אסף שמחוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אסף שמחוני (6 באוקטובר 1922 - 7 בנובמבר 1956), אלוף פיקוד הצפון, אלוף פיקוד הדרום ומפקד מבצע קדש, שניספה זמן קצר לאחר סיום המבצע בהתרסקות מטוסו.

תוכן עניינים 1 משפחתו וילדותו 2 בהגנה ובפלמ"ח 3 בצה"ל 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] משפחתו וילדותו

אסף שמחוני נולד במושב נהלל בארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי. בן בכור ליהודית שמחונית ולמרדכי שמחוני, דור חמישי לעובדי אדמה מושרשים מהמושבה "שדה מנוחה" בחבל חרסון באוקראינה. סבו מצד האם, ר' משה יבזורי, היה משכיל, רחב אופקים וציוני נלהב. ביתו היה מקום מפגש למשכילים ונוער בני המושבות היהודיות, ששאפו לעלות לארץ ולחונן את אדמתה. הוריו עלו ארצה בשנת 1921 ונמנו על מייסדי המושב נהלל. אמו הייתה פעילה בכירה בתנועה הציונית, במוסדות ההסתדרות הכללית וחברת הכנסת הראשונה. אביו היה עובד אדמה ובונה מכונות חקלאיות מחונן. בשנת 1931, בהיותו בן 9, עברה משפחתו לקיבוץ תל יוסף בעמק יזרעאל. אסף למד בבית הספר המשותף עין חרוד-תל יוסף. כבר בצעירותו התבלט ביוזמתו ובתרומתו לחברה, התמצא בכל שטחי העבודה בקיבוץ ובמיוחד בענפי החקלאות ובמכונות חקלאיות, כן עסק בספורט וניגן בחצוצרה בתזמורת כלי נשיפה של הקיבוץ.

[עריכה] בהגנה ובפלמ"ח

בתקופת "המרד הערבי הגדול" בשנים 1936-1939, בהיותו בן 16 בלבד, הנהיג שמחוני מרד נגד הישיבה ה"פאסיבית" על ספסל הלימודים. הוא סבר, כי מדובר בשאלה מצפונית ולכן אין לקבל את דעת הרוב באספת החברים. "לכשיונח לנו מאויבינו נוכל להמשיך בלימודינו ובעבודתנו באין מחריד" קבע.

ב-1938 הצטרף שמחוני לארגון "ההגנה" והשתתף באופן פעיל בהגנה על ישובי האזור מפני התקפות הערבים. הוא היה מראשוני המתנדבים לפלמ"ח, עם הקמתו באפריל 1941. חודשיים לאחר מכן, השתתף בפעולה בסוריה (באזור רמת הגולן של ימינו) שמשימתה הייתה ניתוק קווי הטלפון של הצבא הצרפתי, ששיתף פעולה עם השלטון הנאצי. זאת כמהלך מקדים לכיבושה על ידי כוחות בעלות הברית.

ב-8 ביוני 1943 נשא לאישה את דלילה און ונולדו להם שלושה בנים.

בשנתיים הראשונות שלו בפלמ"ח פעל שמחוני כמפקד כתה וכמדריך במסגרת יחידתו בעמק יזרעאל, בגליל העליון ובנגב. בשנת 1944, עבר קורס מפקדי מחלקה של "ההגנה", ומונה למפקד היאחזות הפלמ"ח הראשונה בבית קשת בגליל התחתון.

ב-1945 מונה שמחוני למפקד גדודי הנוער (גדנ"ע) באזור חיפה. הוא רתם אותם למאבק נגד הבריטים שמנעו כניסת מעפילים לארץ ישראל. ב"שבת השחורה", ב-29 ביוני 1946, נעצר על ידי הבריטים. ישב במעצר ברפיח במשך חמישה חודשים והיה מהאחרונים ששוחררו ממנו. לאחר מכן חזר לקיבוצו ושימש מרכז משק עד לפרוץ מלחמת העצמאות.

