טורנדוט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טורנדוט הינה האופרה האחרונה שכתב ג'קומו פוצ'יני. האופרה מבוססת על המחזה של קרלו גוצי ומספרת על טורנדוט, נסיכת הקרח החיה בעיר האסורה בבייג'ינג. פוצ'יני לא סיים את האופרה עקב מיתתו ממחלת הסרטן והיא הושלמה על ידי פרנקו אלפנו.
תוכן עניינים |
[עריכה] הנפשות הפועלות
| תפקיד | קול |
|---|---|
| הנסיכה טורנדוט | סופרן |
| הקיסר אלטום - אביה של טורנדוט | טנור |
| טימור - מלכם המודח של הטטרים | בס |
| כלף - בנו של טימור | טנור |
| ליו - משרתת | סופרן |
| פינג - שר הממלכה | בריטון |
| פאנג - שר הארמון | טנור |
| פונג - שר הבית | טנור |
| מנדרין | בריטון |
| נסיך פרס | טנור |
| התליין | ללא מילים |
[עריכה] תקציר העלילה
[עריכה] מערכה ראשונה
ברחבה שבחזית הארמון הקיסרי
מנדרין מכריז שלפי צו קיסרי תינשא הנסיכה טורנדוט למחזר בן דם כחול שיענה נכונה על שלוש חידות. נסיך פרס נכשל בנסיונו לענות על החידה עומד להיות מוצא להורג. בתוך הקהל שמתאסף לחזות בהוצאה להורג נמצא איש זקן (טימור) הנשען על מקל, שנדחף על ידי השומרים ונופל. שפחתו (ליו) קוראת לעזרה. גבר צעיר בקהל (כלאף) ניגש אליו ומזהה בו את אביו האובד. כלאף מזהיר את אביו לא לומר את שמו מפחד שאויביהם יתפסו אותם. טימור מספר לכלאף שמכל המשרתים רק ליו נותרה ונשארה לעזור לו. כאשר כלאף שואל את ליו לסיבת הישארותה עם אביו הזקן, ליו, שאוהבת את כלאף בסתר, עונה לו כי נשארה משום שלילה אחד בארמון, כלאף חייך אליה.
הירח עולה ונסיך פרס מובל להוצאתו להורג. הקהל וכלאף ביניהם מבכה את גורלו המר של הנסיך היפה וקורא לטורנדוט לחוס על חייו. טורנדוט מופיעה ובמחווה אילמת מורה על המשך ההוצאה להורג. כלאף, שלא ראה את טרונדוט מעודו, נפעם מיופיה ומתאהב בה מיד. בעודו קורא את שמה, עורף התליין את ראשו של נסיך פרס.
כלאף, נחוש בדעתו לשאת את טורנדוט לאישה, ממהר לכיוון הגונג, עליו יש להכות שלוש פעמים כדי לקבל את האתגר. שלושת שרי הממלכה (פינג פנג ופונג) מנסים למנוע זאת ממנו ומפצירים בו לחזור למקומו. גם טימור וליו מפצירים בו בסקסנט. כלאף ממאן לשמוע, ניגש על הגונג מכה בו שלוש פעמים וקורא בשם טורנדוט שלוש פעמים.
[עריכה] מערכה שנייה
חצר הארמון - עלות השחר
פינג פונג ופנג מתכוננים לטקס החידות שייגמר או בחתונה או בלוויה. השרים מבכים את גורל המדינה ואת עשרות הנסיכים שמצאו את מותם בשנים האחרונות. עם עלות השחר נכנס הקיסר על כיסא מלכותו ומפציר שלוש פעמים בכלף לסגת בו. כלף אינו נסוג ומבקש שלוש פעמים לקבל על עצמו את האתגר. טורנדוט מופיעה ומסבירה שאחת מאמות-אמותיה, נלקחה ונרצחה בידי זר ולכן עתה היא נוקמת את נקמתה.
