דחיינות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דחיינות היא התנהגות המתאפיינת בדחייה או הימנעות של אדם מביצוע פעולה או מטלה המוטלת עליו. דחיינות מקושרת לרוב לפרפקציוניזם. דחיינים עלולים לסבול מדחק, רגשי אשמה, גרימת משבר וגרימת אכזבה לזולת בשל אי עמידתם בהתחייבויותיהם. רמה מסוימת של דחיינות היא נורמלית, אך היא הופכת לבעיה כאשר היא מסכלת את התפקוד הנורמלי. דחיינות כרונית עלולה להיות תסמין להפרעה פסיכולוגית או פיזיולוגית.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגורמים לדחיינות
[עריכה] גורמים פסיכולוגים
קיים מגוון רב של גורמים פסיכולוגים לדחיינות, אך ככלל מדובר בסוגיות של חרדה, הערכה עצמית נמוכה, ומנטליות של תבוסתנות. דחיינים נחשבים לבעלי מודעות עצמית גבוהה מהממוצע, המבוססת על שאיפות לשלמות והישגיות יותר מאשר על הערכה מציאותית של מחויבויותיהם וכישוריהם[1].
דייוויד אלן מתאר שתי קבוצות גורמים משמעותיים לדחיינות בעבודה ובחיים ככלל, הקשורים לחרדה ולא לעצלות. הקבוצה הראשונה היא דברים הקטנים מכדי לדאוג בגללם, מטלות שהן הפרעה מעצבנת של שטף העניינים ושניתן לעקפן בקלות; דוגמה לכך היא סידור חדר מבולגן. הקבוצה השנייה היא דברים הגדולים מדי לשליטה, מטלות מפחידות או כאלו שהשלכותיהן על החיים עלולות להיות רבות השפעה; דוגמה לכך היא הצורך של בן בוגר להחליט על סידורי המגורים המתאימים להורה קשיש שמצבו הדרדר.
מי שדחיינות הפכה עבורו לטבע, עלול להעריך בהערכת יתר או חסר את היקף המטלה.
[עריכה] גורמים פיזיולוגים
מחקרים בנוגע לשורשים הפיזיולוגים של דחיינות נוגעים לרוב בתפקידו של הקורטקס הפרה-פרונטלי. אזור זה במוח אחראי על תיפקודי מוח כגון תכנון, שליטה בדחפים וקשב, והוא מתפקד כמסנן על ידי הקטנת גירויים מפריעים באזורי מוח אחרים. פגיעה או נזק באזור זה עלולה לפגוע ביכולת האדם לסנן גירויים מפריעים, דבר הפוגע ביכולת ההתארגנות ובקשב וגורר התגברות הדחיינות. כך הדבר גם לגבי תפקוד האונה הפרה-פרונטלית בהפרעת ADHD, שתת-עוררות נפוצה בה [1].
[עריכה] דחיינות ובריאות הנפש
דחיינות עלולה להיות הפרעה מתמשכת ומתישה ולגרום למוגבלות. היא עשויה לנבוע מבעיה נפשית כגון דיכאון או ADD. לעומת דחיינות שהינה מצב התנהגותי, בהפרעות אלו ניתן לטפל באופן תרופתי או באמצעות שיחות טיפוליות. תרופות עשויות לשפר את טווח הקשב (ב-ADHD) או לשפר את מצב הרוח הכללי (בדיכאון). טיפול בשיחות עשוי להוות כלי למידה למטופל לדרכי התנהגות חדשות, להתגברות על פחדים וחרדות, ולהשגת איכות חיים טובה יותר.
[עריכה] פרפקציוניזם
נהוג לקשר דחיינות עם פרפקציוניזם - נטייה של אנשים להעריך באופן שלילי את ביצועיהם ותוצאות מעשיהם, אנשים החווים פחד עז עד כדי הימנעות מהערכת הכישורים על ידי הזולת, מודעותם העצמית מוגברת והם סובלים מחרדה, מצב רוח רע החוזר ונשנה, ווורקהוליזם. לפי ממצאי סלייני (Slaney) (מ-1966) פרפקציוניסטים סתגלתנים נטו פחות לדחיינות לעומת לא-פרפקציוניסטים. לעומת זאת לפרפקציוניסטים שראו בפרפקציוניזם שלהם בעיה, היו רמות גבוהות של דחיינות (וכן של חרדה) [2].
[עריכה] דחיינות באקדמיה
דחיינות נחשבת לנפוצה במיוחד בסביבה אקדמית, הדורשת מחד עמידה בלוחות זמנים של מבחנים והגשת עבודות, ומאידך מציעה שפע אירועים ופעילויות המתחרים על זמנם ותשומת לבם של הסטודנטים. במחקר שפורסם בשנת 1992, 52% מהסטודנטים שהשתתפו בסקר הצהירו כי הם זקוקים לרמה מתונה עד גבוהה של עזרה בשל דחיינות [3].
