גריגורי פוטיומקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גריגורי אלכסנדרוביץ' פוטיומקין (רוסית: Григорий Александрович Потёмкин)‏ (24 בספטמבר 1739 - 16 באוקטובר 1791) - גנרל ומדינאי רוסי, חביבה ומאהבה של הצארינה יקתרינה הגדולה. זכה לתוארי אצולה רוזן ונסיך על תרומתו לרוסיה.

תוכן עניינים 1 ראשית חייו 2 חביב הקיסרית 3 מושל הדרום 4 אחרית חייו

[עריכה] ראשית חייו

פוטיומקין נולד באחוזת צ'יז'ובו שליד סמולנסק למשפחה של קצין זוטר. הושעה מאוניברסיטת מוסקבה עקב התרשלות בלימודים והתגייס לחטיבת העלית היוקרתית סמיונובסקי. השתתף בהפיכת החצר בשנת 1762, שהביאה להדחתו של פטר השלישי ולהמלכתה של יקתרינה הגדולה כקיסרית של רוסיה. בעקבות זאת קיבל פוטיומקין 10,000 רובל, סכום עתק במונחי הימים ההם, 4,000 (לפי מקורות אחרים 400) צמיתים וקודם לדרגת סגן-משנה של המשמר (מקבילה לסרן רגיל). בנוסף לכך עצם ההשתתפות בהפיכה קירבה אותו לקיסרית. בשנת 1767 התקרב פוטיומקין למשפחת אורלוב רבת ההשפעה שאחד מבניה, גריגורי, היה מאהבה של הצארינה ולקח חלק בעבודת ועדת חקיקה שעסקה בעניינים דתיים.

[עריכה] חביב הקיסרית

עד מהרה קודם פוטיומקין לדרגת מייג'ור-ג'נרל ובדרגה זו השתתף במלחמת רוסיה - טורקיה הראשונה (1768 - 1774). לאור הצטיינותו הרבה במלחמה, בשנת 1774 קודם פוטיומקין לדרגת ליוטננט-ג'נרל והפך לחביבה של הצארינה וככל הנראה גם למאהבה אחרי שסר חינו של גריגורי אורלוב בעיניה. במהלך שבע-עשרה השנים הבאות היה אחד האנשים החזקים ברוסיה. אף שכמו יקטרינה נטה לתענוגות ונהנה מן הכוח שצבר, הפגין בתחומים רבים אחרים את רוח עידן האורות בגלותו סובלנות כלפי שונות דתית ובהגנה על מיעוטים לאומיים. כגנרל-פילדמרשל, מפקד הצבא (רשמית משנת 1784), הדגיש תפישה הומנית יותר של משמעת ודרש מהקצינים לדאוג לחייליהם ברוח אבהית; כמו כן הוא תמך בהגיוניות של סדריו ולכן תמך באלכסנדר סובורוב אשר התנגד בתוקף לחיקוי הצבא הפרוסי.

[עריכה] מושל הדרום

פוטיומקין זכה להצלחה רבה בשטחיה החדשים של רוסיה לחופי הים השחור ובראשם חצי-האי קרים, שם שלט כדיקטטור של ממש. הוא תמך בהקמת התיישבויות רוסיות וזרות רבות, ייסד ערים חדשות, כדוגמת עיר-הנמל חרסון, ובנה מכלום את צי הים השחור של רוסיה, שמנה לקראת שנת 1787 5 ספינות גדולות, 15 פרגטים וכ-20 ספינות קטנות יותר. בשנת 1783 סיפח את קרים לרוסיה, פעולה שזיכתה אותו בתואר "נסיך טבריצ'סקי", על שם שמה העתיק של קרים, טאורידה. ככלל, פוטיומקין תכנן רבות ולא קימץ באנשים, משאבים או זמן, אך בשל העובדה שתכנוניו היו גדולים יתר על המידה רובם הגדול לא נשלם מעולם. ארבע שנים מאוחר יותר ארגן את מסעה המפואר של יקתרינה לאזורי הדרום. שמו של פוטיומקין נודע לשמצה כתוצאה ממסע זה, שכן נטען כנגדו כי הקים לאורך הדנייפר כפרי דמה על מנת להטעות את הצארינה לחשוב שהאזור משגשג, כפרים שזכו לכינוי כפרי פוטיומקין, כינוי המשמש עד ימינו כביטוי לתוכניות ראווה מתעתעות. מטרת המסע, שזכה לפרסום רב, הייתה להפחיד את אויביה של רוסיה - וטורקיה בראשן - ולקרב לרוסים את אוסטריה. הדבר הוביל למלחמה - מלחמת רוסיה - טורקיה השנייה (1787 - 1792), שבה רוסיה ניצחה. כמפקד העליון של הצבא, נקט פוטיומקין אסטרטגיה זהירה שניתן היה להצדיקה מבחינה צבאית (אם כי אחרים, כגון סובורוב, התנגדו לה ודרשו מדיניות התקפית יותר), אך אשר לא הגבירה את האהדה אליו.

[עריכה] אחרית חייו

באפריל 1791, לקראת סוף המלחמה, חזר פוטיומקין בחפזה לסנקט פטרבורג הבירה, כיוון שהסתבר לו כי ליבה של פטרוניתו יקתרינה נוטה לכיוון מאהב חדש - פלטון זובוב. אף שהקיסרית לא גרעה מהסמכויות שהיא האצילה עליו, ניכר היה כי אהבתה אליו כלה, ולבסוף היא שלחה אותו בחזרה לחזית הטורקית לניהול שיחות השלום. תוך כדי השיחות, ב-5 באוקטובר 1791, פוטיומקין מת ליד יאשי שבמולדובה, רומניה.