אריק אריקסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריק אריקסון (15 ביוני 1902 - 12 במאי 1994), פסיכולוג, הוגה תאוריית השלבים הפסיכו-חברתית, מהתאוריות החשובות ביותר בפסיכולוגיה ההתפתחותית.
התאוריה של אריקסון היא למעשה פיתוח של תאוריית ההתפתחות בשלבים פסיכו-סקסואליים של זיגמונד פרויד ומקובל להעמידן זו מול זו. בעוד פרויד הבליט את המוטיב היצרי והמיני שבאדם, ביכר אריקסון להתייחס לאדם בהקשר החברתי.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע אישי
אריק אריקסון נולד ביוני 1902 בגרמניה להורים ממוצא דני אשר היו גרושים עוד טרם לידתו. אמו הייתה צעירה יהודיה, בשנים הראשונות של חייו גידלה אותו לבדה וכעבור מספר שנים התחתנה שוב עם רופא יהודי. כיהודי בדתו ובחינוכו אך כבעל מראה נורדי, סבל אריקסון עוד מילדותו מדחיה חברתית ובעיות זהות.
בבגרותו, הגיע אריקסון לווינה שם עבד כמורה לציור בבית ספר של אוהדי פרויד, שם עבר הכשרה לטיפול פסיכואנליטי על ידי אנה פרויד, בתו של זיגמונד פרויד. בשנת 1933 היגר אריקסון לארצות הברית שם עבד, למד והרצה עד יום מותו.
[עריכה] תחומי התעניינות ומחקר
אריקסון התרכז במשך חייו בשלושה תחומים עיקריים:
- טיפול בחיילים נפגעי הלם קרב: בזמן מלחמת העולם השנייה עסק אריקסון בטיפול נפשי בחיילים אשר סבלו ממה שידוע היום כהלם קרב. חיילים אלו הוגדרו אז כאנשים הסובלים מ- "נוירוזת קרב" - הנפש אשר לא יכלה לשאת את המראות הטראומטיים של המלחמה נכנסה למצב של הלם, והזהות האישית הייתה מתערערת. אריקסון קרא למצב זה "משבר זהות", מושג אשר ביטא לדעתו את השבר החל בנפש האדם.
- טיפול פסיכואנליטי: כאמור, אריקסון קיבל הכשרה לעסוק בפסיכואנליזה והוא עסק בפרקטיקה במיוחד בעבודה עם ילדים. ארקיסון, בניגוד לפרויד, ראה חשיבות בחקר 'האני' (ה- Ego) ובתהליכים המתרחשים בו לצורך הבנה שלמה של הנפש (ראה פירוט בהמשך).
- מחקר אנתרופולוגי בנושא הזהות: אריקסון חקר בשנות ה-50 שבטים אינדיאניים ואת דרכי התמודדותם עם ערכי החברה האמריקאית. במחקריו גילה אריקסון כי בדומה לחיילים שסבלו מהלם הקרב, גם כאן חל משבר זהות בין בני השבט, כאשר הערכים אותם למדו בבתי הספר האמריקאיים היו מנוגדים לערכי השבט. אריקסון טען כי לא ניתן לשבטים אלו פרק זמן סביר להסתגלות.
[עריכה] האני ומרכיב הזהות
בניגוד לתורתו של פרויד, האמין אריקסון שיש למרכיב האני תפקיד חשוב יותר מאשר לשמש כמסננת לדחפים הבאים מהסתמי (ה- id) ויצירת פשרות עם האני העליון (ה- Super Ego) ; לדעת אריקסון כל התנהגות אנושית באשר היא, פועלת תחת חסותו של האני כאשר בנייתה ואחזקתה של הזהות היא הפונקציה החשובה ביותר בתפקידו. כאשר לא מושגת תחושה של זהות סובל האדם מתחושה של ערפול ובלבול זהות. תפקידו השני של האני הוא השליטה, מצב של אי-שליטה יכול ליצור רגשות כגון בלבול וזעם. שני התפקידים של האני - גיבוש הזהות והשליטה - הינם תלויי סביבה וחברה. ללא תמיכת ועזרת החברה בגיבוש הזהות ויצירת השליטה, עלול אדם להגיע למצבים כרוניים של בלבול וחוסר אונים.