משחק החידות מתחיל. טורנדוט שואלת את השאלה הראשונה: "מה נולד כל לילה ומת בבוקר" - כלף עונה מיד התקווה. חכמי הממלכה מאשרים את התשובה שלוש פעמים. השאלה השנייה: "מה אדום וחם ואינו אש, אך לפעמים קופא?" - הנסיך חושב קצת ועונה דם. החכמים מאשרים את התשובה.
השאלה השלישית: "מה קר כקרח אך גורם לאש לבעור?", הנסיך מתמהמה, טורנדוט בטוחה בניצחונה אך כלף עונה "טורנדוט". החכמים מאשרים את התשובה, ואוירת הלם שורה על הבמה. טורנודט בוכה בעצב ומתחננת לאביה שלא יתן אותה לאישה שפחה. הקיסר מסביר שיש לקיים את הצו הקיסרי. כלף מציע לטורנדוט לענות על שאלה אחת ואז תוכל לעשות בו כרצונו. שאלת כלף היא מה שמו.
[עריכה] מערכה שלישית
גני הארמון - לילה כלף, בטוח בניצחונו, שר את האריה המפורסמת נסון דורמה. כל תושבי בייג'ינג ערים. הנסיכה טורנודט אסרה עליהם לישון וכולם מנסים למצוא את זהותו של נסיך המסתורין אחרת יוצאו הם עצמם להורג.
פינג פונג פונג מופיעים ומנסים לשדל את כלף לברוח. הם מוכנים לתת לו נשים ופילגשים רבות, אוצרות זהב ויהלומים. כלף מתמיד בסירובו. קבוצת חיילים גוררת לבמה את טימור וליו, תושבי העיר נושמים לרווחה, עתה יתגלה השם והם ינצלו מסכנה. טורנדוט מצווה עליהם לדבר, הם מסרבים וכלף מכחיש כל קשר אליהם. ליו מדברת ואומרת שהיא יודעת את זהותו אך מסרבת לגלותה, השרים מענים אותה וכשהיא מבינה שלא תוכל להתאפק, היא חוטפת פגיון מאחד השומרים ומתאבדת. בנקודה זו נפטר פוצ'יני והמשך האופרה חובר על ידי פרנקו אלפנו. כלף מנסה לשכנע את טורנדוט לאהוב אותה אך היא מתמידה בסירבה. כלף מנשק אותה וטורנדוט מתחממת. כלף, הבטוח בניצחונו מגלה לטורנדוט את שמו האמיתי עוד לפני עלות השחר ונותן לה לעשות בו כרצונו. שניהם צועדים על עבר הקיסר וטורנודט מצהירה כי היא יודעת את שמו האמיתי. שמו הוא "אהבה". הקהל מריע לזוג האוהבים.
הבמאית נוריה אספרט שינתה את סיום האופרה, מיד לאחר שטורנדוט אומרת את שמו "אהבה", היא לוקחת פגיון ומתאבדת גם על מנת לא להינשא לאיש. שינוי זה הינו כנראה בניגוד מוחלט גם לרצונו של פוצ'יני שמסקיצות שהשאיר על סיום האופרה,תכנון סוף טוב.
[עריכה] היסטוריה
הצגת הבכורה של האופרה הייתה בתיאטרון לה סקאלה במילאנו ב-25 באפריל 1926 בניצוחו של ארתורו טוסקניני. לאחר התאבדותה של ליו, הפסיק המנצח לנגן, נפנה לקהל ואמר באיטלקית: כאן נפטר פוצ'יני ולכן נפסיק את האופרה. המסך ירד על הבמה.
במשך שנים רבות אסרה ממשלת סין על הצגת האופרה בשטחה עקב כך שסין מוצגת בה באור שאינו בהכרח חיובי. האיסור הוסר רק בשנות התשעים של המאה העשרים. ב-1998 בוצעה האופרה לראשונה בעיר האסורה בניצוחו של זובין מהטה.
