אנטי מחיקון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטי מחיקון הוא התקן מיוחד שהותקן במכשירי טלוויזיה צבעוניים בישראל בסוף שנות ה-70. מטרתו של ההתקן הייתה לשחזר את אותות סינכרון הצבע (color burst) שהוסרו ("נמחקו") אז מאותות השידור של הטלוויזיה הישראלית. היעדרם של אותות אלו גרם לכך שבמכשירי טלוויזיה צבעוניים נצפו השידורים בשחור-לבן בלבד. מונח זה הוא חלק מההיסטוריה של הטלוויזיה בישראל ואף הפך למטבע לשון בשפה העברית.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
בסוף שנות ה-70 החלו אזרחי ישראל לקנות מקלטי טלוויזיה המאפשרים קליטת שידורים בצבע, שהיו יקרים יותר מהמכשירים שאפשרו תצוגת שידורים בשחור-לבן בלבד. אף שעיקר שידורי הטלוויזיה בישראל היו בשחור-לבן, קיוו הקונים לצפות בתוכניות הצבעוניות שנקנו מתחנות זרות, ובשידורי צבע מן המדינות השכנות. עם העלייה במספר מקלטי הטלוויזיה הצבעוניים הורתה הממשלה לרשות השידור למנוע את האפשרות לצפיה בצבע בשידורי הטלוויזיה הישראלית. המטרה הייתה לצמצם את מכירת מקלטי הטלוויזיה הצבעוניים, מתוך השקפה כי מכירתם מבליטה את הפער בין עשירים לעניים.
אמנם, הטלוויזיה הישראלית, שהוקמה בשלבים בסוף שנות ה-60, צילמה ושידרה בדרך כלל את תוכניותיה בשחור-לבן עד תחילת שנות ה-80, אך באותה תקופה כבר היו שידורים סדירים בצבע בארצות הברית ובאירופה, כך שתוכניות שהועברו בלווייני תקשורת או שנקנו מתחנות זרות היו צבעוניות, ואפשר היה לצפות בהן בצבע במכשירי טלוויזיה צבעוניים. האפשרות לקליטת השידורים בצבע הייתה תלויה בכך שהשידור הועבר ישירות מן הלוויין, או הוקלט מהלוויין בוידאו טייפ צבע ושודר דרכו, או שסרט קנוי נוגן בוידאו טייפ צבע או בטלסינה (מקרין פילם קולנוע) צבעוני. ב-1974 החלו גם תחנות הטלוויזיה של ירדן ושל מצרים לשדר בצבע. בישראל, אולפני הרצליה היו הראשונים להכניס ציוד אולפן צבעוני כבר בשנת 1973, אך השימוש בו היה בעיקר לצורכי הפקות זרות שצולמו בישראל. בכל זאת, הפקות שהזמינה הטלוויזיה הישראלית מאולפני הרצליה, צולמו בחלק מהמקרים בצבע (בעיקר בסוף שנות השבעים), וגם מהם הייתה הטלוויזיה הישראלית אמורה למחוק את הצבע.
מולי אדן, אז מהנדס אלקטרוניקה (ומאוחר יותר מנכ"ל מרכז הפיתוח של חברת אינטל בחיפה), פיתח התקן ששולב במכשירי טלוויזיה צבעוניים, ואפשר להם להציג את התוכניות הזרות בצבע על אף המחיקה שבוצעה על ידי רשות השידור. את ההתקן פיתח מולי אדן על פי הנחיות שנתן יצחק פוגל, מנכ"ל "מץ אלקטרוניקה". שמו המסחרי של ההתקן היה אנטי מחיקון.
[עריכה] אחרית דבר
ההתקן ייקר את המכשירים הצבעוניים עוד יותר, ואף פגם במידה מסוימת באיכות התמונה. אף על פי כן, הפופולריות שלו הבהירה כי שיטת מחיקת הצבע אינה משיגה את מטרתה. הדבר זרז את ההחלטה לאפשר שידורים בצבע בטלוויזיה הישראלית.
בנוסף לכך, הטלוויזיה הישראלית הייתה חייבת להעביר בצבע שידורים חיים שהופצו לתחנות טלוויזיה זרות, וזאת על-פי דרישת התחנות באירופה ובארצות הברית (שידורים אלה חייבו סידורים מיוחדים כגון שכירת מצלמות מתאימות). שני השידורים המרכזיים שהופצו בצבע מישראל לרחבי העולם בסוף שנות השבעים היו סיקור ביקור סאדאת בישראל בנובמבר 1977, ושידור תחרות הזמר של האירוויזיון במרץ 1979 (לפני שידור זה נרשם גל של קניית מכשירים צבעוניים ברחבי הארץ, וזאת על אף שהיה מדובר בשידור צבעוני חד-פעמי). עקב כך ממילא לא ניתן היה למנוע מהצופים בישראל לצפות בשידור החי בצבע.
