בתי קולנוע בתל אביב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאורך השנים היו בתל אביב בתי-קולנוע רבים, מהם גדולים ומהם שכונתיים וקטנים. בשנות החמישים והשישים, לפני היות הטלוויזיה בישראל, הייתה ההליכה לקולנוע הבילוי הנפוץ והפופולרי ביותר. בתי הקולנוע היו בבעלות פרטית, וכל בעלים קנה או שכר סרטים להקרנה לפי יכולתו ולפי הערכת הכדאיות. הסרטים הוצגו תחילה בבתי הקולנוע הגדולים בעיר, ואחרי כמה שבועות, כשכוח משיכתם התחיל להתדלדל, היו עוברים אל בתי הקולנוע השכונתיים, הקטנים. המושג של קומפלקס אולמות בגדלים שונים במקום אחד עוד לא נודע אז, וכמוהו לא היה עוד המצב של רשתות גדולות, המקרינות בעת ובעונה אחת אותם סרטים בכל הארץ. הסרטים המצליחים היו עוברים מעיר לעיר ומיישוב ליישוב, והמצליחים שבהם היו מגיעים להקרנות חוזרות. גם הסינמטק לא קם עדיין, וסרטי איכות היו מוקרנים על פי רוב בקולנוע פריז ברחוב הירקון.
רוב בתי הקולנוע היו דומים: כיסאות עץ מתקפלים, חורקים, שנטו לצבוט אצבעות לא זהירות, ועל המסך הייתה מוקרנת תמיד האזהרה: "גברת, היזהרי בקומך פן תיתפס שמלתך בכיסא". במעברים חשופי הרצפה היו בני הנוער, ה"פושטקים" שבהם מגלגלים בקבוקי זכוכית בהפסקה ולפעמים גם באמצע הסרט, בעיקר ברגעי מתח או לקראת הנשיקה הנכספת, ובמערבונים הייתה נשמעת תדיר הקריאה: "תיזהר, מאחוריך!" ברגע המתאים. את קץ עידן הכיסאות החורקים והרצפות החשופות בישר בשנת 1958,קולנוע תל אביב, שנפתח ברחוב פינסקר, סמוך לכיכר דיזנגוף. מושביו היו כורסאות מרופדות, רצפתו כוסתה בשטיח רך ונעים לדריכה, שגם בקבוקים לא היה טעם לגלגל עליו כי לא היה רעש, ולפני בד ההקרנה היה תלוי מסך ארגמני ועתיר קפלים, שהואר לפני הסרט באורות נעימים לעין, בלוויית מוזיקה ערבה לאוזן. כל המאפיינים האלה היו אז בגדר חידוש מוחלט. עד אמצע שנות השמונים לא חל עדיין איסור עישון בבתי הקולנוע, ולעתים קרובות היו האולמות אפופי עשן סיגריות.
לפני הסרט, בכל האולמות, היו מקרינים יומן חדשות-בחלקם של אולפני כרמל הרצליה, באחרים של אולפני גבע. בימים טרום הטלוויזיה הייתה זו ההזדמנות היחידה של הצופה הישראלי לראות במו עיניו את מנהיגי היישוב, כיבוש השממה, גדולי עולם באים לביקור וכיוצא באלה. אחרי היומן היה "בקרוב"-הסרט הבא הצפוי באותו אולם קולנוע-ואחר כך הסרט עצמו. בלי פרסומות. אלה הגיעו רק בשנות השבעים. הצגה יומית הייתה אחר הצהריים במחיר מוזל. הצגת חצות עוד לא נודעה אז, וקולנוע ביום שישי בערב או בשבת לא היה בגדר האפשרי, מחמת הסטטוס קוו.
