ארטורו טוסקניני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארטורו טוסקניני (25 במרץ 1867 - 16 בינואר 1957) נחשב על דעת רבים מבני זמנו - מבקרים, מוזיקאים וקהל המאזינים - לגדול המנצחים בתקופתו. הוא נודע לתהילה בעוצמתו, בברק שלו, בכך שלא ידע מנוח בתביעתו לשלמות, באוזן שאין שנייה לה לפרטי פרטים בתזמורת ולמצלול התזמורתי, ובזיכרון הצילומי שלו, שהעניק לו שליטה יוצאת מן הכלל ברפרטואר עצום של יצירות תזמורתיות ואופראיות ואיפשר לו לתקן שגיאות בתפקידי התזמורת, שעמיתיו לא הבחינו בהן במשך עשרות שנים.
טוסקניני נולד בפארמה, איטליה וזכה במלגה לקונסרבטוריון המקומי למוזיקה, שם למד צ'לו. הוא הצטרף לתזמורת של להקת אופרה, ויצא עמה לסיור בדרום אמריקה בשנת 1886. בהצגת אאידה בריו דה ז'ניירו, סולק המנצח בשריקות בוז מעל הדוכן. טוסקניני, שלא היה לו שום ניסיון בניצוח עד אז, שוכנע לקחת את השרביט לידו וניצח על הופעה מזהירה, מן הזיכרון בלבד. כך החלה קריירת הניצוח שלו בגיל 19.
עם שובו לאיטליה השתתף טוסקניני, כצ'לן, בביצוע הבכורה העולמי של אותלו מאת ורדי (לה סקאלה, 1887), בפיקוחו של המלחין. שמו של טוסקניני כמנצח אופרות סמכותי ומיומן במידה שאינה מצויה דחק את מקום הצ'לו ובעשור הבא ביצר את הקריירה שלו באיטליה, כאשר הפקידו בידיו את הצגות הבכורה של "לה בוהם" מאת פוצ'יני ו"ליצנים" מאת ליאונקוואלו. בשנת 1896 ניצח על הקונצרט הסימפוני הראשון שלו (שכלל יצירות מאת שוברט, ברהמס, צ'ייקובסקי ווגנר), בטורינו. בשנת 1898 היה מנצח הבית בלה סקאלה, מילאנו. הוא נשאר שם עד 1908 וחזר במהלך שנות ה-20'. כמו כן ניצח במטרופוליטן אופרה, ניו יורק (1908 - 1915) ופסטיבל ביירוית (1930 - 1931), המנצח הלא-גרמני הראשון שם), וכן על הפילהרמונית של ניו יורק (1926 -1936) ובפסטיבל זלצבורג (1934 - 1937). בשנת 1936 ניצח על קונצרט הפתיחה של התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית (כיום התזמורת הפילהרמונית הישראלית) בתל אביב ואף הופיע עם תזמורת זאת בירושלים, חיפה, קהיר ואלכסנדריה. מתוך התנגדות עזה לפאשיזם האיטלקי והגרמני, עזב את אירופה ויצא לארצות הברית, שם הקימו למענו, בשנת 1937, את תזמורת NBC הסימפונית, עמה הופיע וסייר באופן קבוע עד שנת 1954, ברדיו ובטלוויזיה של אמריקה. הופעות אלה עשו אותו לכוכב הניצוח הראשון של תקשורת ההמונים המודרנית. טוסקניני פרש בגיל 87. הוא נפטר בשנת 1957 בניו יורק, בגיל 89. גופתו הוחזרה לאיטליה ונקברה בצ'ימיטרו מונומנטלה במילאנו.
טוסקניני ניצח על הצגות הבכורה של אופרות רבות, שארבע מהן היו לחלק מן הרפרטואר האופראי המקובל: הליצנים, לה בוהם, הנערה מן המערב וטורנדוט. הוא ניצח גם על ההצגות הראשונות באיטליה של זיגפריד, דמדומי האלים, סאלומה, פיליאס ומליסנד, על הצגות הבכורה בדרום אמריקה של טריסטן ואיזולדה ומאדאם באטרפליי, ועל הבכורה הצפון אמריקאית של בוריס גודונוב.
בלה סקאלה, דחף טוסקניני לחידושים בביצוע אופרות. בשנת 1901 התקין מה שנחשב אז למערכת המודרנית ביותר של תאורת בימה ובשנת 1907 את הדות (pit) לתזמורת. הוא עמד על האפלת האולם בזמן ההופעה. כפי שכתב הביוגרף שלו, הארווי זאקס: "הוא גרס, שהופעה איננה יכולה לנחול הצלחה אמנותית כל עוד אין מבססים אחדות כוונות בין כל המרכיבים: זמרים, תזמורת, מקהלה, בימוי, תפאורות ותלבושות."
בתו של טוסקניני, ונדה, נישאה בשנת 1933 לפסנתרן הרוסי ולדימיר הורוביץ.
על שמו של טוסקניני קרוי רחוב ליד מתחם הבימה בתל אביב, בסמוך להיכל התרבות.