[עריכה] שמונה התקופות בחייו של אדם
בעוד שבמודל ההתפתחות הפסיכוסקסואלי של פרויד נעצרת התפתחות האדם בגיל ההתבגרות, מתייחס המודל של אריקסון למשך כל אורך חייו של האדם. יתרה מזו, פרויד טען שהאישיות כולה מתפתחת ומתעצבת עד גיל חמש שנים, בעוד שאריקסון הרחיב את היריעה עד הזיקנה. אריקסון שלל את רעיון ה"קבעון" של פרויד, אליו מגיע אדם כתוצאה מהתמודדות בלתי מוצלחת עם בעיה באחד משלבי ההתפתחות. במקום זאת מתאר אריקסון כל שלב התפתחותי כדילמה אשר בה מוצג משבר (Crisis) אותו על האדם לעבור בהצלחה על-מנת לזכות במעלה חיובית. לכל שלב קיימת תוצאה רצויה במקרה בה פתר האדם את המשבר ואז זכה באותה המעלה הייחודית לאותו שלב ותוצאה לא רצויה, בה המשבר אינו נפתר. להלן שמונת השלבים בהתפתחות אישיות האדם לפי אריקסון:
1. השלב האוראלי - סנסורי (גיל 0-1) אמון מול חשדנות
תקופה זו מקבילה לתקופה האורלית סנסורית אצל פרויד: התינוק רואה את איבר הפה (Oral משמעותו בלטינית פה) כמרכז התחושתי והרגשי. דרך הפה הוא מוזן ומשיג עונג ליבידאני. הדילמה במרכזו של שלב הזה הוא האמון שעל התינוק לתת באם, מכיוון שהיא היא המקור המספק את כל צרכיו הקיומיים. כשהאמון ניתן זהו המצב הרצוי, אך כאשר הטיפול בתינוק אינו עקבי מצד האם יכול התינוק לפתח מצב של חוסר אמון, או 'חשדנות בסיסית' - במקרה כזה תיגרם פגיעה בזהותו של התינוק, מה שיגרום להפרעות במשך כל חייו. אריקסון טוען, שהסכיזופרניה מקורה באי פתרון של שלב זה.
2. השלב השרירי - אנאלי (גיל 1-3) אוטונומיה מול בושה
שלב זה מקביל לשלב האנאלי של פרויד: התינוק הגדל מפתח יכולות מוטוריות שונות ובהן גם השליטה על הסוגרים. בשלב זה מתחיל החינוך לנקיון מצד ההורים. כאשר החינוך הוא תומך מחד אך גם נוקשה מאידך, תתפתח אצל הילד תחושה של אוטונומיה, כלומר שליטה בגופו [בצרכים בעיקר] ובסביבה [ריצוי ההורים]. המעלה אותה מקבל האדם מהפתרון הנכון הוא כח הרצון. תוצאה לא רצויה במקרה של חינוך נוקשה מדי תגרום אצל הילד לרגשות של בושה וספק.
3. השלב הלוקומוטורי - גניטלי (גיל 3-6) אינטואטיביות (יוזמה) מול אשמה
שלב זה מקביל לשלב הפאלי אצל פרויד ולתסביך אדיפוס: בעקבות התסביך מפתח הילד רגשות אשמה. הפתרון החיובי הוא הזדהות עם דמות האב וגיבוש הזהות המינית. המעלה אותה מקבל האדם היא המטרה (purpose) - היכולת לקבוע מטרות ולהתמיד בהן ללא הפרעה של רגשות אשם או פחד מענישה. אריקסון הדגיש את הפן החברתי: בגיל זה הילד כבר הולך ורץ בכוחות עצמו, הוא מתחיל להבין שהוא אינו המרכז בתוך המשפחה. הוא אף לומד את ההיררכיה החברתית בה הוא נמצא. בשלב זה, הילד למעשה הוא "חוקר" המגלה את העולם - הורים שיחנכו את ילדיהם חינוך נוקשה מדי יגרמו לילד לאבד את היזמה.
