ג'ון צ'ארלס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון צ'ארלס (27 בדצמבר 1931 - 21 בפברואר 2004) היה כדורגלן ולשי הנחשב כאחד מגדולי הכדורגלנים שקמו לאי הבריטי בכל הזמנים. צ'ארלס היה הכדורגלן הבריטי הראשון שעזב את הליגה האנגלית כדי לשחק כשחקן זר באחת מהליגות האירופאיות הבכירות. מלבד הקריירה שלו בנבחרת ויילס, בלט צ'ארלס בשתי הקבוצות בהן שיחק ברוב קריירת המשחק שלו: לידס יונייטד ויובנטוס.
צ'ארלס נחשב כשחקן בעל יכולת לשחק הן כבלם והן כחלוץ מרכזי. בכל שנות הקריירה שלו, מעולם, לא הוזהר ולא נשלח החוצה על ידי השופט וזאת, בהתאם לגישתו שלא לבעוט ולא לפגוע במכוון בשחקן יריב. הגינותו וגובהו (1.87 מטר) הביאו לכינויו באיטליה "Il Gigante Buono" - "הענק העדין".
תוכן עניינים |
[עריכה] הקריירה בלידס יונייטד
ויליאם ג'ון צ'ארלס נולד בפרבר של סוונסי ושיחק בילדותו כדורגל יחד עם אחיו, מל, שהפך ברבות הימים, גם הוא, לשחקן נבחרת ויילס. למרות ששיחק במועדון נוער באצטדיונה של סוונסי סיטי לא זוהה כשרונו על ידי הקבוצה הולשית והייתה זו לידס יונייטד שאיתרה אותו ב-1948. הקבוצה מיורקשייר זימנה אותו למבחנים והחתימה אותו על חוזה. לאחר שבמשך חצי שנה שיחק בקבוצת המילואים של לידס במגוון עמדות במגרש, ערך באפריל 1949 את הופעת הבכורה שלו ושיחק בעמדת הבלם. ב-1951 שיחק בשני משחקים בעמדת החלוץ המרכזי וכבש שני שערים במשחק השני. בעקבות הצטיינותו גם בעמדה הקדמית החל ויכוח לגבי העמדה בה יש להציבו. עם זאת, הוא המשיך לשחק עוד כשנתיים בתפקיד הבלם בטרם עבר לעמדת החלוץ המרכזי. בשמונה שנותיו הראשונות בלידס, הבקיע צ'ארלס 150 שערים, מהם - 42 שערים בעונה אחת, עונת 1953/1954.
בין 1950 ל-1952, בעת ששיחק בליגה האנגלית, שרת צ'ארלס בצבא הבריטי ועסק מלבד בכדורגל בעוד סוגי ספורט: אגרוף, קריקט, ריצה וכדורסל. בתקופה זו סבל מפציעות ספורט שהביאו לכך שהחמיץ את רוב חלקה של עונת 1951/1952 בליגה האנגלית בכדורגל.
[עריכה] המעבר ליובנטוס
ב-1957 נקלעה לידס למצב כספי דחוק והחליטה למכור את צ'ארלס כדי לשפר את מצבה. אולם הקבוצה סירבה למוכרו לקבוצה מהליגה האנגלית וכך נמכר צ'ארלס למועדון האיטלקי יובנטוס תמורת סכום שיא באי הבריטי באותם ימים, 65,000 ליש"ט. בכך הפך לכדורגלן המקצועני הבריטי הראשון שעבר לשחק באירופה כשחקן זר. כבר בשנתו הראשונה הבקיע 28 שערים ב-34 משחקים ויובנטוס זכתה באליפות סרייה א'. בכל חמש שנותיו ביובנטוס הבקיע צ'ארלס 93 שערים ב-155 משחקים. באותן חמש שנים, זכתה יובנטוס שלוש פעמים באליפות סרייה א' ופעמיים בגביע האיטלקי. בעקבות יכולתו של צ'ארלס לשחק בעמדת הבלם ובעמדת החלוץ המרכזי שינתה יובנטוס ברבים ממשחקי החוץ שלה את הטקטיקה. בחלקו הראשון של המשחק שיחק צ'ארלס בהתקפה. במידה ויובנטוס הבקיעה שער יתרון, עבר צ'ארלס לשחק כבלם במטרה לשמור על היתרון.
הכבוד לו זכה צ'ארלס, בקרב אוהדי יובנטוס, בא לידי ביטוי ב-1997, בעת שנערך משאל לכבוד יובל 100 שנה למועדון. צ'ארלס הגיע למקום הראשון במשאל בקטגוריה "השחקן הזר הבולט", לפני כוכבים אחרים ששיחקו במועדון כמו: אומר סיבורי, מישל פלטיני וזינדין זידאן. גם שנים רבות אחרי פרישתו מכדורגל, בעת שבא לביקורים ברחובות טורינו, נוצרו סביבו התקהלויות מעריצים.
