ארט בלייקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארט בלייקי (באנגלית: Art Blakey) (11 באוקטובר 1919 - 16 באוקטובר 1990), הידוע גם בשמו המוסלמי עבדאללה אבן בוהיינא או בכינויו בו, נחשב לאחד המתופפים המשפיעים ביותר בג'אז. במשך יותר משלושים שנה עמד ארט בלייקי בקידמת הבמה של זירת הג'אז. שמו תמיד התקשר להרכב "מבשרי הג'אז", שבלייקי הפך לאחד ממנהיגיו בשנת 1954, ולמנהיגו היחיד ב-1958. ארט בלייקי היה הדמות המובילה של סגנון ההארד בופ שהתפתח בשנות ה-50.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו המוקדמים
בלייקי אומץ למשפחה נוצרית דתית אדוקה. המשפחה דחפה אותו ללימודי דת וללימודי פסנתר, ובשני התחומים הוא נחל הצלחה מרובה כבר בגיל צעיר מאד. הקריירה שלו כפסנתרן נסתיימה כאשר גנגסטר, שהיה מנהל המועדון בו ניגן, כיוון אקדח לראשו ואמר "אתה רוצה לעבוד כאן, ילד, לך לתופים ושתוק".
בתור מתופף צעיר לקח צ'יק וב את בלייקי תחת חסותו. וב, שהיה מופת לחיקוי עבור מתופפים רבים באותה תקופה, פתח בפני בלייקי אפשרויות רבות. במהלך שנות הארבעים ניגן בלייקי עם הלהקות של מארי לו ויליאמס, פלצ'ר הנדרסון ובילי אקסטיין. בתקופה זו ניגן בלייקי, שהיה בשנות העשרים של חייו, יחד עם גדולי הבי בופ, מוזיקאים כגון צ'ארלי פרקר ודיזי גילספי.
[עריכה] שנות הארבעים המאוחרות
בשנת 1948 נסע בלייקי לבקר באפריקה. שם הוא הכיר את המקצבים הפוליריתמיים ששינו את האופן בו הוא ניגן. אם עד אותו זמן היה בלייקי מתופף מוצלח, לאחר 1948 הוא הפך למתופף ייחודי. הייתה זו ההשפעה השחורה האפריקאית, בשילוב עם הבלוז והבי בופ, שיצרו בסופו של דבר את ההארד בופ, שבלייקי היה אחד מאבותיו.
בביקורו באפריקה התאסלם בלייקי, ושינה את שמו ל"עבדאללה אבן בוהיינא", שם שקוצר בידי חבריו ל"בו".
בסוף שנות הארבעים הוא הקים את להקתו המפורסמת "מבשרי הג'אז", שהייתה אז ביג בנד בן 17 נגנים.
[עריכה] שנות החמישים
ב-1954 פגש בלייקי את הפסנתרן הוראס סילבר, והשנים הקימו יחדיו חמישייה שהפכה במהרה ל"מבשרי הג'אז". בהרכב המקורי היו במבשרים החצוצרן קליפורד בראון, נגן הסקסופון אלט לו דונלדסון והבסיסט קורלי רסל. תחילת ההרכב הוא באלבום חי שיצרה הלהקה עבור בלו נוט שנקרא "חי בבירדלנד". הלהקה הופיעה במשך רוב שנות החמישים בהרכב זה, עד שבשנת 1958 עזב סילבר את ההרכב, והשאיר את ארט בלייקי כראשם של מבשרי הג'אז, תפקיד בו ישא בלייקי שנים רבות.
[עריכה] כמוביל מבשרי הג'אז
בלייקי עמד בראש הלהקה האגדית הזו במשך 35 שנים, בהן "גילה" אינספור מוזיקאים ששימשו לו כמלווים, ובסופו של דבר לאחר שעזבו את הלהקה, רבים מהם נהיו מובילים בעצמם, ומוזיקאים מהמדרגה הראשונה. סגנונו הייחודי של ארט הוא שקבע את הטון במשך עשרות השנים של הלהקה. התיפוף האינטואטיבי שלו, עם הדגשים של השתים והארבע, היכולות המרשימות שלו לשנות את נימת נגינתו, לכל נימה של כל סגנון, והמקצבים האפריקאים שלו בהרכב זה, הם שאפיינו את ההארד בופ.
