אמיש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
אָמִישׁ (באנגלית: Amish) הוא שמה של כת נוצרית אנבפטיסטית (פרוטסטנטית) שהמאמינים בה חיים בצפון ארצות הברית. יישוביה פזורים ב-22 מדינות בארצות הברית (בעיקר במדינת פנסילבניה) ובחבל אונטריו בקנדה.
מקור כת האמיש הוא בשווייץ וגרמניה. עד המאה ה-17 היו האמיש חלק מן המנוניטים - קהילה אנבפטיסטית ("מטבילה בשנית") שהאמינה, כי אין כל משמעות לטבילה בילדות, כאשר הילד אינו מסוגל לעמוד על דעתו, והטבילה האמיתית היא טבילת מבוגרים, המסוגלים לקבל על עצמם סקרמנט זה. אנשי הכת האמינו גם בחיי פשטות וצניעות ובפציפיזם.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
עקב חילוקי דיעות בנושאי פירוש הדת והתנהגות מוסרית בקרב הקהילה המנוניטית , פרש אחד המנהיגים בקהילה השווייצרית - יעקב אמאן (1656-1730) יחד עם קבוצת חסידיו מהמנוניטים והקים קהילה חדשה. על מנת לגבש את הקהילה ולקבוע לה סמלי זהות, הורה לגברים להפסיק להתגלח, ועל כל הקהילה פקד ללבוש בגדים אחידים חסרי כפתורים.
עקרונות הכת מבוססים על הפרדה מן העולם ומנהגיו והסתגרות בקהילה ובמשפחה, עד כדי חרמות ונידוי בני משפחה שאינם הולכים בתלם. חבריה חיים בקהילות סגורות, חקלאיות ברובן. למרות כל זאת מאמינים האמיש בחובת הבחירה בדת מרצון. חברי הקהילה, בהגיעם לגיל בגרות, נדרשים לקחת על עצמם את ההתחייבות הדתית מתוך בחירה לאחר תקופה, המהווה מעין טקס מעבר (ונקראת רומשפרינגה - Rumspringa). במהלך תקופה זו - הנמשכת מספר חודשים או יותר - משוחרר הצעיר המגיע לגיל בגרות מחוקי החברה והכנסייה ובסופה הוא מקבל על עצמו את מצוות הדת ומוטבל בשנית. חברי האמיש דוגלים באורח חיים צנוע ונמנעים משימוש בטכנולוגיה מודרנית. בתחבורה הם עושים עד עצם היום הזה שימוש בסוס ועגלה במקום מכוניות. חזותם העבדקנית מזכירה את היהודים החרדים, אך בשונה מהיהודים החרדים חברי האמיש מגלחים את שפמם. כחלק מעקרון הצניעות הנשים אינן עונדות תכשיטים.
צעירי האמיש עוסקים בספורט כבילוי חברתי מרכזי (בעיקר היות שהם מנועים מגלישה באינטרנט וצפייה בתכניות בידור בטלוויזיה, ואף מוגבלים בשמיעת מוזיקה).
חברי הקהילה נרדפו הן על ידי הממסד הדתי והן על ידי הממסד המדיני בגרמניה , ולכן כבר במהלך המאה ה-18 היגרו ברובם לארצות הברית, והתיישבו במדינת פנסילבניה, ממנה התפשטו מאוחר יותר למדינות אחרות בצפון אמריקה. גם בארצות הברית, כתוצאה מאמונתם בשלטון אלוהי בלבד, ומכאן חוסר אמונתם במדינה ומוסדותיה, הם נמנעים מלהשתתף בפעילות פוליטית ארצית או מדינתית או להצביע בבחירות, ומסיבות פציפיסטיות אינם מתגייסים לכוחות הביטחון.
גם בקרב האמיש התחוללו פילוגים ואיחודים. חלקם חזרו לחיק הכנסייה המנוניטית.
כיום מהווה השם אמיש שם כולל לקבוצות, המתנגדות לאורח החיים המודרני מתוך הנחה כי אורח חיים זה מביא לניכור ולהתפוררות ערכית וחברתית.
