח העיר הפכו לתחנות רפאים בהן הרכבות לא עצרו.
עם נפילת חומת ברלין ואיחוד הגרמניות הותר לתושבי מזרח העיר לשוב ולהשתמש במערכת הרכבות, ומערכת הרכבות והתחנות (ובעיקר התחנות במזרח העיר בהן לא נעשה שימוש מאז שנת 1961) שופצה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רשת האו באן
רשת האו באהן של ברלין מורכבת מתשעה קווים אשר מוצגים בטבלה הבאה על פי המספור שנקבע במערב ברלין החל משנת 1966.
| שם הקו | צבע במפת הרכבת התחתית |
תחנות קצה | אורך (ק"מ) | מס' תחנות |
|---|---|---|---|---|
| U1 | ירוק בהיר | אולאנדסטראסה - וורשוורסטראסה |
8.8 | 13 |
| U2 | אדום | פנקאו - רולהבן |
20.7 | 29 |
| U3 | ירוק | נולנדורף פלאץ - קרומה לנקה |
||
| U4 | צהוב | נולנדורף פלאץ - אינסברוקרפלאץ |
||
| U5 | חום | אלכסנדרפלאץ - הונו | ||
| U55 | חום אדמדם | ברלין האופטבנהוף - שער ברנדנבורג |
3 | |
| U6 | סגול | אלט טגאל - אלט מארינדורף |
19.9 | 29 |
| U7 | תכלת | רת'האוס שפנדאו - רודאו |
31.8 | 40 |
| U8 | כחול | ויטנאו - הרמנשטראסה |
||
| U9 | כתום | רתהאוס סטגליץ' - אוסלוור שטראסה |
[עריכה] היסטוריה
החל מסוף המאה ה-19 ועם איחוד מדינות גרמניה השונות והפיכת ברלין לבירתן גברה התנועה אל העיר ברלין וממנה, והעיר גדלה והתפתחה. מתכנני העיר שקלו פתרונות שונים לבעיות התנועה הגוברות של העיר, ונערכו מספר תוכניות לרכבות תחתיות. קו הרכבת הראשון בתוך העיר (אשר עבר על מסילה מוגבהת מעל הרחוב) נחנך ב-15 בפברואר 1902 וכונה ה"סטאמסטרק" (בגרמנית: Stammstrecke). קו זה פעל בין וורשוור שטרסה וגן החיות של ברלין, וכן הגיע לפוטסדאמר פלאץ. בעקבות הצלחת קו זה נחנכו קווים נוספים אשר קישרו בין הערים השונות שהיו סביב העיר ברלין: וילמרסדורף, שונברג ושארלוטנבורג (לימים שכונות של ברלין). הקווים קישרו בין דלהם בדרום לשפיטלמרקט בצפון ולאזור האצטדיון האולימפי של ברלין במערב.
בעקבות איחוד הערים השונות שסביב ברלין והגדרת אזור "גרוס ברלין" (בגרמנית: Groß-Berlin - ברלין רבתי) בשלהי מלחמת העולם הראשונה תוכננה בשנת 1920 תוכנית להקמת קו רכבת עירוני מצפון לדרום אשר יחצה את העיר ויקל על עומסי התחבורה. קו זה כונה "נורד סוד באן" (Nord-Süd-Bahn) וקישר בין ודינג לבין אזור טמפלהוף.
באותה תקופה הקים תאגיד AEG קו רכבת שנקרא "גה אן באן" (GN-Bahn) אשר קישר בין גסונדברונן, אלכסנדרפלאץ וליינסראסה.
השפל הכלכלי הגדול וההיפראינפלציה בשנות ה-30 האטו את הקמת קוי הרכבת. בשנות ה-30, ביוזמת השלטונות הנאציים הוקם קו רכבת נוסף שקישר בין אלכסנדרפלאץ ופרידריכספלדה. בקו זה נבנתה מסילה רחבה יותר (רוחב של 2.8 מטרים לעומת 2.2 מטרים במסילות הקודמות) ולכן הקו כונה "Großprofil" - "גרוספרופיל" לעומת קווי ה-"Kleinprofil" -"קליינפרופיל".