יורם ארידור, אשר מונה לתפקיד שר האוצר לקראת בחירות 1981, החליט לאפשר לרשות השידור לעבור בהדרגה לשידורים בצבע. הוא החליט בנוסף לכך גם להפחית את המס שהוטל על מכשירים צבעוניים (במקביל להפחתת המס על מכוניות ומוצרי צריכה אחרים). תהליך המעבר לשידורים בצבע נמשך כמה שנים, והיה כה ארוך עד שעובדי רשות השידור החלו לקרוא לו בלעג "הצבע הזוחל". בהדרגה צולמו ושודרו יותר תוכניות בצבע, אם כי תוכניות בשחור לבן (בעיקר שידורים חוזרים של תוכניות לימודיות) נמשכו עד סוף שנות ה-80.
האנטי-מחיקון הפך בתוך זמן קצר לאביזר מיותר, אולם פרשת השידורים בצבע ופיתוח האנטי-מחיקון שימשה שנים רבות כדוגמה למדיניות חסרת-תבונה של הממשלה בכלל ושל מדיניות כלכלית המתאפיינת במעורבות יתר ממשלתית בפרט. השם המסחרי "אנטי-מחיקון" הפך למטבע לשון, והמשורר נתן זך אף השתמש בו ככותרת לאחד מספרי שיריו.
[עריכה] עקרון פעולה טכני
התמונה שנראית על פני מסך טלוויזיה מיוצגת במקלט הטלוויזיה בצורת אות חשמלי. אות זה, הקרוי אות החוזי המורכב (Composite video), מפוענח מהגל האלקטרומגנטי שמגיע לאנטנה. הוא כולל בתוכו את כל המידע המוקרן על מסך הטלוויזיה, והוא מורכב מנתוני בהירות ומנתוני צבע. הצבע עצמו מורכב משלושה אותות המתאימים לשלושת צבעי היסוד: אדום, כחול וירוק.
בכל מקלטי הטלוויזיה הצבעוניים, באותה תקופה, הייתה מותקנת שפופרת קרן קתודית ובה שלושה "תותחי אלקטרונים", המתאימים לשלושת צבעי היסוד. בטלוויזיה כזו, כל תותח אלקטרונים מקבל אות חשמלי שמפוענח במקלט על סמך נתוני הבהירות ונתוני הצבע באות החוזי המורכב, וקרן האלקטרונים שיוצאת ממנו מכוונת בעזרת מגנטים לעבר פיקסלים זרחניים בצבע המתאים שנמצאים על גבי המסך. שיטת הסריקה על גבי מסך הטלוויזיה היא לפי שורות, וכל מקטע של אות החוזי מתאים לשורה אחת. כך למשל, בשיטת PAL, שורה אחת מתאימה למקטע חוזי באורך של 64 מיקרו-שניות.
שלושת אותות הצבע משולבים באות החוזי המורכב כאותות מאופננים; בשיטת PAL, אותות הצבע מאופננים סביב גל נושא בתדר של 4.43 מגה-הרץ. על מנת לסנכרן את המפענח שבמקלט עם אות הצבע המקורי, משודר בתחילתה של כל שורה צרור של עשרה מחזורים בתדר זה. אורכו של צרור זה, הקרוי אות סינכרון הצבע (או "צרור סינכרון") הוא 2.25 מיקרו-שניות. המופע של אות סינכרון הצבע מגדיר למקלט הטלוויזיה כיצד לפענח את הצבעים, ותזוזה במופע תגרום לעיוות בצבעים על גבי המרקע.
ברשות השידור, הורד אות סינכרון הצבע מאות החוזי המורכב, ובמצב כזה הופעל במקלטי הטלוויזיה הצבעוניים מעגל "הורג הצבע" ("color killer") אשר סינן את התדרים הגבוהים שעליהם אופנן אות הצבע. מעגל זה הבטיח ששידורי שחור-לבן לא יגרמו להופעת צבעים מקריים על גבי המסך. על מנת לגרום לטלוויזיה להקרין תמונה צבעונית מדויקת תוך שימוש באות חוזי שנמחק ממנו אות סינכרון הצבע היה צורך לשחזר את אות הסינכרון במופע הנכון. רכיב האנטי-מחיקון, בעצם, "שתל" אות סינכרון משלו בתחילתה של כל שורת וידאו באות החוזי המורכב. אולם, בהיעדר מידע מדויק לגבי המופע הנכון, שקובע את הגדרת שלושת הצבעים, הצבע לא היה מדויק, ועל כן נוספה גם אפשרות לכוונון מופע. כך, אם צבעי התמונה שהתקבלו היו בלתי מציאותיים, היה על הצופה לכוון את המופע בעזרת כפתור, ועם זאת איכות התמונה מעולם לא השתוותה לתמונה מאות חוזי שלא בוצעה בו מחיקת אות סינכרון הצבע.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- כתבה על האנטי-מחיקון במדור "העתיד שהיה" באתר ynet.
- הסבר על אופן השידור בצבע מתוך המדריך לאלקטרוניקה של אוניברסיטת סנט אנדרו בסקוטלנד (באנגלית)