בנובמבר 1947 שב לשירות פעיל. התמנה לסגן מפקד פלוגה א' בגדוד הראשון (גדוד "העמק") של "חטיבת יפתח", וכעבור חודשיים מונה למפקד הפלוגה. בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות לחם עם הגדוד נגד כנופיות ערביות באזור חיפה, בגליל המערבי, בגלבוע, בעמק בית שאן, בעמק יזרעאל ובקרבות משמר העמק נגד "צבא ההצלה" של קאוקג'י. במאי 1948 קיבל את הפיקוד על פלוגה ב' ("הפלוגה הדתית") שהורכבה מטירונים ודתיים. בתום אימון קצר, פיקד על הפלוגה ב"מבצע מטאטא" לפתיחת כביש טבריה-ראש פינה. לאחר מכן, במסגרת "מבצע יפתח", לחם בקרב מלכיה לבלימת הצבא הלבנוני בניסיונו לפלוש לצפון ארץ ישראל.

ביוני 1948, החטיבה ירדה למרכז הארץ. במסגרת מבצע יורם, כבשה פלוגתו מחדש את קיבוץ גזר מידי הערבים. לאחר ההפוגה הראשונה נתמנה לסמג"ד ובתפקידו זה השתתף בקרבות כיבוש לוד ורמלה ובפריצת הפרוזדור לירושלים במבצע דני. כן השתתף במבצע גיס נגד הצבא המצרי באזור כיס פלוג'ה. באוקטובר מונה למפקד הגדוד הראשון ופיקד עליו בקרבות "תל מחאז" ליד קיבוץ בית קמה. בהמשך השתתף בקרבות מבצע יואב לפריצת הדרך לנגב הנצור עד שערי עזה. באפריל 1949, עם סיום המלחמה, התמנה למפקד חטיבת יפתח בדרגת סגן-אלוף והסב אותה לחטיבה 11 של צה"ל.

במהלך שירותו בפלמ"ח ובמלחמת העצמאות השתתף שמחוני בכ-40 קרבות ופשיטות גרילה במרבית גזרות הלחימה ונגד מרבית צבאות ערב. חלקם היו מן הקרבות הקשים והמכריעים שידעה המדינה בראשיתה. הוא לחם בעוז, תמיד צעד בראש ושימש דוגמה לפקודיו, שהלכו אחריו בתחושת ביטחון. כמפקד ביצע את כל המשימות אשר הוטלו עליו ולא פעם סיכן את חייו תוך כדי הפגנת שיקול דעת, תושייה וקור רוח. הייתה בו אמונה בצדקת דרכו אותה השרה על חייליו בשדה הקרב.

[עריכה] בצה"ל

לאחר מלחמת העצמאות התגייס שמחוני לשירות קבע בצה"ל, משום שהאמין כי סכנת המלחמה טרם חלפה.

הוא מילא שורה של תפקידים בכירים, תוך כדי קידום מהיר: סגן מפקד בית הספר למג"דים בפיקודו של יצחק רבין, מפקד חטיבה 17 ולאחר מכן מפקד חטיבת "גולני". בין השנים 1952 - 1954 היה ממלא מקום אלוף פיקוד הצפון. בתום תפקידו זה הועבר למטכ"ל וכיהן כעוזר ראש אג"ם, ולאחר מכן ממלא מקומו. בתוקף תפקידו עסק בארגון ותכנון פעולות התגמול שעשו יחידות 101 והצנחנים, בפיקודו של אריאל שרון. בפעולות אלה נקבעו סטנדרטים חדשים של לחימה ודבקות במשימה. כמו כן נטל חלק בארגון ואימון גייסות השריון שהוקמו זה לא מכבר.

על אף עלייתו המהירה בדרגי הפיקוד לא דבקו בו סימני התנשאות והוא נשאר קרוב אל פקודיו. בפברואר 1956 נשלח שמחוני להשתלמות קצינים בכירים באנגליה, שם הצטיין בלימודיו. בתום הלימודים יועד להתמנות למפקד גייסות השריון במטרה לבסס חיל מודרני. אולם, עקב החמרת המצב הביטחוני וההכנות למלחמה קרבה בחזית הדרום, נקרא ארצה בדחיפות ומונה לממלא מקום אלוף פיקוד הדרום באוגוסט 1956 (בדרגת אלוף-משנה). בתפקידו זה השתתף בתכנון מבצע קדש למיגור הצבא המצרי בחצי האי סיני, פתיחת מצרי טירן לשיט ישראלי והפסקת פעולות הטרור בדרום הארץ.