במהלך קרבות שלהי מלחמת העולם השנייה ניזוקו מנהרות הרכבת התחתית. מנהרות אלה שימשו כמקלטים עבור תושבי ברלין, וכן כבונקרים עבור שרידי הצבא הנאצי והחיילים הסוביטים נאלצו לכבשם. חלק מהמנהרות הוצפו לאחר ששרידי הצבא הנאצי פוצץ מנהרה מתחנת לנהר השפרה.
עם הקמת חומת ברלין וחלוקת העיר לעיר מזרחית ומערבית חולקה מערכת הרכבות. קו U2 פעל בשלמותו במזרח העיר אולם שאר הקווים עברו דרך מזרח העיר בעוד שנקודות המוצא והסיום שלהם היו במערב העיר. קווים אלה עברו דרך תחנות רפאים (בגרמנית: Geisterbahnhöfe) במזרח העיר ולא עצרו בהן. קו U1 פעל במערב העיר, והתחנה היחידה של קו זה במזרח העיר (תחנת ורשוור ברוק) נסגרה.
במהלך המלחמה הקרה הורחבה מערכת הרכבות במערב העיר. קו U9 נפתח בשנת 1961 וקישר בין צפונה של ברלין המערבית לדרומה, מבלי לעבור בשטחי ברלין המזרחית. קו U7 קישר בין רודאו בדרום מזרח לשפנדאו במערב. כמו כן הורחבו קו U6 (שהיה בעבר קו נורד סוד באן (Nord-Süd-Bahn)) וקו U8 (שנקרא בעבר גה אן באן (GN-Bahn)). במזרח העיר הורחב קו U5.
לאחר נפילת חומת ברלין ואיחוד העיר אוחדו קווי הרכבת התחתית, והורחבו על מנת ליצור מערכת תחבורה אחידה בעיר.
[עריכה] תחנות הרכבת
בברלין 170 תחנות רכבת תחתית. חלק מתחנות אלה הן בעלות חשיבות ארכיטקטונית בשל ייחודן:
- תחנת הרמנפלאץ שנבנתה בקו "נורד סוד באן" (Nord-Süd-Bahn - "קו צפון דרום", לימים קו U6) הייתה סמוכה לחנות הכלבו הגדולה קרשטאט אשר נבנתה בעת בניית התחנה. חנות הכלבו מימנה את הקמת התחנה (בתמורה לקישור ישיר מהתחנה אל החנות) וזו נבנתה בצורת קתדרלה שגובה 7 מטרים, אורכה 132 מטרים ורוחבה 22 מטרים. תחנה זו הייתה הראשונה בתחנות ברלין בה ניבנו מדרגות נעות. כיום עוברים בתחנה זו קווים U7 ו-U8.
- תחנת אלכסנדרפלאץ אשר נבנתה בשנת 1913 כחלק מקו U2 היא אחת התחנות הידועות בברלין. בשנות ה-20 נבנו בתחנה פלטפורמות עבור הקווים D (לימים קו U8) ו-E (לימים קו U5). בתחנה זו נבנה מרכז הקניות התת-קרקעי הראשון בברלין, בתכנונו של אלפרד גרנאנדר.
- תחנת וינטברגפלאץ נבנתה בשנת 1902 כתחנה בה שתי רציפים זה לצד זה (עבור קו U2), בתכנונו של האדריכל פול ויטינג. בשנת 1912 שופצה התחנה בתכנונו של האדריכל אלפרד גרנאנדר, ונבנו בה 5 פלטפורמות עבור הקווים U3 ו-U1. במסגרת שיפוץ זה נבנה מבנה מבואה חדש אשר תאם במראה את מבנה חנות הקה דה וה הסמוכה. המבנה ניזוק בהפצצות מלחמת העולם השנייה ונבנה מחדש בשנות ה-50 בסגנון מודרני, אולם בשנות ה-80 שופץ המבנה והושב לו סגנונו המקורי.