יש סטודנטים הסובלים מדחיינות בשל אי ניהול נכון של הזמן או חוסר כישורי למידה, מצב של דחק או כריעה תחת העומס. אחרים סובלים מבעיה רפואית (כמו ADD/ADHD) או מליקוי למידה כמו דיסלקציה.
ישנן סיבות לדחיינות המוכרות על ידי מערכת החינוך, כמו ליקויי למידה, אשר מטופלות בתוך המערכת על ידי מתן הקלות לתלמידים (כמו הארכת זמן בחינה, בחינה בעל פה וכדומה).
המצב גרוע במיוחד בעת כתיבת עבודת גמר, אז התנאים מושלמים לדחיינות - עבודה מנטלית מופשטת בשילוב לוח זמנים גמיש ויעד עמום. לסטודנטים רבים מוכר המצב בו יעשו כל דבר אפשרי, מלבד לגשת לכתיבת העבודה.
[עריכה] סוגי דחיינים
[עריכה] דחיין רגוע
לדחיין רגוע תפישה שלילית של חובותיו והוא מפנה את האנרגיות שלו למטלות אחרות. דוגמה לכך הם תלמידים דחיינים, שמתעלמים משיעורי הבית אך ממשיכים לנהל חיי חברה מלאים. דחיינות כזו היא סוג של הכחשה. הדחיין נמנע ממצבים שאינם מהנים ומחליפם במעשים מהנים יותר. במונחים פרוידיאנים, אנשים אלו מסרבים לוותר על עקרון העונג ובמקום זאת מקריבים את עקרונותיהם המציאותיים. ייתכן שאינם נראים כמודאגים מהעבודה הממתינה ומלוח הזמנים הדוחק, אך זו רק התחמקות.
[עריכה] דחיין מתוח-מפוחד
דחיין מתוח-מפוחד חש לרוב כורע תחת הלחץ, אינו מציאותי בהערכת הזמן, חסר ביטחון בהערכת המטרות וחווה רגשות שליליים רבים נוספים. כשדחיינים אלו חשים כי אין להם יכולת להתמקד או להשלים את מטלותיהם בהצלחה, הם אומרים לעצמם כי הם חייבים לסגת ולהרגע, כי מוטב להרפות לזמן מה, ולהתחיל מחדש למחרת, למשל, בכוחות מחודשים. ה"מנוחה" שלהם זמנית ואינה מועילה, ורק מובילה ללחץ נוסף ככל שהזמן אוזל ורגשי האשמה גוברים בעוד תחושת הכשירות פוחתת. התכניות והמטלות מועברות ביומן ליום הבא ולשבוע הבא והתנהגות זו הופכת למעגל של כישלון ודחייה, שקשה לפרוץ אותו. זו התנהגות מתישה, בעלת השלכה על החיים ועל מערכות היחסים. כיוון שהם חסרי ביטחון לגבי מטרותיהם, אנשים אלו חשים פעמים רבות שלא בנוח בחברת אנשים הנראים בטוחים ומכווני-מטרה, עד כדי כך שתחושה זו עלולה להוביל לדיכאון. דחיינים מתוחים-מפוחדים נמנעים לעתים מחיי חברה, אפילו מקשר עם חברים קרובים [4].
[עריכה] דחיינות בלשון
בתרבויות רבות מושג המחר עלול לשמש להבעת דחיינות. הדוגמה הידועה ביותר היא התרבות הספרדית, בה המילה "Mañana" (מחר בספרדית, מבוטא "מַנֲיַאנָה") מציינת דחייה שעשויה להיות אינסופית.
בעברית הישראלית, הביטוי "אחרי החגים", המשמש לדחיית כל התחייבות למועד בלתי ידוע, שכן בכל עת מצוי באופק הקרוב חג כלשהו מחגי ישראל המרובים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- סרג'יו מרצ'בסקי, אומר ועושה! : לטפל לפי השיטה הקוגניטיבית בהשלכת ה PROCASTINATION נטייה לדחות ולהשהות הוצאת מכון נתיבים, 1991.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מיכאל הנדלזלץ, המחר של הדחיין, בעיתון הארץ
- רונית הד, דחייה לדורות, פורסם ב"פסיכו" מגזין לפסיכולוגיה פופולרית
- דחיינות, באתר המרכז לייעוץ לסטודנטים, אוניברסיטת בר-אילן
- ליסה גרוסמן, אני יודע שאני דוחה דברים אבל יש לי כמה תירוצים טובים מאד..., באתר אלטרנטיבעית בשבילך
- קשיים בתפקוד אקדמי, באתר דוקטורס
- סער פאר, בעד המחר, מתוך nrg.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Strub, R. L. (1989). Frontal lobe syndrome in a patient with bilateral globus pallidus lesions. Archives of Neurology 46, 1024-1027.
- ^ McGarvey. Jason A. (1996) The Almost Perfect Definition
- ^ R. P. Gallagher, A. Golin and K. Kelleher (1992), The personal, career, and learning skills needs of college students., Journal of College Student Development, 33(4), 301-309.
- ^ Procrastination, How To Stop Procrastinating
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