[עריכה] היסטוריה
האמיש התפצלו במאה ה-17 מקבוצה דתית אחרת - המנוניטים (Mennonites), שהם חלק מהזרם האנאבפטיסטי שהתפתח באזורים כפריים בשווייץ, מורבייה ובוהמיה. השם מנונייט נגזר משם המייסד מנו סימון. פירוש השם הוא ההולכים אחרי מנו. המנוניטים נרדפו על ידי הקתולים והפרוטסטנטים כאחד וחלקם הועלו על המוקד ככופרים.
בסוף המאה ה-16 ותחילת ה-17, התפצלו מהם האמיש, אשר הלכו אחרי חוואי שווייצרי בשם יעקב אמן, שהציג אוטופיה חלופית. פשר השם אמיש הוא: אלה השייכים ליעקב אמן. יש גורסים, שאמיש הוא שיבוש המילה heimisch שפירושה מקומיים.
נקודת המחלוקת העיקרית בין המנוניטים לאמיש הייתה המחויבות לדת לעומת המחויבות למשפחה – המנוניטים דגלו בגישה פשרנית באופן יחסי. הם לא החרימו ילדים שסטו, מתוך הבנה שלא ניתן לנתק לגמרי קשרים כה קרובים. לעומתם, יעקב אמן היה הרבה יותר נוקשה וטען, כי המשך הקשר עם ילד, שסטה מעקרונות הכת, גורם להתרופפות הקבוצה.
האמיש גרים בעיקר בארצות הברית ומיעוטם בקנדה ובדרום אמריקה. ההגירה לשם הייתה במאה ה-18, אז התיישבו בעיקר באזור פילדלפיה במחוז 'הולנד' [Holland county]. בשנים האחרונות המרכז מתחיל לנדוד משם בגלל בעיות. כיום קיימות מספר קהילות אמיש שיש ביניהן יחסי גומלין מצד אחד אך גם יריבות מסוימת מצד שני. כל קהילה פיתחה לעצמה ניואנסים משלה. את שרותי הרפואה הם מקבלים מהמנוניטים, אשר קיבלו את הטכנולוגיה והקדמה. כיום, הקהילה הגדולה ביותר נמצאת באינדיאנה, לצד קהילה גדולה של מנוניטים. קהילות אמיש קיימות ב-20 מדינות, רובן חיות רחוק מהערים, בהעדיפן מקומות חקלאיים וקהילות קטנות.
[עריכה] המבנה החברתי ומנגנוני הפיקוח
האמיש קוראים לעצמם ה"אנשים הפשוטים" – כלומר, האנשים הקרובים לאדמה. בחייהם קיים קשר חיוני לעבודת אדמה ומסגרות חקלאיות ורובם איכרים ו/או חוואים, העוסקים בגידול בעלי חיים ובעיבוד הקרקע ועל כך עיקר פרנסתם. לאחר תקופה מסוימת של שפל, קיבלו בשנים האחרונות עידוד כלכלי בגלל הנטייה הגוברת למוצרים חקלאים אורגנים. התוצרת שלהם נחשבת כיום טעימה ובריאה במיוחד. המשק החקלאי מתקיים כמעט ללא מכונות, אם כי יש כמה היתרים מוזרים. למשל, מותר להשתמש בקומביין לאלום אלומות, אך להעברת האלומות יש להשתמש בסוסים בלבד. אסור להעסיק שכירים ולכן הילדים הם העוזרים בשדות מגיל צעיר.
בניגוד לשיקרס ובדומה לקבוצות יהודיות שמתגוררות בתוך אוכלוסייה אחרת, אין לאמיש יישובים נפרדים. הם גרים בתוך אוכלוסייה אחרת, 'רגילה', באזורים כפריים. בישובים בהם הם מתגוררים ניתן לראות לעתים בית עם כרכרה ולידו בית עם מכונית. הם אינם זקוקים להתיישבות נפרדת, יש להם כלים לפיקוח חברתי לשימור ובידול אורח חייהם. הם יצרו שותפויות עסקיות עם אלה שאינם בני הכת, העוזרים להם לשמור על עקרונותיהם כמין "גוי של שבת". האוכל מהווה חלק מהמנגנונים הנוקשים, שהאמיש פיתחו על מנת להתבדל מסביבתם המודרנית, נושא בעל חשיבות עליונה, שבא לביטוי בענישה מחמירה ובהפעלת כוח רב מאוד כלפי הסוטים ממנהגיה. המתח בין המציאות המודרנית המחייבת פשרות מכאן לבין אורח החיים הפונדמנטליסטי מכאן הוא גדול.