ואלה הם בתי הקולנוע הזכורים מאותם ימים,וחלק שכבר בשנות החמישים היו בגדר זיכרון בלבד:
תוכן עניינים |
[עריכה] בתי קולנוע שנסגרו ועדיין עומדים במקומם אך אינם פעילים עוד
- עדן ברחוב לילינבלום פינת רחוב פינס בשכונת נווה צדק, קולנוע פתוח, שמושביו תחת כיפת השמים,בית הקולנוע הראשון של תל אביב, נחנך ב-1914 ונסגר ב-1974.
- ארגמן בשכונת פלורנטין,דרך סלמה פינת אברבנאל.
- אלהמברה-יפאור בשדרות ירושלים ביפו. הוקם בשנות השלושים ושימש כבית קולנוע ואולם מופעים מרכזי של ערביי יפו.בשנות השישים פעל בו בית קולנוע בשם יפאור.בשנות השבעים הפך המקום לתיאטרון של גיורא גודיק ולמופעי תיאטרון אחרים עד שנסגר. שימש לאחר מכן תקופה קצרה כסניף בנק, ומאז עומד בשממונו.
- תמר ברחוב אלנבי 111,דרומית לשדרות רוטשילד, במרתף הפסאז'.תחילה היה זה קולנוע לסרטי ילדים,ואחר כך התמקד בהקרנת סרטים פורנוגרפיים למבוגרים בלבד.
- תל אביב ברחוב פינסקר. נפתח ב-1958 ונסגר ב-1992. היה בית הקולנוע בעל מספר המקומות הגדול ביותר בעיר. בין השאר התמחה בהצגות יומיות של סרטים בגרמנית, שכונו "סרטים אוסטריים" אף על פי שרובם היו דווקא מגרמניה, כדי לא לפגוע בניצולי השואה.
- מרכז ברחוב נווה שאנן שבתחנה המרכזית הישנה. נפתח ב-1956 ונסגר ב-2004.
- אלנבי ליד כיכר מגן דוד. אחרי שנסגר פעל במקום מועדון "אלנבי 58".כיום שומם.
- פריז ברחוב הירקון. בשנותיו האחרונות התמחה בהקרנת סרטי פולחן (בין היתר, עליו נכתב השיר "הקונפורמיסט" של מוניקה סקס).משמש כיום כשטח משרדים.
- גורדון ברחוב בן יהודה פינת רחוב גורדון.נבנה בסוף שנות השישים במרתפי מלון דבורה. פעל לסירוגין עד שנות השמונים.שימש לאחר מכן למטרות מסחריות שונות לפרק זמן קצר.
- דקל בשכונת בבלי בצפון תל אביב. נסגר בלחץ השכנים.
- הוד בפסאז' ברחוב דיזנגוף פינת רחוב פרישמן, נפתח ב-1961 ונסגר ב-2007.
- פאר ברחוב ירמיהו על שפת הירקון, נפתח ב-1960, חולק בשנות ה-90 לאולמות קטנים יותר ושמו שונה ל-רב-פאר ונסגר ב-2007.
- שחף בכיכר אתרים. נפתח ב-1975 ונסגר בשנות ה-90.
- זוהר בדרך שלמה פינת שדרות הר ציון. התמקד בהקרנת סרטים הודיים וטורקיים. נסגר בראשית שנות השמונים.
- לימור פעל בשנות השבעים והשמונים בקומת המרתף של מרכז לונדון מיניסטור. בשנות התשעים שונה שמו לקולנוע לונדון. נסגר בסוף שנות התשעים.
- גן העיר פעל בשנות התשעים בקניון גן העיר.
- לב פעל בקניון רמת אביב, נסגר ב-2007.
- ששת המופלאים בית קולנוע בעל שישה אולמות שפעל תקופה קצרה ב-1998 בקומה השניה של התחנה המרכזית החדשה של תל אביב.
- רמת החיל בשכונת רמת החיל בצפון מזרח העיר.
