בילירובין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בילירובין (Bilirubin) הוא תרכובת אורגנית המהווה תוצר פירוק של מולקולה הנקראת הם (Heme), המרכיב הראשי בהמוגלובין ובמיוגלובין. שני חלבונים אלה אחראיים לקישור חמצן בכדוריות הדם האדומות.

כמו כן מהווה הבילירובין חלק מחלבונים האחראיים לחמצון ונקראים ציטוכרומים. כאשר חלבונים אלה מתפרקים, משתחררת מולקולת ההם והיא עוברת תהליך בן מספר שלבים ליצירת התוצר הסופי - בילירובין - תהליך המתרחש במח העצם ובטחול.

הבילירובין הנוצר נקרא בילירובין לא-מצומד (Uconjugated bilirubin) והוא אינו מסיס במים. הוא נקשר לאלבומין (חלבון המצוי בדם) ונישא אל הכבד. בתאי הכבד הוא נקשר אל חומצה גלוקורונית, דבר שהופך אותו למסיס במים, ומאפשר את הפרשתו לכיס המרה, שהיא מדיום מימי. הבילירובין הקשור לחומצה גלוקורונית נקרא בילירובין מצומד (Conjugated bilirubin).

נוזל המרה, המיוצר על ידי תאי הכבד, זורם ברשת של צינורות מרה המצויים בינות לתאי הכבד אל כיס המרה ומשם אל צינור המרה הראשי. צינור זה מתחבר אל התריסריון, שהינו חלק מהמעי הדק. הבילירובין נפלט בצואה ומקנה לצואה את צבעה החום האופייני.