ציטוכרום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציטוכרום (באנגלית: Cytochrome) הוא שם כולל לקבוצה של חלבונים המכילים אטום ברזל ואשר משמשים בתפקידים חשובים במטבוליזם בתאיהם של כל הייצורים החיים.
ציטוכרום מסוגל לעבור חמצון-חיזור (מסירה וקליטה של אלקטרונים) בעזרת אנזימים, ובכך משמש כנשא אלקטרונים בתהליך הזרחון החמצוני, השלב האחרון של הנשימה התאית. ציטוכרום משמש גם לחמצון וחיזור של חומרים שונים בכבד, בין השאר חומרים זרים המגיעים דרך המזון (אתנול, תרופות ורעלים, למשל), ובכך לניטרולם והפיכתם למזיקים פחות.
האתר הפעיל בחלבוני הציטוכרום, אשר תמיד נמצאים כחלק אינטגרלי של ממברנה כלשהיא (בייצורים איקריוטיים: ממברנת המיטוכונדריון), הוא אטום הברזל. הברזל מסוגל להימצא בשני מצבי חמצון שונים: +Fe2 ו-+Fe3. במצב הראשון, המחוזר, חסרים לברזל שני אלקטרונים, ולפיכך יש לו מטען חשמלי חיובי כפול, ובמצב השני, המחומצן, חסרים לו שלושה אלקטרונים והוא בעל מטען חשמלי חיובי משולש. הברזל המחומצן מסוגל לקלוט אלקטרון בודד, ואילו הברזל המחוזר - לפלוט אלקטרון; זוהי תמצית יכולתו של הציטוכרום לשמש כנשא אלקטרונים וכחומר מחזר או מחמצן.
אטום הברזל בציטוכרום נמצא במרכזה של קבוצת הם, קבוצת אטומים בעלת מבנה גאומטרי המכיל ארבע טבעות מחומשות שבכל אחת מהן אטום חנקן אחד. קיימים כמה סוגי הם הנבדלים ביניהם בשרשראות הצדדיות המתפרשות בצדי המבנה הטבעתי של הפורפירין. הסוגים השונים מסומנים באות לטינית קטנה ומוטה (הם a, הם b וכן הלאה). הציטוכרומים השונים נבדלים, בין השאר, בסוג קבוצת ההם שהם נושאים, ואף הם מסומנים בהתאם באות לטינית קטנה.