- סינימה קלאב ברחוב הירקון פינת ירמיהו, במבנה "המועדון" של רפי שאולי. הוקם בהשקעה כספית גדולה וכלל שני אולמות הקרנה קטנים ומפוארים מאד, עם כורסאות נוחות, ושירות מלצריות לפני ההקרנה ובהפסקה. פעל כשנתיים ונסגר עקב חוסר כדאיות כלכלית. ביולי 2007 החלו לשפץ את המבנה.
- תל ברוך בשכונת תל-ברוך בצפון העיר. שימש בשנות השמונים והתשעים כאולפן טלוויזיה ("מימד").
- מור בשיכון דן שבצפון מזרח העיר.
- גלרון ביפו בשדרות ירושלים.
- הסינרמה
- הקולנוע פעל בשנות השמונים ושנות התשעים באולמות בבית ציוני אמריקה והתמחה בסרטי איכות.
[עריכה] בתי קולנוע שנסגרו ונהרסו ומה שנבנה במקומם
- שדרות בשדרות רוטשילד בין רחוב בלפור לרחוב מזא"ה. נהרס בסוף שנות ה-70 ונבנה במקומו סניף של בנק מסד. הקולנוע הונצח בסרט אסקימו לימון.
- קסם בכיכר הכנסת ליד הטיילת. נפתח ב-1945. בשנים 1948 ו-1949 שימש את הכנסת הראשונה ומשנת 1958 כבית האופרה הישראלית. נהרס ב-1988 ונבנה במקומו מגדל האופרה שכולל מספר קומות מסחריות ומגדל מגורים.
- מתמיד בסימטה ליד רחוב אלנבי בין גרוזנברג למונטפיורי, ב-2001 נהרס ונבנה במקומו בניין מגורים.
- מגדלור ברחוב בן יהודה פינת רחוב אלנבי.נהרס ובמקומו נבנה בנין משרדים הקרוי על שמו-בית מגדלור.
- גן רינה ברחוב בן יהודה 25 פינת רחוב שלום עליכם. קולנוע פתוח. נהרס ובמקומו עומד היום מלון ישרוטל.
- צפון ברחוב לואי מרשל, נסגר ונהרס בסוף שנות ה-90 ונבנה במקומו בניין מגורים.
- אופיר ברחוב גרוזנברג. נחנך ב-1928, ונסגר ב-1980. בשנות השמונים שימש כמועדון ("ליקוויד"). הבניין נהרס בראשית שנות ה-90 ובמקומו נבנה חניון.
- אוריון ברחוב מכבי ליד רחוב המלך ג'ורג'. בתחילת שנות ה-70 שונה שמו לאורלי ובתחילת שנות ה-90 נסגר ונהרס ונבנה חניון במקומו.
- מוגרבי במפגש הרחובות אלנבי ובן יהודה, נפתח ב-1930. גגו היה נפתח בהפסקות לאיוורור. בצמוד לקולנוע הייתה כיכר מרכזית חשובה שנקראה על שמו "כיכר מוגרבי" ואף הייתה מקום התרחשותו של הסרט תעלת בלאומילך. ב-1986 פגעה בו שריפה קשה וב-1989 הוא נהרס ונבנה חניון במקומו. במרתף קולנוע מוגרבי, באולם ששימש לפני כן כתיאטרון, פעל החל מסוף שנות השישים קולנוע נוסף בשם סטודיו, שהכניסה אליו הייתה נפרדת - מרחוב פינסקר.
- סטודיו במרתף של מוגרבי,באותו בניין, במפגש הרחובות אלנבי ופינסקר. סופו היה כסופו של קולנוע מוגרבי.
- תכלת ברחוב נחום ליד הקצה הצפוני של רחוב בן יהודה. נהרס לטובת בניין מגורים.
- בית העם ברחוב בן יהודה, נפתח ב-1925. נהרס ב-1959 ובמקומו נבנה בית אל על.
