הידלדלות שכבת האוזון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החור בשכבת האוזון (או החור באוזון כפי שנהוג לקרוא לתופעה בציבור), הוא אזור באטמוספירה שבו הידלדלה מאוד שכבת האוזון. הידלדלות זו הפכה לאחת הבעיות הבוערות באיכות הסביבה במחצית השנייה של המאה ה־20 בנוגע לאטמוספירה, כשלצידה בולט אפקט החממה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חשיבותה של שכבת האוזון
שכבת האוזון מצויה בסטרטוספירה. לשכבה זו חשיבות רבה בקיום החיים על פני כדור הארץ. שכבת האוזון מסננת את הקרינה האולטרה־סגולה המגיעה מהשמש, קרינה המסכנת את היצורים החיים וגורמת לסרטן העור. שכבת האוזון בולעת את הקרינה שבאורכי הגל בין 295 ל־320 ננומטר.
על פי מדענים העוסקים בנושא, שכבת האוזון היא זו שאפשרה לבעלי חיים לצאת מתוך האוקיינוס אל פני האדמה ולהתחיל בהתפתחות החיים על היבשה.
בשנת 1983 התגלה כי שכבת האוזון מעל הקוטב הדרומי הידלדלה עד מאוד והקרינה המסוכנת חודרת דרכה. ירידה בעובי שכבת האוזון מאפשרת לקרינה רבה יותר להגיע אל כדור הארץ. הגדלת הקרינה פוגעת באדם (מגדילה את שכיחות סרטן העור, פוגעת במערכות חיסוניות, גורמת לנזקים לראייה), וכן פוגעת בצמחים, בבעלי חיים ובחומרים פלסטיים.
[עריכה] הפגיעה בשכבת האוזון
עם החומרים הפוגעים בשכבת האוזון נמנים:
- CFC (ראשי תיבות של "Chlorofluorocarbon") – משפחת תרכובות של כלור, פלואור ופחמן, ששימשה כחומר קירור במקררים ובמזגנים, כממסים וכחומרים לניקוי תעשייתי, כחומרים מקציפים, כחומרים לכיבוי אש וכתרסיסים.
- פחמן ארבע־כלורי – משמש כחומר גלם ל־CFC, ממס וזרז לתהליכי ייצור בתעשייה.
- HCFC – תרכובות של CFC ומימן ששימשו למשך תקופה מסוימת כתחליפים ל־CFC
- מתיל ברומיד – תרכובת של פחמן, מימן וברום המשמשת חומר הדברה לחיטוי קרקע ולטיפול במוצרים חקלאיים.
- האלונים – תרכובות ברום, פלואור ופחמן המשמשים כחומר כיבוי שרפות במטפים.
- מתיל כלורופורם – תרכובת המכילה פחמן, מימן וכלור ומשמשת כממס תעשייתי.
חומרים אלה בדרך כלל יציבים מאוד בשכבת הטרופוספירה ומתפרקים רק בסטרטוספירה בהשפעת קרינה חזקה של אור אולטרה־סגול. כאשר מתפרקת מולקולה של חומר כזה, משתחרר ממנה רדיקל חופשי (אטום בודד של כלור או ברום), המתקיף את מולקולת האוזון וגורם להתפרקותה למולקולת חמצן ולאטום חמצן חופשי. אולם אטום הכלור או הברום נשאר חופשי, ופנוי לפרק עוד מולקולת אוזון. דוגמה לפרוק קטליטי של אוזון באטמוספירה:
- נחבר את ריאקציות 1 ו 2 והריאקציה נטו
כך נוצר "כדור שלג" - תהליך שבו כל מולקולה של החומרים המוזכרים לעיל יכולה לפרק מספר גדול של מולקולות אוזון. מנגנון זה פועל בעיקר בחלקה העליון של הסטרטוספירה שם מצויים אטומי חמצן חופשיים. להידלדלות האוזון בשכבות הנמוכות של הסטרטוספירה גורמים תהליכים מורכבים יותר. אטום כלור בודד ימשיך להרוס אוזון במשך כשנתיים עד שישקע חזרה לטרופוספירה. ברום הרסני לאוזון עוד יותר מכלור אלא שהכלור נפוץ יותר. ההלוגנים האחרים: פלואור ויוד הרסניים פחות: פלואור יגיב עם מים או גז מתאן ותתקבל החומצה היציבה HF ואילו תרכובות יוד ישארו בטרופוספירה ולא יגיעו לשכבת האוזון.
[עריכה] פעולות לשיקום שכבת האוזון
כדי להפסיק את הפגיעה באוזון נחתמה ב-16 בספטמבר 1987 אחת האמנות הגלובליות הראשונות לענייני סביבה – פרוטוקול מונטריאול. האמנה אסרה שימוש בכימיקלים שאחראים לפגיעה באוזון, בעיקר גזים מסוג פריאון, שבהם נעשה שימוש בתרסיסים ובמקררים. חוקרים שניתחו נתונים שנאספו ב–20 השנים האחרונות על ידי לוויינים ושלושה מתקנים המונחים על הקרקע, מצאו שקצב היעלמות האוזון ירד משמעותית בסטרטוספירה העליונה – החלק העליון ביותר של שכבת האוזון.
על אף שהשכבות העליונות של האוזון נמצאות בדרך לשיקומן, המצב בשכבות התחתונות מורכב יותר. במקרה שלהן, ההתחממות הגלובלית משנה את הטמפרטורות ואת דפוסי הרוחות, והדבר מעכב את השיקום.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: שכבת האוזון |