לאחר שעזב סילבר, עוד בשנים המוקדמות של הלהקה, כלל ההרכב את בלייקי, בראון, האנק מובלי (סקסופון טנור) וג'קי מקלין (סקסופון אלט). מאוחר יותר הצטרף גם סקסופוניסט הטנור בני גולסון, וההרכב החל להקליט. ההרכב החל להשתנות ולהתחלף, ולבסוף נגנו סקסופוניסט הטנור ווין שורטר, החצוצרן לי מורגן, הפסנתרן בובי טימונס והבסיסט ג'ימי מריט. הרכב זה של המבשרים הוא כנראה ההרכב המפורסם ביותר שלהם, כששורטר ומורגן נחשבים לשתי התגליות הגדולות ביותר של בלייקי, שכן הם הקליטו במספר אלבומים של המבשרים, ולאחר מכן יצאו לקריירות מרשימות משל עצמם בתחום ההארד בופ.
בהמשך הדרך הנגנים התחלפו, אך הסגנון נשמר, וההצלחה והכבוד גם כן. בלייקי הוביל את הלהקה לאירופה, לאפריקה ואף ליפן, שם היא הייתה להקת הג'אז האמריקאית הראשונה שהגיעה לסבב הופעות. במשך השנים היו חברים בלהקה מוזיקאים כגון קית' ג'ארט (פסנתר), צ'אק מנגיון (פלוגלהורן), סידר וולטון (פסנתר), רגי ורקמן (קונטרה בס) ולאקי תומפסון (סקסופון).
[עריכה] סוף הדרך
עד אמצע שנות השישים ניגן בלייקי גם כמלווה, למוזיאים כגון מיילס דייוויס, גראנט גרין, וקנונבול אדרלי. אך החל בסוף העשור הוא התרכז כמעט אך ורק בעבודתו כמוביל המבשרים.
בלייקי נודע מאוד ביכולתו לגלות מוזיקאים צעירים ומוכשרים. הוא אף הוקלט באמרו בתקליט "לילה בבירד לנד": "אני אשאר עם הצעירים. כאשר אלו יזדקנו מדי אני אמצא לי צעירים מהם. זה מחזיק את המוח פעיל." לאחר שהמבשרים צלחו את תקופת הפיוז'ן של שנות השישים והשבעים, בה נעשו הקלטות פחות מפורסמות שלהם, הכוללות גם נסיונות בכלים כגון פסנתר חשמלי, ספגה הלהקה מהלומה קשה. בתחילת שנות השמונים היה זרם חזק של חידוש הג'אז הישן, וכל הרכב שעסק בג'אז שהתפתח לאחר הבי בופ המסורתי נתקל בקשיים כלכליים. אך גם את התקופה הזו צלח ארט בלייקי, והמשיך לגלות לעולם מוזיקאים חדשים. הוא המשיך לנגן ולהופיע ממש עד סוף ימיו.
בלייקי נפטר בעיר ניו יורק, בשנת 1990, מותיר מאחוריו מורשת ענק של מוזיקה ומוזיקאים שעד היום מהווה חוליה חשובה בעמוד השדרה של הג'אז.
[עריכה] פרסים
[עריכה] בחייו
- פרס לפיתוח הג'אז, (1970)
- היכל התהילה של פסטיבל ניופורט לג'אז (1976)
- היכל התהילה של מגזין דאון ביט, בחירת הקוראים (1981)
- תעודת הוקרה, סמית'סוניאן (1982)
- הפרס לזכר לי מורגן, (1982)
- היכל התהילה של הג'אז, (1982)
- פרס הגראמי אלבום הג'אז האינסטרומנטלי הטוב ביותר, על האלבום ניו יורק סנס, (1984)
- פרס ג'אז טון, (1986)
- דוקטורט של כבוד במוזיקה, אוניברסיטת ברקלי, (1987)
[עריכה] לאחר מותו
- פרס ההומאניטרי על שם מרטין לותר קינג, (1991)
- היכל התהילה של הגראמי, (2001)
- פרס גראמי על מפעל חיים, (2005)
