ארבעה בג'יפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ארבעה בג'יפ (בגרמנית: Die Vier im jeep באנגלית: Four in a jeep). סרט קולנוע שווייצרי משנת 1951 בהשתתפותו של השחקן הישראלי יוסף ידין.

כרזת הסרט

תוכן עניינים

1 הרקע ההיסטורי
2 הבמאי
3 יוסי ידין
4 העלילה
5 התגובות
6 ראו גם
7 קישורים חיצוניים

[עריכה] הרקע ההיסטורי

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, מ-9 במאי 1945 ועד 27 ביולי 1955 הייתה אוסטריה תחת שליטה משותפת של 4 מעצמות הכיבוש ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה וצרפת. המדינה חולקה לארבעה אזורי כיבוש, שכל אחד מהן נשלט על ידי אחת מארבע המעצמות. עיר הבירה וינה חולקה באותה מתכונת לארבעה אזורים.

שלא כמו בברלין, שהייתה בה הפרדה מוחלטת בין מזרח העיר שבשליטת הסובייטים, לבין מערב העיר שבשליטת שלושת מעצמות המערב (חלוקה שלימים תתבטא גם בהקמת חומת ברלין), היה השלטון בווינה משותף לארבע מעצמות הכיבוש. ארבעת המעצמות הקימו כח שיטור משותף בעיר שהופעל על ידי פטרולים של ג'יפים שבכל אחד מהם נסעו ביחד ארבעה שוטרים צבאיים מארבע המעצמות. עד היום משמש הביטוי "ארבעה בג'יפ" בווינה ככינוי לאותה תקופה.

בשיאה של אותה תקופה, בשנת 1951, הופק על רקע זה סרט הקולנוע השווייצרי "ארבעה בג'יפ". הסרט צולם באוסטריה בשחור-לבן ושפתו הייתה אנגלית. הסרט הוקרן לראשונה ב-30 במרץ 1951.

[עריכה] הבמאי

במאי הסרט היה הבמאי היהודי יליד וינה ליאופולד לינדברג שמאז ראשית שנות השלושים התגורר בשווייץ וביים בה סרטי קולנוע בשפה הגרמנית. לינדברג היה מי שביים בהבימה בשנת 1934 את המחזה "פרופסור מנהיים" מאת פרידריך וולף (אביו של רב המרגלים מרקוס וולף) ובשנת 1935 את המחזות "חלום הגולם" מאת ה. ליויק ו"ילדי השדה" מאת פרץ הירשביין, וביים בשנת 1949 בתיאטרון הקאמרי את המחזה "הצל" מאת יבגני שוורץ, ולימים יביים ב-1955 בתיאטרון הקאמרי את "הטירה" לפי ספרו של פרנץ קפקא.

[עריכה] יוסי ידין

ליאופולד לינדברג הכיר את שחקן הקאמרי יוסי ידין כאשר הגיע לישראל וביים בחודש אוקטובר 1949 את המחזה "הצל", שהצגת הבכורה שלו הייתה ב-1 בנובמבר של אותה שנה. יוסי ידין מילא באותו מחזה תפקיד של פונדקאי.

כשהחלו ההכנות להסרטת הסרט עלה בדעתו של לינדברג הרעיון כי שחקן שטרם נודע בעולם הרחב ימלא בסרט את תפקיד השוטר הצבאי הרוסי. הוא שלח את ההצעה לידין, וכאשר ידין שלח לו בתשובה את צילומיו, הקלטות מקולו וקטע בהשתתפותו שהוסרט במיוחד לצורך כך, הגיעה כעבור זמן קצר התשובה כי עליו להתייצב במקום ההסרטה. נסיעתו של ידין לחו"ל, על מנת להשתתף בסרט זר, הייתה בגדר אירוע תרבותי וחדשותי בישראל של ראשית שנות החמישים. מסעו לאירופה תועד בכתבות רבות מלוות בצילומים מן הסרט ומתהליך ההסרטה שהופיעו בעיתונות העברית.

[עריכה] העלילה

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

הסרט מתאר צוות של ארבעה סמלים, בני ארבעת מעצמות הכיבוש, המפטרלים בווינה שלאחר המלחמה, בג'יפ אחד. הסרט מראה את שגרת היום יום של ארבעת הסמלים, על הבדלי המנטליות שביניהם. השגרה מופרעת יום אחד כאשר מוטלת עליהם משימה ללכוד שבוי שנמלט ממחנה שבויים סובייטי אל האזור הכיבוש של מדינות המערב בווינה, כדי להתאחד עם אשתו שנותרה לבדה באותו אזור. כאשר מתברר להם הצד האנושי של הענין, מחליטים האמריקאי, הבריטי והצרפתי לסייע לנמלט. הבעיה היא שהסמל הרוסי וסילי ורושנקו (יוסי ידין), נאמן לפקודות הממונים עליו בפיקוד הסוביטי, מסרב לאפשר לאיש להמלט ונכנס לעימות עם שלושת חבריו לג'יפ, תוך שהוא נקלע לקונפליקט בין הרגש האנושי שלו לבין חובתו.

פרטי עלילה ("ספוילרים") לא יופיעו בהמשך.

[עריכה] התגובות

הסרט זכה בפרס "דב הזהב" לשנת 1951 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין. הימים היו ימי המלחמה הקרה והסובייטים גינו את הסרט כסרט אנטי-סובייטי. בישראל של אותם הימים נתקבל הסרט בהתלהבות בשל השתתפותו של יוסף ידין כדמות מרכזית בו, בתקופה בה טרם הופיעו שחקנים ישראליים בהפקות קולנוע בינלאומיות. יוצאת דופן בהתלהבות הכללית הייתה "מק"י" המפלגה הקומוניסטית הישראלית. במכתב שכתבו מספר חברי בנק"י ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי לשבועון דבר השבוע בדצמבר 1951 הם מותחים ביקורת על השבועון שהמליץ לקוראיו לצפות בסרט אנטי סובייטי זה (לדבריהם), ודורשים "להסירו מן הבד". עורך מדור הקולנע של השבועון השיב להם:

	אם נבדוק הייטב נמצא שאין למהר לפסוק כי הסרט הוא אנטי- סובייטי. מייצרי הסרט לא הציגו את החייל הרוסי באור פחות חיובי מאשר הציגו את החיילים האחרים. ...הבה ננסה לזכור: החייל האנגלי מוצג בסרט כטיפש גמור; החייל האמריקאי - כבחור בלתי אחראי ובלתי מושמע; והוא גם היה הראשון ששלף את אקדחו מול חברו הרוסי; הז'נדרמים הצרפתיים המחפשים - אידיוטים. לעומת זאת, הטענה היחידה אשר מאשימים בה אוהדי ברית המועצות את מייצרי הסרט, היא הצגת החייל הרוסי כאדם אשר נשמע לפקודות הממונים עליו וממלא אותן בדייקנות. האם זה כל כך נורא ? על עורך המדור, למשל עשה דווקא החייל הרוסי הממושמע, רושם הרבה יותר טוב מאשר החייל האמריקאי קל הדעת. ובפרט כשבתפקיד הרוסי משחק יוסי שלנו, האם אפשר שלא לחבבו ?
-- עורך מדור הקולנע של דבר השבוע, 12/1951