ב-29 באוקטובר 1956, עם צאת צה"ל למבצע קדש, נמצא שמחוני בגזרה המרכזית של סיני ונטל את הפיקוד על הכוחות. גזרה זו הייתה המפתח לכיבושו המהיר של כל חצי האי סיני. בבוקרו של יום המחרת ביצע בגזרה זו את המהלך האסטרטגי שהכריע את גורל המבצע: ייזום הקדמת כניסתה של חטיבה 7 לסיני, והפעלתה במרוכז בראש הכוחות לכיבוש המערך המרכזי באבו עגילה, תוך ישום הגישה העקיפה. ב-2 בנובמבר הוביל את פקודיו בקרב לכיבוש עזה ובסיומו קיבל את כניעתם של המושל המקומי ומפקד הכוחות המזוינים ברצועה. מבצע קדש נמשך שישה ימים והסתיים בניצחון מהיר לצה"ל ובמעט קורבנות יחסית. במהלכו נכבשו חצי האי סיני ורצועת עזה ונפתחו מצרי טירן לשיט ישראלי. ב-6 בנובמבר 1956, בשארם-א-שייך, סקרו שמחוני, הרמטכ"ל משה דיין ומפקד חטיבה 9, אברהם יפה, את מסדר הניצחון שחתם את המלחמה.

ניהול המערכה על ידי שמחוני במבצע קדש הביא לעיצובה מחדש של תורת הלחימה בצה"ל, לפיה השריון הוא החיל המבקיע והמוביל בקרב היבשה. תורה זו יושמה במלחמות ישראל אחרי מבצע זה.

במהלך דרכו הצבאית התגלה שמחוני כמצביא בעל תפישה אסטרטגית מעולה. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון העריך אותו במיוחד. הוא ראה בו סמל של הישראלי החדש, האנטיתזה ליהודי הגלותי, הישראלי הלוחם, הנועז והבוטח בעצמו, היודע את מקצועו – את השדה, את הנשק ואת תבונת המלחמה.

עם סיום מסדר הניצחון בשארם-א-שייך, יצא אסף במטוס קל לא-טור לביקור יחידות. לפנות ערב מטוסו המריא מא-טור חזרה ארצה לעבר בסיס רמת דוד. כוונתו הייתה לבקר את משפחתו בתל יוסף ובגבע. אולם, עקב תנאי מזג אוויר קשים וראות לקויה מטוסו סטה ממסלולו, והתרסק באזור המצודה הצלבנית עג'לון בממלכת ירדן (כ-25 ק"מ דרומית מזרחית לבית שאן). שמחוני, סא"ל אשר דרומי והטייס בנימין גורדון ניספו. לאחר מותו הועלה שמחוני לדרגת אלוף.

על קברו הפתוח ספד לו בן-גוריון: "אהוב נפשי, אסף שמחוני, אלוף הניצחון של צה"ל! נהיית לבן אלמוות בעמדך בראש המערכה בסיני. אנו נפרדים ממך בצער עמוק, בהערצה ובגאון". בפקודת יום של הרמטכ"ל משה דיין נכתב: "בנפול אסף, אבד לצה"ל מפקד דגול. מפקד אשר בשלושים וארבע שנות חייו לא החסיר אף מערכה ממערכות עמו. חייל אשר היה ברוחו, בגופו ובדמו מפקד שדה, עז רוח ונבון קרב" [1]. נשיא המדינה, זלמן שזר, כתב לזכרו שיר "למנצח מִספד".

יואב שמחוני, בנו של אסף, החל לחקור בשנים האחרונות יחד עם ההיסטוריונית צילה רוזנבליט, את האשמתו של הרמטכ"ל דאז, משה דיין, כי שמחוני הורה לחטיבה שבע של השריון להתקדם לתוך סיני כשלא קיבל לכך אישור ממנו ובכך פעל בניגוד להוראות. על פי מחקרם, פעל שמחוני בהתאם להוראות המטכ"ל (ראו קישורים חיצוניים).

אבנר שמחוני, בן אחר של אסף, נפל בשנת 1968 בעלות רכבו על מוקש, במהלך פעילות מבצעית בגזרת מפרץ סואץ.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• סיפור חייו באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.
• אורי בלאו, שמחוני. הקרב האחרון, בעיתון הארץ, 26.06.2006