לאחר חמש שנים באיטליה, שב צ'ארלס לבריטניה וחזר ללידס יונייטד אך התקשה להסתגל לליגה האנגלית ולאחר שהודה כי עזיבת יובנטוס הייתה שגיאה גדולה, חזר לשחק בליגה האיטלקית, הפעם במדי רומא. תחילה זכה להצלחה, אולם בהמשך סבל משרשרת פציעות ומבעיות אישיות וכך שב לוויילס והצטרף לקארדיף סיטי שם שיחק בשנים 1963-1966 וסיים את קריירת המשחק שלו. בשנים 1966-1974 אימן את קבוצות הרפורד יונייטד ומרת'יר טידפיל.
בכל שנות הקריירה שלו בלידס יונייטד הבקיע צ'ארלס 164 שערים ב-318 משחקים. כאמור, בחלק נכבד מאותן שנים הוא שיחק כבלם.
[עריכה] נבחרת ויילס
צ'ארלס ערך את הופעתו הראשונה בנבחרתה הלאומית של ויילס בעת שהיה בן 18. הוא היה השחקן המרכזי בנבחרת שהעפילה למשחקי הגביע העולמי ב-1958, הפעם היחידה בה הצליחה נבחרת ויילס להעפיל לטורניר המונדיאל. ויילס העפילה לטורניר לאחר שסיימה שניה בבית המוקדמות וזכתה בהגרלה שהעניקה לה הזדמנות להתמודד בשני משחקים מול נבחרת ישראל על ההעפלה לטורניר הגמר. במשחק הראשון שנערך ב-15 בינואר 1958 באצטדיון רמת גן, לעיני 60,000 צופים, ניצחה ויילס 2:0. במשחק השני, שנערך ב-5 בפברואר בקארדיף ניצחה ויילס שוב 2:0 לאחר ששוער ישראל, יעקב חודורוב, הציג משחק יוצא מן הכלל שזכה להערכה בינלאומית. במשחק זה, נתקל צ'ארלס בחודורוב ואפו של השוער הישראלי נשבר. למרות הפציעה, המשיך חודורוב ועמד בשער עד סיום המשחק. לימים, בעת שנערכה לכבודו של חודורוב תוכנית הטלוויזיה חיים שכאלה, הוזמן ג'ון צ'ארלס לישראל והיה אורח הכבוד של התוכנית.
בבית המוקדם בטורניר הגביע העולמי שנערך בשבדיה, סיימה ויילס את שלושת משחקיה בתוצאת תיקו ובמשחק רביעי מכריע גברה על נבחרת הונגריה 2:1 והעפילה לרבע הגמר. בשלב זה היא פגשה את נבחרת ברזיל ונוצחה 0:1 משער של פלה בן ה-17. צ'ארלס, שכבש שער במשחק הראשון נגד הונגריה, נפצע במהלך הטורניר ולא שיחק במשחק רבע הגמר.
בסך הכל צבר צ'ארלס 38 הופעות במדי נבחרת ויילס, בהן הבקיע 15 שערים.
[עריכה] לאחר הפרישה מכדורגל
לאחר פרישתו מכדורגל, ניהל פאב ביורקשייר. עד זמן קצר לפני מותו נהג להגיע באופן קבוע למשחקי לידס באצטדיון אלנד רואד. ב-2001 קיבל את אות מסדר האימפריה הבריטית. באותה שנה הוא היה לשחקן הזר הראשון שנבחר ל"היכל התהילה של הכדורגל האיטלקי" ושנה לאחר מכן הוא נבחר גם ל"היכל התהילה של הכדורגל האנגלי".
בנובמבר 2003 נבחר ל"כדורגלן הזהב של ויילס", תואר שהוענק בפרסי היובל של אופ"א לכדורגלן הבולט ביותר ב-50 השנים של קיום אופ"א בכל מדינה אירופית.
בשנותיו האחרונות סבל צ'ארלס ממחלת האלצהיימר ומת בפברואר 2004 לאחר שקיבל התקף לב כחודש לפני כן. לאחר מותו, לבקשת האוהדים, קיבל היציע המערבי באצטדיון אלנד רואד את השם "יציע ג'ון צ'ארלס" ושמו של אצטדיונה של קבוצת המילואים של לידס שונה ל"אצטדיון ג'ון צ'ארלס".
[עריכה] מאפיינים ככדורגלן
צ'ארלס נחשב על ידי פרשנים רבים כאחד מגדולי השחקנים מרובי התפקידים. הוא שיחק ברמה הגבוהה ביותר גם כקשר אחורי וגם כחלוץ מרכזי. היה בעל שליטה בכדור בשתי רגליו, בעל נגיעה ראשונית "רכה" בכדור, כוח פיזי ובכושר גופני. אולם, תכונתו הבולטת ביותר הייתה שליטתו בכדורים הגבוהים ויכולת הנגיחה שלו. בזמן שירותו הצבאי, בעת ששיחק כדורסל, שיפר את ניתורו ויכולתו זאת, יחד עם גובהו הטבעי, הפכו אותו לחלוץ מסוכן ביותר ובמקביל, לבעל יכולת הגנתית גבוהה בתחום כדורי הגובה.