הבגדים השחורים (בדומה לחרדים) של איכר גרמני הנם אחד מהסממנים הבולטים של התבדלות הקבוצה. סממן לבוש בולט נוסף הנו הכובע השחור רחב השוליים שהגברים נוהגים לחבוש וכן העובדה, כי אין כפתורים בבגדי הקבוצה, אלא ווים ולולאות. הלבוש מאפשר להם לזהות את הדומים להם ולהבחין בהם, להתחבר עימם בקלות ובד בבד להקשות עליהם להתחבר לאחרים. כל המאפיינים שותפים לשמירת הגבולות. הבגדים אינם מאפשרים חופש פיזי וחופש חברתי. האמיש מרגישים, שההקפדה על השוני בבגדים מעודדת ענווה והפרדה מהעולם שבחוץ. בגדיהם אינם תחפושת, אלא ביטוי לאמונתם. הכרכרה האמישית – הבאגי - תהיה תמיד שחורה, בעוד שאצל יתר המנונייטס מקובלים צבעים שונים, ובייחוד אפור.
סימן חיצוני מעניין אצל האמיש הוא העדרו של השפם. בכלל, כל האזור סביב הפה מגולח לגמרי בגלל מנהג דתי הכרוך בכניסה לאחווה וכולל את "נשיקת הקודש", ששער פנים עלול להפריע לה. כמו כן, קציני הצבא במדינות, שניסו לגייסם בכפייה, התאפיינו בשפם ועל כן הם רואים בשפם סימן לעוינות.
מבחינה לשונית האמיש הם תלת-לשוניים. בבית הם מדברים בדיאלקט גרמני (Pennsylvania Dutch), בקשרי עבודה הם משתמשים בגרמנית גבוהה (Hoch Deutsch), והם לומדים אנגלית כדי לשוחח עם מי שאינו חבר בכת.
ראיה חשובה לעצמאות האמיש מסביבתם היא העובדה, שאינם רוצים/מוכנים לקבל כל שרות או תקציב מהמדינה ואינם מקבלים דמי אבטלה, רווחה וביטוח רפואי. הדבר הפך אצלם לעיקרון תאולוגי - הם מבקשים לחיות מעמלם ובשעת הצורך הם דואגים לחברי הכת במסגרת משפחתית וקהילתית. גישתם זו באה לביטוי בסירוב להזדקק לכל סוג של ביטוח, אם לאומי ואם רפואי, ויש להם סידור מיוחד בנוגע למסים. אין להם גם חשבון בנק, חסכונות וכו'. הכול מושקע במשק.
נשי האמיש עובדות מגיל צעיר בשדות אבל בעיקר במטבח, המצריך עבודה קשה וממושכת, בהיותו נטול חשמל. הכוח היחיד שהם משתמשים בו הוא כוח הרוח, המפעיל את משאבת המים להשקיית השדות. מקור פרנסה נוסף הוא ייצור חפצים בעבודת יד למכירה, כמו רקמה מיוחדת של הנשים, שלשם יצירתה הן יושבות יחד בערבים הארוכים, אישה אישה ומעשה הרקמה שלה בידה. חלקן יולדות בביתן, מתוך בחירה, בעזרת מיילדות מבנות הכת, ויש שנוסעות לקבל שירותים רפואיים מחוץ לקהילה.
נשים נשואות עובדות קשה אבל בדרך כלל בבית. נשים רווקות עובדות בעבודות שונות במקביל למשק הבית, חלקן במסעדות, חלקן בתור חדרניות במלונות או בבתי אנשים שאינם אמיש, בתור עובדות משק בית.
מנגנון פיקוח חברתי חשוב מבוסס על עידוד שיחות מעמיקות ומפגשי פנים אל פנים. לכן נאסר על בני הקהילה להחזיק טלפון. כיום מקובל להחזיק מכשיר בקצה המרוחק של החווה והוא מצוי מחוץ לבניין, בתוך מבנה ארעי המקשה על שיחות ארוכות ולא נחוצות. בני האמיש מארחים ומתארחים כל הזמן. הקהילה מוגבלת במספרה. כשהמספר גדול מדי ליחסי קירבה שוטפים בין כלל החברים בה, הקהילה מתפצלת. הזיקה האישית נתפסת כבעלת משמעות גבוהה ולכן גם העזרה ההדדית חזקה מאד.
