אוקסימורון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוקסימורון הוא מבע לשוני המורכב מזוג מרכיבים הסותרים זה את זה, שצירופם יוצר משמעות חדשה מעבר להגיון - פרדוקס - וזאת על מנת להגביר את הרושם וההפתעה. המונח מקורו ביוונית, ופירושו: "חד" (oxy) ו"קהה" (moros). כיום, אנשים רבים משתמשים במונח אוקסימורון כדי לתאר ניגוד כלשהו, אפילו בלתי מודע או מובלע, אך המונח המקורי מיועד לתיאור ניגוד מכוון וברור כאמצעי רטורי ובכוונה תחילה.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגי אוקסימורונים
חלוקה נפוצה של האוקסימורונים היא על פי דיוק. בצורה זאת מחלקים את האוקסימורונים לשלוש קבוצות:
[עריכה] אוקסימורון מדויק
אוקסימורון מדויק הוא צירוף הסותר את עצמו לחלוטין, כלומר שני הפכים באותו היגד. אוקסימורון כזה נקרא לעתים גם אוקסימורון הפכי, או אוקסימורון מוחלט. לדוגמה:
- גאון טיפש או חיי המת.
האוקסימורונים הללו נדירים למדי מכיוון שהם אינם אפשריים בשום רמה כמעט, הרי שהם לא מתארים דבר, ועל כן הם חסרי משמעות.
[עריכה] אוקסימורון חלקי
אוקסימורון חלקי הוא היגד שיש בו שני חלקים הסותרים זה את זה, שאינם הפכים. למשל, צירוף המציין שני פרטים שלא יכולים להתקיים באותו זמן. לדוגמה:
- "תכלת שחורה"
- "טיפוס לבטן האדמה"
אוקסימורון כזה יוצר משמעות שונה מעט להיגד, או יוצר תיאור מיסטי, לא ריאליסטי. למרות זאת, הוא ניתן להבנה ברמה מסוימת, בניגוד לאוקסימורון המדויק. אוקסימורון מסוג זה הוא נפוץ יחסית, כיוון שהוא יוצר תמונה בעלת משמעות, ייחודית ומורכבת.
[עריכה] אוקסימורון סמלי
אוקסימורון סמלי הוא אוקסימורון שנוצר בין שדות סמנטיים מסוימים של שני ההגדים או בין הערכים שההיגדים מסמלים. למשל התמונה דרור בכלוב, היא תמונה אוקסימורונית, כיוון שציפור הדרור מסמלת את החופש ואילו הכלוב מסמל את ההפך. אוקסימורונים מסוג זה הם הנפוצים ביותר בספרות כיוון שהם אפשריים מבחינה טכנית, אך יוצרים תחושה אוקסימורונית. האוקסימורון הסמלי מנצל את המשמעויות הסמנטיות, ביחד עם הכלים המילוליים, כדי ליצור תמטיקה אוקסימורונית.
אוקסימורון סמלי לא מוכרח להיות בין סמלים: הוא יכול להיות בין קונוטציות של ביטויים, או כל קישור סמנטי-תרבותי-הרגלי-וכו' אחר. למשל, "חושך בצהרי היום" אינו בלתי אפשרי, אך צהריים מתקשרים לאור חזק, והחושך נוגד את האסוציאציה הזו.
[עריכה] אוקסימורון בשירה
האקוסימורון הוא אמצעי חשוב מאוד בשירה. בשל אופיו הייחודי הוא נחשב לעוצמתי ואלגנטי. שתי מטרות חשובות לאוקסימורון בשירה:
- מיסטיקה - בתור מרכיב היוצר מתח מיסטי ומערפל את השיר, מוסיף לו רבדים סמויים ועומק.
- הקצנה - פעמים רבות האוקסימרון יבוא בשורה הכי עוצמתית של השיר וייתן לה עוד כוח.
בשירה העברית נפוצים אוקסימורונים בדור השני של המשוררים העבריים (כלומר, תקופת העלייה השלישית ועד דור הפלמ"ח. בין המשורים בתקופה זו: נתן אלתרמן ולאה גולדברג). אלתרמן, למשל, משתמש רבות באוקסימורונים, ואפשר למצוא דוגמאות לכך ברבים משיריו.
להלן דוגמה מסונטה ט' של מחזור השירים אהבתה של תרזה די מון, מאת לאה גולדברג, הממחישה שימוש אירוני וסותר באוקיסמורון:
דברים רבים מאוד אהבנו יחד / אך לא זרח באשנבך האור / עת בדידותי נגעה בבדידותך | ||
הדוברת מתארת את חוסר המגע שלה עם אהובה, באמצעות אוקסימורון: בדידות לא מסוגלת לגעת בבדידות, שהרי לו היו נוגעות, לא היו קיימות. לפיכך, האירוניה היא בתיאור אוקסימורוני של המגע המתואר לכל אורך השיר - מגע שקיים אך לא קיים.
דוגמה נוספת לאוקסימורון היא בסיום הבית האחרון ביצירה "משירי הבן האובד" של לאה גולדברג:
לעולם לא יסלח אביך / לא סליחות הוא אגר בלב / קומה בני, וקבל מאביך / את ברכת חרונו האוהב | ||
כאן מתקיים האוקסימורון בנוגע ליחס האב כלפי הבן. לכאורה אינו מקבלו ואין בליבו סליחות, אולם החרון שבו, הכעס, הינו חרון אוהב. גם כאן, הניגוד הינו המשך לתיאור האוקסימורוני המתקיים לאורך היצירה כולה, בה הבן האובד חוזר הביתה, אך אינו חוזר בתשובה.
[עריכה] אוקסימורון בפזמונאות
האקוסימורון הוא גם כלי נפוץ למדי בפזמונאות. דוגמה בולטת היא שירתו של בוב דילן המלאה באוקסימורונים. פזמונאים מנצלים את הכח המיסטי של האוקסימורונים ליצירת תחושה בפזמון: כיוון שהפזמון הוא שיר שנשמע ולא נקרא, האפקט של האוקסימורון מתחזק. לדוגמה השיר It's allright ma (I'm only bleeding) מאת בוב דילן פותח באוקסימורון "חושך בצהריי היום". דוגמה נוספת מאת בוב דילן נמצאת בשיר נוסף באותו אלבום, שם נאמר שההצלחה הגדולה ביותר היא כישלון, וכישלון אינו הצלחה כלל.
[עריכה] דוגמאות לאוקסימורון
- "דממה רועמת"
- "זעקה אילמת"
- "עיניים עצומות לרווחה"
[עריכה] קישורים חיצוניים
רשימת אוקסימורונים נפוצים, רובם בעברית.