[עריכה] מערכת כיסוי תיקשורתי לטלפונים סלולריים
בשנת 1995 הותקנו בכל תחנות הרכבת התחתית מערכות GSM המאפשרות שימוש בטלפונים סלולריים בכל הרכבות והתחנות ולאורך כל מסלולי הנסיעה התת-קרקעיים.
[עריכה] תחנות ומסילות שאינן בשימוש
כחלק ממערכת הרכבת התחתית של ברלין קיימות מספר תחנות ומסילות אשר ניבנו כחלק מתוכניות פיתוח ואשר לבסוף לא נעשה בהן שימוש. דוגמה לתחנה מסוג זה היא תחנה שנבנתה בפוטסדאמר פלאץ עבור קו U3 - קו זה לא הושלם והתחנה כיום משמשת כאזור לתערוכות ואירועים תרבותיים. בתחנות רת'האוס שטגליץ, שלוסשטראסה, וולטר-שריבר-פלאץ, אינסברוקרפלאץ וקלייסטפארק נבנו רציפים עבור קו U10 אשר לא הושלם ואינו פעיל. רציפים אלה אינם בשימוש כיום.
מנהרה שניבנתה בתחנת יונגפרנהיידה עבור קו U5, ואשר אינה בשימוש כיום משמשת לאימוני צוותי כיבוי אש.
[עריכה] אזורי תעריפים
ברלין מהווה חלק מ"רשות התחבורה של אזור ברלין - ברנדנבורג" (בגרמנית: Verkehrsverbund Berlin-Brandenburg או בקיצור VBB). משמעות הדבר שמערכת הכרטיסים של כל מערכות התחבורה באזור זה מאוחדות, וכרטיס אחד משמש את כל מערכות התחבורה. כך לדוגמה, כרטיס "חופשי חודשי" מאפשר נסיעה בכל מערכות התחבורה הציבורית למשך חודש שלם. ברלין מחולקת לשלושה אזורי תחבורה: A, B ו-C. אזור A הוא אזור מרכז ברלין הכולל את מערכת האס באן המעגלית המקיפה את מרכז העיר. אזור B כולל את יתרת שטח העיר ברלין שסביב מרכז העיר ועד לגבולות העיר, ואזור C כולל את פרוורי ברלין.
[עריכה] מספור קווי האו באן
קודם למלחמת העולם השנייה היו קווי הרכבת התחתית מסומנים באותיות, כאשר רכבות עם מספר נתיבים חלופיים סומנו בספרות רומיות. בשנות ה-60, לאחר הקמת חומת ברלין ועם חלוקת מערכת הרכבת התחתית בין מזרח העיר ומערבה, נותרו הקווים E ומחצית מקו A במזרח העיר, ויתרת הקווים במערב העיר. בעקבות החלוקה הוחלט לשנות את שמות הקווים. בשנת 1966 הוחלפו שמות הקווים במערב ברלין לשמות מספריים (1 - 9) אשר נותרו עד ימינו.
הקו הקצר ביותר הוא קו 5, הכולל שתי תחנות בלבד. קו זה נסגר בשנת 1970 והתחנות אוחדו עם קו 7. המספר "5" נותר פנוי ונשמר על ידי רשות הרכבת התחתית במערב ברלין עבור קו E במזרח ברלין מתוך תיקווה לאיחוד העיר.
בשנת 1984 חברת BVG החלה להפעיל גם את מערכת האס באן במערב העיר. לקווי הרכבת ניתנו שמות מספריים עם הקידומת S, ואילו לקווי הרכבת התחתית במערב העיר ניתנה הקידומת U, כך לדוגמה קו 1 הפך לקו "U1".