חשוב לזכור, כי כל סולידריות חברתית גבוהה מביאה להפחתת החופש. כאשר הילדים גדלים ומתחתנים צריך לדאוג להם לבית. כיוון שאין חסכונות, הצורך ברכישת אדמה ובניית בית מביא להתגייסות הקהילה כולה לנושא. כל אחד תורם משהו לקניית האדמה ואת הבית בונה הקהילה כולה במשותף.
הבסיס הראשוני הוא המשפחה, המהווה יחידה כלכלית וחברתית כאחד. הדבר יוצר בעיה כאשר קיימת סטייה ממנהגי הקהילה מצד אחד הילדים או אחד ההורים, או כאשר נוצר חיכוך בין שתי משפחות. ההחלטות במקרה זה מובאות לפני הבישופים והעדה כולה והם המחליטים על אופן הפעולה. בדרך כלל, הפעם הראשונה גוררת אזהרה, לאחר מכן עונש מוגבל (חרם לשבוע, שבועיים וכו') ולאחר מכן העונש האולטימטיבי – הרחקה סופית. מי שזקני האמיש הכריזו עליו כסוטה, או מי שלא נכנס בבגרותו לאמיש, אינו רשאי לקיים עימם יחסים מסודרים ובייחוד נאסר עליו להשתתף איתם בכמה פעולות חברתיות בסיסיות, כמו אכילה או שתייה משותפת. לאמיש אסור לאכול בנוכחות זרים. האוכל הוא טקס דתי המיועד אך ורק לחברים בכת. אין מגישים אוכל לאורחים וכמובן שאין אוכלים אצל אחרים.
[עריכה] החינוך והחיברות
החינוך היווה סלע מחלוקת משמעותי בין האמיש לסביבתם ולשלטונות. בעבר, לא היו להם בתי ספר משלהם והם הצטרפו לבתי הספר הכפריים. כאשר החברה האמריקאית החלה לעבור שינויים והעיר התקרבה לכפר, החלו לפתח בכפרים בתי ספר אזוריים גדולים, שהתלמידים מגיעים אליהם באמצעות הסעות. על מנת להימנע מהשתתפות במוסדות אלו, נאלצו האמיש להקים בתי ספר משלהם. עיקר הרעיון – למנוע השכלה כללית מהילדים על מנת שימשיכו בדרכי הוריהם ויהיו חקלאים כמותם. הילדים, על פי השקפת האמיש, צריכים לעבוד בשדה מרגע שהם מגיעים למודעות עצמית. השיטה היא one room school, בו לומדים כל הילדים ביחד עד גיל 12/13. לאחר מכן, יש להם פטור מיוחד מלימודים. מניעת הלימוד והידע היא אחד ממנגנוני הפיקוח, בו נעזרים האמיש על מנת למנוע מהילדים לצאת עם בגרותם אל החברה הכללית.
המבוגרים בני האמיש רואים בבית הספר שלב לימוד הכרחי להכנת המתבגר לעולם. הילדים זוכים להשכלה פורמאלית עד גיל 12 ולאחר מכן הם מקבלים תוכניות לימודיות בפיקוח הוריהם. הלימודים בכיתה מתנהלים באנגלית ללימוד השפה. המורות עצמן הן מהאמיש ובעצמן זכו להשכלה רק עד גיל 12. המונונייטס מתייחסים לנושא בצורה שונה ומעניקים השכלה רחבה בהרבה לילדי הקהילה.
בשנים האחרונות נוצרה נורמה, לפיה הילדים יוצאים מהקהילה בגיל מסוים לשנה שנתיים ואז, כבוגרים, חוזרים ומצטרפים לקהילה. (יש לזכור, כמובן, שהם אנאבפטיסטים). מובן שמהלך זה מלאכותי ברובו, כי יציאה לחברה החיצונית ללא השכלה או רכוש מציגה אותם במעמד נחות מלכתחילה. כל תכליתה היא ליצור אצלם אשליה של חופש ובצידה 'הכרה', כי החיים בקבוצה טובים יותר.
