ברק בן אבינעם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יעל מראה לברק את סיסרא המת

ברק בן אבינעם – מנהיג צבאי שנזכר במקרא (ספר שופטים, ד' – ה'), שותפה של דבורה הנביאה. מוצאו היה מן העיר קדש נפתלי שבשבט נפתלי. אין התנ"ך מכתיר את ברק בתואר שופט, ונראה שתפקידו היה צבאי ומוגבל. דעה רווחת בפרשנות המסורתית היא שברק היה בעלה של דבורה (דבורה הייתה "אשת לפידות", וקיים דמיון תוכני בין המילים "לפידות" ו"ברק"), אך אין לכך סימוכין במקרא עצמו.

דבורה הזמינה את ברק לעמוד בראש צבא שבטי נפתלי וזבולון היוצא למלחמה בסיסרא, שר צבאו של יבין מלך כנען. אולם ברק סירב לצאת להילחם בלעדיה. דבורה נענתה לבקשתו שתחבור אליו, אולם הזהירה אותו שבכך היא משפילה אותו. "אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך כי ביד אישה ימכור ה' את סיסרא".

צבאו שמנה לפי המקרא עשרת אלפים איש, נערך בהר תבור, הביס את סיסרא באזור נחל קישון. לפי מה שמספר יוסף בן מתתיהו, סייעו לו גשם זלעפות וסערה גדולה שהתחוללה [למעשה זה מפורש בשירת דבורה: "נחל קישון גרפם, נחל קדומים נחל קישון" (שופטים ה' כ"א)]. הסערה הפריעה לכנענים יותר שכן היא באה כנגד פניהם. כאשר נטש סיסרא את מרכבתו ונמלט ברגליו, הרגה אותו בעורמה יעל אשת חבר הקיני. לאחר מכן היא יצאה לקראת ברק והודיעה לו שאויבו מת.

יוסף בן מתתיהו מוסיף על מה שלגביו מקצר המקרא. הוא מספר שברק הצליח להרוג את המלך יבין עצמו בחצור. אחרי ניצחונו החריב את העיר הכנענית והיה למצביאם של ישראל במשך ארבעים שנה לצד דבורה השופטת.

בעקבות הניצחון, הושרה השירה הקרויה "שירת דבורה" (שופטים ה') בדומה לשירה שהושרה לאחר הניצחון על המצרים בים סוף. בשירה זו, לבד מלתאר את הניצחון המופלא גם באה דבורה חשבון עם השבטים שלא השתתפו במלחמה: ראובן, מנשה, דן אשר, ולבסוף מתארת את אכזריות האויבים. בשירת דבורה נאמר כי הושרה על ידי דבורה וברק יחד, ונראה שהכוונה היא שדבורה שרה וברק וחייליו השתתפו עימה בשירה.
על פי תרגום הפשיטתא נאמר בשירה:"קום ברק ושבה שוביך" (ולא שביך), והיו שניסו להסיק מכך שברק עצמו היה שבוי בזמן מן הזמנים ורצה לנקום על כך.

לפי תרגום השבעים וגם לפי פרשנות חז"ל, כאשר שמואל מתאר את קורות העם (ספר שמואל, א', י"ב) ואומר:"וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ויצל אתכם מיד אויבכם", הוא מתכוון בשם "בדן" לברק, שכן היה מקובל להשתמש לגבי אישים מסוימים בכינוי שהתקבל על שם אופיים או על שם מעשה ייחודי להם.

על שמו של ברק בן אבינעם נקרא נחל בגליל התחתון, ויישוב קהילתי בשם אחוזת ברק בעמק יזרעאל.