ביטלמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ביטלמניה - שיגעון הביטלס, מונח המתייחס לתופעה סוציולוגית המכונה "פסיכוזת המונים", שפקדה את בריטניה ואת ארצות הברית לקראת אמצע שנות השישים, בעיקר בקרב נערות בגיל העשרה. הביטלמניה התאפיינה בהיסטריה לגבי כל הקשור לחברי הלהקה, אם בחיקוי תסרוקותיהם ובגדיהם, צרחות רמות בהופעות והתגודדויות של מעריצים באתרים אליהם הגיעו חברי הלהקה (נמלי תעופה, בתי מלון ועוד).

התופעה החלה בבריטניה כבר באוקטובר 1963, לאחר שהביטלס הופיעו בשידור חי בטלוויזיה; למחרת יצאו כל עיתוני אנגליה בכותרות ענק ובתמונות שער של הלהקה. בהופעה בסוף אותו חודש באנגליה חיכו 600 איש במשך 36 שעות כדי לקנות כרטיסים; כשנפתחה קופת הכרטיסים התמוטט המשרד מלחץ הקהל. השימוש הראשון במונח היה בעיתון הבריטי "הדיילי מירור" ב-2 בנובמבר 1963.

ממדי התופעה התבררו כאשר הגיעו הביטלס לארצות הברית; ב-7 בפברואר 1964 כשהגיעה הלהקה לנמל התעופה הית'רו שבלונדון לקראת טיסתם ליבשת אמריקה, היא מצאה שם כ-4,000 מעריצים שבאו לנופף להם לשלום לקראת מסעם. בהגיעם לנמל התעופה JFK המתין להם מספר דומה של מעריצים שבאו לקבל את פניהם. גם בכניסה לבית המלון התגודדו מעריצים רבים, והתופעה ליוותה אותם לאורך כל ביקורם. הופעתם הטלוויזיונית הראשונה בארצות הברית הייתה בתוכניתו של אד סאליבן, ב-9 בפברואר ונחשבת לציון דרך וליריית הפתיחה של "הפלישה הבריטית". לפי ההערכות, בהופעה זו צפו כ-73 מיליון איש, נתון שיא לתקופה. בהופעתם הבאה בתוכנית זו שבוע לאחר מכן, הפעם במיאמי, הלהקה כמעט ולא הצליחה להגיע בזמן לאולפן בשל הקהל הרב שחסם את דרכם ושוטרים הוזעקו למקום כדי לפלס עבורם דרך בין המוני המעריצים.

הביטלס עצמם התייחסו לתופעה בסרטם "A Hard Day's Night" שבין השאר מציג את המעריצות ההיסטריות שמלוות את הלהקה לכל מקום ואת התופעה בכללותה.

חברי הלהקה עצמם סבלו מהטירוף סביבם; ג'ורג' האריסון כתב בספרו האוטוביוגרפי "I Me Mine" שהשנים האלו היו בעבורו גהינום, ובאנתולוגיה של הלהקה סיפר פול מקרטני שהצרחות בהופעות היו כה רמות עד שחברי הלהקה לא שמעו את עצמם על הבמה, והיה זה אחד הגורמים לכך שהפסיקו להופיע ובמקום זאת התמקדו יותר בהקלטות אולפן.

ב-1977 הועלה בברודוויי מחזמר בשם זה שעסק בלהקה, והוצג 1,006 פעמים, עד שירד מהבמה בשנת 1979. המחזמר אף זכה בפרס טוני על עיצוב התאורה.

הביטלס
ג'ון לנון | פול מקרטני | ג'ורג' האריסון | רינגו סטאר פיט בסט | סטיוארט סאטקליף
הנהלה	הפקה
בריאן אפשטיין | אלן קליין | הקלטות אפל	ג'ורג' מרטין | ג'ף אמריק | פיל ספקטור | נורמן סמית' | אולפני אבי רוד
אלבומי אולפן	סרטים
Please Please Me (1963) | With the Beatles (1963) | A Hard Day's Night (1964) | Beatles for Sale (1964) | Help! (1965) | Rubber Soul (1965) | Revolver (1966) | Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band (1967) | Magical Mystery Tour (1967) | The Beatles (1968) | Yellow Submarine (1969) | Abbey Road (1969) | Let It Be (1970)	A Hard Day's Night (1964) | Help! (1965) | Magical Mystery Tour (1967) | Yellow Submarine (1968) | Let It Be (1970)
	ערכים נוספים
	ביטלמניה | ריצ'רד לסטר| תאוריית הקשר על מותו של פול מקרטני | קלאוס פורמן | יוקו אונו | אנתולוגיה