בני הנוער נפגשים באופן מסודר לערבי שירה בימי ראשון, בהם אין התכנסות של כלל הקהילה (שנפגשת אחת לשבועיים). במפגשים אלה נוצרת ההיכרות ההדדית. הנער יקח את הנערה בכרכרה לביתה ובשלב זה הם ישמרו את התעניינתם ההדדית ואת מהלכי החיזור בסוד. מספר ימים לפני החתונה יודיעו בני הזוג בכנסייה על כוונתם להינשא. חתונות מתקיימות מנובמבר עד דצמבר, לכל המאוחר. אחרי שעונת הקציר בסתיו מסתיימת. חתונות מתקיימות בימי שלישי וחמישי, כיוון שהם הימים הפחות עסוקים בעבודה חקלאית. אין עורכים חתונות בשבת בשל הצורך לנקות ביום שלאחר החתונה ויום ראשון אינו מתאים לכך. החתונה מתקיימת בבית הכלה עם כ-200 מוזמנים ויותר, הטקס נמשך כארבע שעות. בדרך כלל חתונה תחל בשעה 8:30 לאחר שהמשפחות השכימו בארבע לפנות בוקר להספיק לעשות את כל שנדרש במשק ולהתכונן לקראת בואם של האורחים. בחתונות אמיש אין נשיקות, טבעת, פרחים, צילומים וקייטרינג. אחרי החתונה תתקיים סעודה של מטעמים מסורתיים. הכלה תופרת לעצמה שמלת כלה כחולה, שתשמש אותה לתפילות בשנים הבאות, כשמלה הטובה והחגיגית ביותר בחייה. יש אף שנקברות בה. הנישואים אינם יוצאים לפועל ללא הסכמת המשפחות ואישור הבישופים והם נתפסים כאירוע קהילתי לא פחות ממשפחתי.
[עריכה] החיים הדתיים
לא קיים בית תפילה, בית כינוס. אין מבנה מיוחד לעבודת האל. לצורך קיום הטקסים הדתיים נפגשים האמיש פעם בשבועיים באסם של אחד החברים בסבב מסודר. כל העדה מתכנסת יחד – גברים נשים וטף. עיקר הטקס הוא בשירת המנונים אבל הוא כולל גם דרשות. מסורת הקבוצה של חיים בחווה וקיום עבודת האל שם הינם הבסיס לקיום הדרשות והתפילות בבתים ולא בכנסיות. גרסה אחרת אומרת, שהנוהג לערוך את התפילות בבתי החברים ולא בבית תפילה רשמי הוא שריד לתקופת הרדיפות, כשהאמיש לא יכלו להתפלל בכנסיות כבני פלגים אחרים בנצרות.
העדה מונהגת על ידי מנהיגים דתיים אבל אלה אינם בהכרח המלומדים. הרעיון של מנהיג דתי מקצועי לא קיים בקרב הקבוצות הללו. מנהיג הוא אדם שהקהילה בוחרת בו. הבחירה היא צרוף של שני מנגנונים האמורים לצור יחד היבט של כריזמה מחד גיסא ובחירה אלוהית מאידך גיסא. שלב א' – בחירה של מספר מועמדים, שהקהילה רואה כראויים, בבחירה דמוקרטית. שלב ב' – העלאה בגורל של ספר קודש אחד מכלל ספרי הקודש של הנבחרים בשלב א'. שלב זה נועד לחזק את ביטחונו של מי שהקהילה בחרה בו. הבישוף הוא המענה לשאלות ההלכתיות בתוך הקהילה. הבישופים של כל הקהילות מתכנסים יחד לקבלת החלטות כלליות בנושאים רגישים וחשובים. לעתים, קהילה מתנגדת ופועלת בניגוד לפסק הלכה בישופי ואז ההחלטה אם להשאירה כחברה בקבוצת האמיש או לא תלויה בסוג הנושא וסוג ההתנגדות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אמיש |
- שאלות ותשובות על כת האמיש - מתוך אתר אינטרנט שמוקדש לכת.
- אתר נוסף אודות הכת
