אירוויזיון 1969
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תחרות הזמר של האירוויזיון 1969 | |
למניין | האירוויזיון ה-14 |
תאריך | 29 במרץ 1969 |
מנחים | לאוריתה ולאנזולה |
רשת השידור המפיקה | TVE |
עיר מארחת | מדריד, ספרד |
השיר הזוכה | צרפת - "יום, ילד" הולנד - "הטרובדור" ספרד - "אני חיה לשיר" בריטניה - "בום-באנג-א-באנג" |
שיטת הניקוד | לכל מדינה 10 שופטים. כל שופט מעניק נקודה לשיר אותו אהב. |
מספר השירים | 16 |
השתתפות ראשונה | ללא |
חוזרות לאחר היעדרות | ללא |
פרשה מהתחרות | אוסטריה |
סיימו עם 0 נקודות | ללא |
תחרות האירוויזיון של 1969 הייתה התחרות ה-14 במספר. היא נערכה במדריד בהשתתפות 16 מדינות, בהנחיית לאוריתה ואלנזולה. התחרות הסתיימה בשוויון מרובע בין סאלומה מספרד עם השיר "Vivo cantando", לולו מבריטניה עם השיר "Boom Bang a Bang", לני קור מהולנד עם השיר "De troubadour" ופרידה בוקארה מצרפת עם השיר "Un jour, un enfant".
זה היה האירוויזיון הראשון אשר נגמר בשוויון במקום הראשון, עם ארבע מתמודדות שקיבלו 18 נקודות כל אחת. באותה תקופה לא היה חוק לגבי מצב של שוויון במקום הראשון, ולכן כל הארבע נקבעו כמנצחות על-פי החלטת המפקח מטעם איגוד השידור האירופי, קליפורד בראון. בשל מספר המנצחים הרב לא היו די מדליות לכולם, ועל כן רק הזמרות קיבלו מדליות, וכותבי השירים קיבלו אותן מאוחר יותר. לאחר חלוקת המדליות עלתה כל אחת מהזמרות בתורה לשיר את השיר המנצח.
הכרזת ארבעה שירים כזוכים עוררה מבוכה, וחלק מהמדינות שהשתתפו ב-1969 החליטו בעקבות זאת להחרים את אירוויזיון 1970. ב-1970 נקבע כלל שובר-שוויון, אולם בשנים שאחר-כך הוחלפה שיטת הניקוד לגמרי אחרי התייעצות עם המדינות המשתתפות.
אוסטריה החרימה את תחרות האירוויזיון הזאת מכיוון שבאותה תקופה שלט בספרד הרודן פרנסיסקו פרנקו.
את כרזת האירוויזיון עיצב האמן הספרדי סלבדור דאלי, והוא גם עיצב חלק מהתפאורה.
בעיה נוספת שצצה לאחר התחרות הייתה איזו מדינה תזכה לארח את התחרות בשנה שלאחר מכן. עד כה המדינה המנצחת הייתה מארחת את האירוויזיון, אך בשנה זו היו ארבע מנצחות. בסופו של דבר הוחלט שהולנד תארח את תחרות האירוויזיון של 1970.
אירוויזיון 1969 היה השני שצולם ושודר בצבע. אירוויזיון 1968 הופק על ידי רשת בי בי סי הבריטית שכבר שידרה את כל שידוריה בצבע, אולם רשת הטלוויזיה הספרדית צילמה ושידרה בשחור-לבן עד שנת 1975. לפיכך שכרה הטלוויזיה הספרדית מצלמות צבעוניות מרשת השידור הגרמנית ARD. השידור הופץ בצבע דרך רשת השידור של איגוד השידור האירופי, וגם דרך רשת השידור של מדינות מזרח אירופה "אינטרוויזיון". כמו כן הופץ השידור בצבע דרך לוויין לצ'ילה, לפורטו ריקו ולברזיל. בספרד עצמה נקלט השידור בשחור-לבן, שכן המשדרים המקומיים של הטלוויזיה הספרדית לא היו מתאימים להעברת שידור צבעוני.
1956 • 1957 • 1958 • 1959 • 1960 • 1961 • 1962 • 1963 • 1964 • 1965 • 1966 • 1967 • 1968 • 1969 • 1970 • 1971 • 1972 • 1973 • 1974 |