4. שלב החביון (גיל 6-12) יצרנות מול נחיתות
מקביל לשלב החביון לפי פרויד. זהו שלב הלמידה: הילד מוצא את עצמו בתוך מסגרת חברתית מחוץ למשפחה - הוא מבין את חשיבותה של העבודה היצרנית ותוצאותיה, הוא גם מבין את דרישתה של החברה ליצרנות מצידו. פתרון חיובי הוא פתרון בו הילד מרגיש שהוא פרודוקטיבי, הוא מצליח ליצור את התוצאות הרצויות לו ולחברה ולעמוד במטרות אותן הציב לעצמו. המעלה אותה הוא מרוויח היא היכולת. כשלון בשלב זה יגרום לילד לתחושה של נחיתות (inferiority) ולתחושה של חוסר מקום בחברה
5. שלב ההתבגרות (גיל 12-18) גיבוש זהות מול בלבול תפקידים
בשלב זה נפרדת התאוריה של אריקסון מהשלבים הפסיכוסקסואליים של פרויד. השלב החמישי הוא שלב מסכם לארבעת השלבים הקודמים אותם עבר הילד. כעת, עליו לעבד ולגבש את כל המידע שצבר מהשלבים האחרים על-מנת לגבש לעצמו את האישיות ואת המיניות הרצויה לו. החברה אשר מכירה בצורך זה של המתבגר ובאנרגיות שהשלב צורך, מאפשרת לו מעין "פסק זמן" בו הוא מורשה להתנסות בתפקידים חברתיים שונים מהם לבסוף יגבש את אישיותו. אותה אישיות צריכה לתאום לפי אריקסון הן את הפנימיות של המתבגר, הן את התפיסה של החברה אותו ואת ההתאמה בין שתיהן בצורה מושלמת. בתום המאבק, ההצלחה פירושה גיבוש זהות סופית כשבצידה נרכשת המעלה של הנאמנות - היכולת לעקביות בזהות העצמית ובתוך המסגרות החברתיות העתידיות אותן יקים האדם. כשלון מאידך, עלול לגרום לבלבול זהות, לחוסר יכולת לגבש זהות, להתחמקות ממחויבויות ומהשתייכות למסגרות חברתיות. אותם אנשים אשר לא פתרו בצורה נאותה את השלב החמישי הינם אלו אשר נקראים בפי החברה "הילדים הנצחיים" - אלו אשר גם בגילאים מבוגרים עדיין מתנהגים בצורה ילדותית וחסרת אחריות. סיבוך נוסף אפשרי הוא בחירה מכוונת בזהות שלילית - פניה לעבריינות ולצדדים האפלים של החיים.
6. שלב הבגרות המוקדמת (גיל 18-35) אינטימיות מול בדידות
שלב מזה מתחיל עם תום תקופת ההתבגרות וכניסת האדם הבוגר למעגלי החברה. בשלב זה מתבקש האדם להגיע להחלטות חשובות בחייו הן בבחירת המקצוע והן בבחירת בן הזוג איתו יחלוק את חייו. האילוץ נוצר בשל הצורך להתמודד עם הקונפליקט שבין הרצון להיות ייחודי לבין האיניטימיות והקירבה של הזוגיות. לפי אריקסון, רק אלו אשר זהותם המינית והאישית גובשה עד תום בשלב הקודם, יוכלו להתמודד עם הפחד מאיבוד הזהות אשר גורמת הכנסה של בן זוג לחיים. ההצלחה תזכה את האדם בהכרה של ערך האהבה, אשר לפי אריקסון מחזקת את כישורי האני שנרכשו בשלבים הקודמים; כל אחד מבני הזוג שומר על זהותו בתוך הקשר תוך כדי חיזוק האישיות של האחר. כשלון מצד שני - כאשר הפחד מאיבוד הזהות חזק מהצורך באינטימיות - יגרום לבדידות ולחוסר יכולת ליצור קשר או להתמיד בו לאורך זמן.
7. שלב הבגרות (גיל 35-50) פוריות מול קיפאון
בשלב הזה העיקר הוא הולדת הילדים והדאגה לעתידם. הקונפילקט הנוצר כאן הוא בין הצורך לעיסוק בעצמי לבין הצורך לוויתור על צרכים ורצונות אישיים ושימת הילד במקום הראשון. התוצאה החיובית של השלב מתבטאת בפוריות, ביכולת של האדם ליצור לעצמו את ממשיכיו הגנטיים, את העתיד. המעלה הנרכשת היא הדאגה - היכולת של האדם לקחת אחריות על כל תחומי החיים כולל ילדיו. כשלון יגרום לקיפאון (מה שנקרא לפעמים גם 'משבר אמצע החיים') בו אין לאדם הבוגר עניין עוד במסגרות החברתיות בעיסוקו ואף לא בהולדה וטיפוח של צאצאים.
8. שלב הבגרות המאוחרת (גיל 50 - המוות) אחדות האני מול ייאוש
זהו שלב הזיקנה. בשלב זה עורך האדם סיכום של חייו בו הוא בוחן את הצלחותיו מול כישלונותיו. האדם בוחן את המטרות אותן הציב לעצמו מילדות דרך הבגרות ועד למצבו הנוכחי. כאשר הסיכום הוא חיובי מגיע האדם ל- 'אחדות האני' - האדם המבוגר מקבל בהשלמה ובסיפוק את מפעל חייו, חש שחייו היו בעלי ערך ובעלי משמעות לגביו; כשהוא נינוח ומרוצה הוא מסוגל אף להתמודד ביתר קלות עם עובדת מותו ההולך וקרב. המעלה הנרכשת כאן היא התבונה - היכולת לתחושת השלמות של האני. במקרה של כשלון חש האדם יאוש - מחד הוא מרגיש כי החמיץ את חייו ומאידך הידיעה על כך שהוא בערוב ימיו אינה מאפשרת לו לנסות ולתקן את המעוות. ההשלמה עם המוות במקרה הזה היא קשה ואינה אפשרית.
