המלחמה המלוכלכת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המלחמה המלוכלכת (בספרדית: Guerra Sucia) הוא השם שניתן לתופעה של חטיפת אנשים ממניעים פוליטים על ידי שלטון החונטה הצבאית בארגנטינה בשנים 1976 עד 1983.
על פי רוב, המבוקשים היו נעצרים ברחוב, בבתיהם או בכל מקום אחר. לאחר מכן, הם היו מועברים למרכז מעצר סודי (מעריכים כי פעלו כ-340 מרכזים כאלה ברחבי המדינה), שבו היו מוכים ומעונים, בחלק מהמקרים עד מוות. הסופר והעיתונאי רודולפו וולש, לדוגמה, נרצח ברחוב לאור היום לאחר ששלח בדואר מכתב שכותרתו: "מכתב פתוח מסופר לחונטה הצבאית", ובו תיאר את האופן שבו נוצל הכוח לרעה בידי אנשי הצבא בשנת שלטונם הראשונה. חלק גדול מהעצורים נרצחו; שיטות הרצח היו מגוונות. כך למשל, במקרים מסוימים היו מטיסים אותם, כפותי ידיים ורגליים, לרוב תחת השפעת סמים, ומשליכים אותם לנהר ריו דה לה פלטה או לים.
מספר הנעלמים המדויק אינו ידוע. עם כינון הדמוקרטיה בארגנטינה הוענקו פיצויים למשפחות של 9,089 אנשים, אולם מספר הנרצחים בפועל היה כנראה גבוה יותר. ארגון "אמהות כיכר מאי" (הכיכר שבה נמצא בית הנשיא בבואנוס איירס), טוען כי מדובר בכ-30,000 אנשים (למעלה מ-70% מתוכם היו בטווח הגילאים שבין 16 ל-35). עד היום, משפחות רבות אינן יודעות מה עלה בגורל יקיריהן, וארגונים שונים, כמו "אמהות כיכר מאי" ו"סבתות כיכר מאי" מחפשים מידע לגבי הנעלמים. ילדיהם של העצורים, שנולדו במעצר, הועברו בדרך כלל למשפחות אחרות. במקרים רבים, היו אלה אותן משפחות של אנשי הצבא שעינו ורצחו את הוריהם.
ידוע כי החונטה הצבאית שיתפה פעולה עם משטרים דיקטטוריים בצ'ילה ובאורוגוואי ודאגה להעלמתם של אזרחים ממדינות אלה כחלק ממבצע קונדור, שנועד לסלק יסודות קומוניסטיים ממדינות שונות באמריקה הדרומית, בעידוד ובתמיכה מסיבית של ממשלת ארצות הברית.
המלחמה המלוכלכת נחשבת עד היום לנקודה כואבת בהיסטוריה הארגנטינאית. בשנת 1986 הכריז הנשיא הנבחר ראול אלפונסין על אי אפשרות העמדה לדין באשמת פשעים נגד האנושות שבוצעו לפני 1983, ובכך סתם את הגולל על העמדה לדין של אנשים שהיו מעורבים במעשים אלו, אך נסטור קירשנר, נשיא ארגנטינה בשנים 2003-2007, הכריז כי לא ינוח עד שיגיע לחקר האמת. מאות הפגנות נערכות מול בתיהם של אנשי צבא שהשתתפו בעינויים באותה תקופה, תוך חשיפת זהותם ותיאור המעשים שביצעו.
השם המלחמה המלוכלכת הומצא על ידי החונטה עצמה. על אף שהמעצרים נעשו על ידי הצבא או המשטרה, המשפחות לא קיבלו אף נתון על מקום הימצאם או מצבם של יקיריהן. התופעה כונתה "היעלמות" בעקבות דבריו של הגנרל חורחה רפאל וידלה, שהיה הנשיא בין השנים 1976 ו-1981, בראיון: "זו חידה, הם אינם חיים ואינם מתים... הם נעלמים".
