בג"ץ שניצר נגד הצנזור הצבאי הראשי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בבג"ץ מאיר שניצר ואחרים נגד הצנזור הצבאי הראשי שנידון בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בפני השופטים אהרן ברק, יעקב מלץ ושלומית וולנשטיין עמד לראשונה לביקורת שיפוטית היקף סמכותו של הצנזור הצבאי הראשי. בפסיקת השופטים שניתנה פה-אחד ב-10 בינואר 1989 נקבע הכלל לפיו אין הצנזור הצבאי הראשי מוסמך לפסול ידיעה, אלא אם כן נראה, אובייקטיבית, כי יש בפרסום משום ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה, שלום הציבור או הסדר ציבורי. השופטים קבעו כי החלטתו של הצנזור הצבאי הראשי, תא"ל יצחק שני, לפסול כתבה במקומון "העיר" המותחת ביקורת על תפקודו של ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, תוך ציון שהדבר בא לרגל חילופים קרובים בראשות הארגון, אינה עומדת במבחן זה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור המקרה
העיתונאי אלוף בן מעיתון "העיר" הכין כתבה המותחת ביקורת על תפקודו של ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, נחום אדמוני, תוך ציון שהדבר בא לרגל חילופים קרובים בראשות הארגון. בהתאם לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, הוגשה הכתבה לאישורה של הצנזורה הצבאית. הצנזור הצבאי הראשי, תא"ל יצחק שני, אסר ב-3 באוגוסט 1988 את פרסום הכתבה משום שלדעתו בפרסום זה יהיה כדי לפגוע בביטחון המדינה. ב-11 באוגוסט הגיש עורך העיתון לצנזור נוסח שונה של הכתבה אך גם הוא נפסל משום שלדעת הצנזור היה בו כדי לפגוע ביטחון המדינה. הצנזור פנה לעיתון בבקשה כי יגישו את הכתבה מחדש, וזו הוגשה לו ב-14 באוגוסט, תוך איזכור אנשים בשמותיהם המפורשים. ב-15 באוגוסט פסל הצנזור גם את הגרסה הזאת. ב-23 באוגוסט הוגשה הכתבה בנוסחה האחרון לצנזור. זה אישר את הכתבה לפרסום, למעט שלושים ושניים קטעים, אשר נפסלו לפרסום, העוסקים בנושאים הבאים:
- תיאור ראש "המוסד", מאחר שלדעת הצנזור הוא היה עלול להביא לזיהויו של ראש "המוסד" ובכך לסכן את ביטחונו. (בעת ההיא זהותו של ראש "המוסד" המכהן הייתה בגדר סוד)
- ביקורות על אודות תפקודו של ראש "המוסד", מאחר שלדעת הצנזור הייתה בביקורת כדי לפגוע ביכולת התפקוד של "המוסד" בכל דרגיו, בתחום הביטחוני-מדיני.
- עיתוי החילופין בתפקיד ראש "המוסד", תוך הדגשת החשיבות הציבורית שבתפקידיו של ראש "המוסד", מאחר שלדעת הצנזור פרסום זה עלול היה למקד את תשומת הלב אל ראש "המוסד", דבר המהווה סכנה ממשית לביטחונו.
עיתון "העיר" הסכים שמוצדקת החלטת הצנזור להסיר מהכתבה את הקטעים שעלולים להביא לזיהויו של ראש "המוסד", אך טען כי בפרסום הקטעים העוסקים בביקורות על אודות תפקודו של ראש "המוסד" ובעיתוי החלפתו אין ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה, המצדיקה הגבלות על חופש הביטוי, ולכן הפסילה אינה סבירה. אי לכך החליט עורך "העיר" מאיר שניצר על הגשת עתירה לבג"ץ.
[עריכה] פסיקת בג"ץ
בפסיקתו של השופט אהרן ברק, אליו הצטרפו השופטים יעקב מלץ ושלומית וולנשטיין, הועלו ארבע שאלות שיש לבדוק אותן בעתירה זאת:
- באילו נסיבות של פגיעה בהגנת המדינה, שלומו של הציבור או הסדר הציבורי, רשאי הצנזור הצבאי לאסור פרסומים בעיתונות
- מה הן המגבלות המוטלות על שיקול דעתו של הצנזור הצבאי
- מהו היקף הביקורת השיפוטית על החלטתו של הצנזור הצבאי
- האם החלטת הצנזור במקרה זה עומדת במבחנים הראויים והאם יש מקום להתערבות בג"ץ בהחלטתו
[עריכה] הנסיבות לאיסור הפרסום
את תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, שפרסם המנדט הבריטי, ושמהן שואבת הצנזורה הצבאית את כוחה יש לפרש על רקע ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. בפירושן יש לאזן בין ביטחון המדינה והסדר הציבורי מזה לבין חופש הביטוי מזה. איזון זה משמעותו, כי ניתן להגביל את חופש הביטוי, כאמצעי אחרון, רק מקום שקיימת ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה ובסדר הציבורי.
[עריכה] המגבלות המוטלות על שיקול הדעת של הצנזור הצבאי
שיקול דעתו של הצנזור הצבאי, הגם שהוא הוא סובייקטיבי על-פי תקנות ההגנה, חייב לקיים, כמו כל שיקול דעת אחר, את הדרישות הבאות:
- מופעל בהתאם לחוק המסמיך
- מחשבתו הסובייקטיבית של הצנזור חייבת להיות מכוונת להגשמת אמות המידה האובייקטיביות, אשר קובעות את התנאים להפעלת הסמכות
- הבחירה בין האופציות החוקיות השונות העומדות בפני הצנזור צריכה להיעשות בתום לב, ללא שרירות, מתוך שקילת השיקולים הרלוונטיים בלבד ומתוך סבירות
- ההכרעה בין האפשרויות השונות צריכה לבסס עצמה על הערכות סבירות ועל עובדות, שנקבעו על יסוד ממצאים משכנעים, מהימנים, שאינם מותירים מקום לספקות, ועל הערכות סבירות
[עריכה] היקף הביקורת השיפוטית
אין כל ייחוד בשיקולי הביטחון, לעניין ההתערבות השיפוטית. גם שיקולי ביטחון חייבים להיות מופעלים על-פי החוק ועקרון הפרדת הרשויות מחייב את בית המשפט לפקח על חוקיות החלטותיהם של אנשי המינהל. אין גופים החסינים מביקורת שיפוטית, מפני שחסינות שכזו עלולה להוליד מצב של אי קיום החוק. בקיום ביקורת שיפוטית על החלטת הצנזור הצבאי אין בית המשפט שם עצמו כצנזור-על אלא בא לבדוק את חוקיות שיקול הדעת הביטחוני, לרבות סבירותו של שיקול-דעת זה.
[עריכה] בחינת החלטתו של הצנזור
בית המשפט לא השתכנע מטיעוניו של הצנזור הצבאי הראשי לפיהם בפרסום ביקורות על אודות תפקודו של ראש "המוסד" ועיתוי החלפתו יש ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה, המצדיקה הגבלות על חופש הביטוי, ולכן קיבל את העתירה.
