הומאוסטזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הומאוסטזה או מצב איזון (נקרא גם הומאוסטזיס ובאנגלית: Homeostasis) הוא תהליך ביולוגי, שבו גוף חי שומר על יציבותו הפנימית כשהוא מתבדל מהסביבה החיצונית באמצעות "קיזוז" השפעות חיצוניות, ובאמצעות שינוי חומרים חיצוניים שמסתפחים אליו.

מקור המילה ביוונית: הומו (פירושו "דומה"), סטאסיס (פירושו "מצב").

מצב איזון כרוך במספר גורמים:

• נקודת ציון (set point), או ערך מטרה, למצב הפנימי האידאלי,
• אות חושי האומד את המצב הפנימי הממשי,
• השוואה בין נקודת הציון והאות החושי,
• תגובה המביאה את המצב הפנימי הממשי קרוב יותר לנקודת המטרה.

[עריכה] ויסות חום הגוף

ויסות חום הגוף הוא דוגמה למצב איזון. המשתנה המווּסת הוא הטמפרטורה של הדם, וחיישנים לכך ממוקמים בחלקים שונים של הגוף, לרבות ההיפותלמוס. התגובות לשינויים בטמפרטורה הן תגובות פיזיולוגיות אוטומטיות או התנהגויות רצוניות, כגון ישיבה שפופה בחביקת ברכיים להקטנת שטח הפנים החשוף לטמפרטורה נמוכה, הפעלת תנור חימום כאשר קר או הפחתת פעילות (המייצרת חום) בתנאי עומס חום.

ישנם כמה מנגנונים שפועלים תמידית על מנת לשמור על חום גוף קבוע, ביניהם גם כאלו הפועלים במקרים יותר קיצוניים.

במצב של חום:

• הרחבת כלי הדם ההיקפיים - הדבר גורם להעברת חום גדולה יותר מהגוף לסביבה.
• הזעה - ההתאדות של הזיעה מקררת את העור ואת הדם שזורם מתחתיו.

במצב של קור:

• הצרת כלי הדם ההיקפיים ובכך הקטנת זרימת הדם אליהם - הדבר מקטין את איבוד החום לסביבה, אך גורם לתופעה של אף וידיים קרות.
• רעד - מפעיל את השרירים ובכך גורם ליצירת אנרגיית חום.

[עריכה] משק המים

ערך מורחב – משק המים בגוף האדם

כדי לשמור על כמות קבועה של מים בגוף, על מערכות הגוף לקיים ללא הפסק את המשוואה של כמות המים היוצאים מהגוף שווה לכמות המים הנכנסים לגוף. לכליות תפקיד עיקרי בשליטה על כמות השתן ולכן על כמות המים היוצאים מהגוף. ברחבי הגוף מפוזרים קולטנים תחושתיים הרגישים ללחץ הדם ולשיעור המומסים בתוכו. הקולטנים מהווים חלק ממערכות הורמונליות ועצביות המפעילות את הכליות ומשפיעות על כמות השתן הנוצר בהן. מצד שני, מנגנון צמא מעודד התנהגות המובילה לשתיית מים.

[עריכה] הומאסטזיס חלבוני

רוב האנזימים בתא החי הם חלבונים (מיעוטם הוא RNA פעיל). יש חלבונים שמתבלים עם הזמן או שמיוצרים באופן פגום ויש לתקנם או לפרקם. עודף של חלבונים לא תקינים יכול לגרום לפעילות אנזימתית לא רצויה ולצברי חלבונים מקולקלים בחלל התא ובממברנה. צבירים אלה נקראים אגרגטים והם יכולים להזיק במיוחד לתאי העצב שהפעילות הממברנלית שלהם דורשת סדר מבני בממברנה וששלוחותיהם יכולות היסתם מצבירים אלה.

הומאסטזיס חלבוני הוא השמירה על כמות קטנה של חלבונים לא תקינים בתא. שמירה על הומאסטזיס חלבוני מחייבת בקרה על ייצור חלבונים שמתקנים או מפרקים חלבונים מקולקלים. אי עמידה בהומאסטזיס חלבוני מובילה להתפרצות מחלות. גורמים המקשים על עמידה בהומאסטזיס חלבוני הם גנים מוטנטים שגורמים לייצור חלבונים פגומים רבים, בעיה בייצור חלבונים שמתקנים או מפרקים חלבונים מקולקלים (מחלת הנטינטון, הזדקנות) או פראונים שהם חלבונים מקולקלים שהגיעו לגוף החי דרך המזון או בחלל תא הביצית (או תא האם ביצורים חד תאיים) וגורמים לחלבונים תקינים בתא לשנות את המבנה שלהם ולהפוך גם הם לפראונים (מחלת קורו, הפרה המשוגעת, מחלת יעקב קרויצפלד, טרשת נפוצה).