לאחר איחוד ברלין קו E הפך לקו U5 כמתוכנן, וחלקו המזרחי של קו A הפך לחלק מקו U2 (שמו של קו A במערב העיר), אף שבאותה עת הקווים לא היו מחוברים. קווים אלה אוחדו עם מערכת הרכבת התחתית בשנת 1993.
[עריכה] תאונות
הרכבת התחתית של ברלין נחשבת לרכבת בטוחה ביותר ומספר התאונות שאירעו בה היה מועט ביותר. החמורה בתאונות אירעה ב-26 בספטמבר 1908 בה התנגשו שתי רכבות בשל טעות של נהג. באותה עת היו הרכבות רכבות עיליות, ואחת מהרכבות נפלה מהמסילה בשל התאונה. בתאונה זו נהרגו 18 נוסעים ונפצעו קשה 21 נוסעים נוספים. בעקבות תאונה זו שונו מסלולי הרכבות ממסלולים החוצים זה את זה למסלולים בגבהים שונים.
תאונה חמורה נוספת אירעה ב-30 ביוני 1965 בקו G (כיום קו U9). באירוע זה עצרה הרכבת בדרכה מתחנת הגן הזואולוגי להאנסאפלאץ בשל תקלה בבלמים. בעקבות עצירה זו השתנה הרמזור בצומת שמאחורי הרכבת ל"עצור". מכונאי שעבד במקום חשב ששינוי זה נגרם מתקלה ברמזור (מאחר ולא ידע על עצירת הרכבת), ושינה את הרמזור ל"ירוק" ידנית. הרכבת הבאה שיצאה מהתחנה התנגשה ברכבת העומדת. בתאונה זו נהרג נוסע אחד ו-97 נפצעו. העובד נקנס ב-600,000 מארקים בשל מעשיו.
ב-8 ביולי 2000 קרון רכבת בקו U2 עלה באש בשל קצר חשמלי. באירוע זה לא ניגרמו אבדות בנפש אולם לתחנה בה אירעה השריפה נגרם נזק רב. בשל העובדה שהאירוע נגרם בתחנה בה יציאה אחת, נאלצו כל הנוסעים להימלט מהתחנה בריצה דרך מנהרות הרכבת לתחנה סמוכה. בעקבות האירוע הוחלט לבנות בכל התחנות שבהן הייתה רק יצאה אחת - יציאה נוספת.
[עריכה] האו באן בתרבות
הרכבת התחתית של ברלין מוזכרת בסרטים, סדרות טלוויזיה, ווידאו קליפים רבים.
תחנת רייכסטאג בקו U55 אשר אינה בשימוש משמשת אתר הסרטה לסרטים רבים. תחנת אלכסנדרפלאץ שימשה רקע לסרט "ברלין אלכסנדרפלאץ" שהופק בשנת 1980.
[עריכה] התפתחות עתידית
קו U55 צפוי להתחיל לפעול בשנת 2008. קו זה יפעל מתחנת ברלין האופטבאנהוף לשער ברנדנבורג. קו חדש זה, כחלק מהרחבת קו U5 וקישורו לתחנת הרכבת המרכזית של ברלין, מהווה שלב בתוכנית ה-Hauptstadtvertrag, המתאימה את מערכת התחבורה של העיר ברלין להיותה עיר הבירה של המדינה. תוכנית זו צפוייה להסתיים עד שנת 2020.
תוכניות נוספות להרחבת מערכת הרכבות התחתיות תלויות בהשגת תקציבים למימושן. בשל הקשיים הכלכליים של עיריית ברלין, ולאור העובדה שמערכת התחבורה הנוכחית עונה על הצרכים של תושבי העיר, תוכניות הרחבה משמעותיות אינן צפויות. בין התוכניות המוצעות ניתן למנות תוכניות לקישור קווים קיימים, אך לא בניית קווים חדשים (למעט הרחבת קו U5).
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: האו באן |
- אס באן
- תחנות רפאים
[עריכה] קישורים חיצוניים
 |
 |
| ברלין | פרנקפורט | המבורג | מינכן | נירנברג | זרפאוס | וינה | |