- הדרייב אין בעבר הירקון, בשטח שבין גני התערוכה למסילת הרכבת. קולנוע פתוח שהופעל בשיטת הדרייב אין. נפתח ב-1973 ונהרס ב-2000.
- ארמון דוד ברחוב דיזנגוף פינת ארלוזורוב. עם סגירתו נרכש במלואו על ידי סטודיו הצילום פוטו פרג'. בתחילת שנות האלפיים נהרס החלק העליון (אולם הקולנוע עצמו) ובמקומו נבנה בית דירות.
- דרום בשכונת התקווה.כיום חניון.
[עריכה] בתי קולנוע שנסגרו ושינו תפקוד
- זמיר ברחוב אלנבי מול רחוב בן-יהודה. כיום מועדון ריקודים.
- אסתר בכיכר דיזנגוף פינת רחוב זמנהוף. כיום הבניין הוא בית מלון "סינמה", המשמר פריטים שונים מבתי הקולנוע של תל אביב.
- מקסים בשדרות בן ציון פינת המלך ג'ורג'. כיום משמש כחנות של רשת "האוזן השלישית".
- בן יהודה כיום מכון הכושר פיור.
- אביב קולנוע כמעט שכונתי ששכן ברחוב המרד 3 ביפו מתחת למבנה מגורים, מול מכון אבני כיום, נהרס על ידי העירייה עם הבניין ב-1974 על מנת לאפשר סלילת כביש מהיר המחבר את יפו עם תל אביב.
- אילת ביפו סמוך לשוק הפשפשים,כיום מוסך.
- נוגה בשדרות ירושלים ביפו, כיום תיאטרון גשר.
- צליל בשדרות ירושלים ביפו, כיום מועדון ריקודים.
- ירון ברחוב יונה הנביא 2 בטיילת. נקרא גם "קריקטריון" לפני שפוצל לשני אולמות בשנות השבעים ושמו שונה לסינמה 1 וסינמה 2. בשנות השמונים פוצל שוב לשלושה אולמות ושינה את שמו פעם נוספת לקולנוע טיילת. שימש זמן קצר כמועדון ריקודים. כיום פועל במקומו מועדון הסטייג'.
- דן ברחוב הירקון פינת רחוב טרומפלדור. בנוסף שמו היה גם בשנות השבעים אורדן ורויאל. נסגר ב-1980 לטובת מועדון ריקודים, שנקרא באותו שם.
- רמת אביב במרכז ברודצקי ברמת אביב הישנה. בשנות השבעים שמו שונה ל"קולנוע תמוז". נסגר בשנות השמונים. כיום בית ספר לעיתונאות ותקשורת.
[עריכה] בתי קולנוע שפעילים עד היום
- חן בכיכר דיזנגוף, ב-1981 חולק האולם לשישה אולמות ושמו שונה ל-רב-חן. כיום הוא נחשב לאחד מבתי הקולנוע המצליחים בתל אביב.
- גת ברחוב צייטלין פינת רחוב אבן גבירול.
מבין כל בתי הקולנוע בתל אביב, רק בתי הקולנוע "חן ו"גת" פעילים עד היום. קולנוע "גת" הוא הקולנוע היחיד שנשאר כמו שהיה מאז שהוקם מבלי לשנותו, בית הקולנוע "חן" חולק לאולמות קטנים.
את מקום בתי הקולנוע שנסגרו ובתי הקולנוע שנהרסו תפסו קומפלקסים שהוקמו בקניונים שבעיר כגון בדיזנגוף סנטר, מרכז עזריאלי וקניונים מחוץ לתל אביב. קומפלקס גדול במיוחד הוא "סינמה סיטי", שהוקם ברמת השרון, סמוך לגבולה עם תל אביב אשר מהווה מתחרה חזק במיוחד לבתי הקולנוע הקטנים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הספד לקולנוע פאר
- מיכל בן ארי, הצגה אחרונה, באתר ynet, 11.1.08
