אגון קרנץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אגון קרנץ (בגרמנית: Egon Krenz; נולד ב-19 במרץ 1937) היה פוליטיקאי קומוניסטי מזרח-גרמני, שנודע בעיקר בזכות כהונתו הקצרה כמנהיג האחרון של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית בתקופת נפילת חומת ברלין ולקראת איחודה של הרפובליקה עם גרמניה המערבית. לאחר תום המלחמה הקרה הועמד קרנץ לדין ונידון ל-6.5 שנות מאסר.

[עריכה] שנותיו הראשונות

אגון קרנץ נולד בקולברג שבפומרניה, באזור שהיה אז חלק משטח גרמניה וכיום נמצא בשטח פולין. ב-1944 עבר עם הוריו מערבה לאודר, והתגוררה בעיירה דמגרטן שבחופי הים הבלטי (כיום במדינת מקלנבורג-מערב פומרניה).

ב-1953 הצטרף קרנץ לתנועת הנוער "הנוער הגרמני החופשי" ובשנת 1955 הפך לחבר במפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה. בין 1957 ו-1959 שירת בבסיס הפולקסמרינה בפרורה אשר ברוגן. כבר אז היה פעיל פוליטית. במהלך הקריירה הפוליטית שלו הוא החזיק בתפקידים שונים הבולט שבהם הוא חברותו בפוליטביורו משנת 1983 וכהונה כמזכ"ל הנוער הגרמני החופשי, תנועת הנוער הקומוניסטית.

[עריכה] מנהיג הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית

קרנץ נבחר למזכ"ל מפלגת האיחוד הסוציאליסטי ומנהיג הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית ב-18 באוקטובר 1989 בעקבות גלי המחאה ההומונים שהביאו להתפטרותו של אריך הונקר. למרות מחאות רבות קרנץ נבחר על ידי הפולקסקאמר לתפקיד יושב ראש מועצת המדינה ויושב ראש מועצת הביטחון הלאומית, הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הפרלמנט המזרח-גרמני שהחלטה התקבלה תוך גילויי התנגדות פומביים.

ב-7 בנובמבר קיבל קרנץ את התפטרותם של ראש הממשלה וילי שטוף, ממשלתו ושני שליש מחברי הפוליטביורו. למרות זאת הוא נבחר מחדש כיו"ר על ידי הוועד המרכזי של המפלגה.

למרות הבטחותיו של קרנץ לקיום רפורמות דמוקרטיות במערכת המזרח גרמנית וביקורתו על נוקשותם של קודמיו, המחאה הציבורית כנגד משטרו התגברה. בניסיון להרגיע להשתלט על המצב הוא אישר תקנות חדשות שאיפשרו נסיעה לגרמניה המערבית ופתח את מעבר הגבול עם צ'כוסלובקיה שנסגר כדי למנוע מעבר של מזרח גרמנים למערב.

קרנץ השביע את ממשלתו החדשה ב-18 בנובמבר. אולם בימים הראשונים של דצמבר כל חברי הפוליטביורו והוועד המרכזי של מפלגת האיחוד הסוציאליסטית התפטרו, והמפלגה דרשה את התפטרותו של קרנץ.

קרנץ התפטר ב-7 בדצמבר 1989. הוא היה מנהיגה הקומוניסטי האחרון של גרמניה המזרחית. הוא סולק ממפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי (יורשתה של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי) בשנת 1990 בניסיון לשפר את תדמית המפלגה.

[עריכה] אחרי איחוד גרמניה

קרנץ נשפט בשנת 1997 לשש וחצי שנות מאסר בעוון פשעים שבוצעו בזמן המלחמה הקרה, רציחתם של עריקים שניסו להימלט למערב דרך חומת ברלין, תרמית בחירות ופשעים אחרים.

בערעור על פסק הדין בשנת 1999 קרנץ טען שלגרמניה המאוחדת אין שום סמכות לשפוט אותו על מעשים שנעשו בזמן קיומה של גרמניה המזרחית. הוא גם העלה את הטענה ששפיטתם של מנהיגי גרמניה המזרחית היא הפרה של הבטחה שנתן קאנצלר מערב גרמניה בזמן האיחוד הלמוט קוהל למיכאיל גורבצ'וב. ערעורו נדחה על ידי בית המשפט.

קרנץ שוחרר בשנת 2003. הוא ממשיך לטעון שהוא היה אסיר פוליטי של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, מגן על פעולות השלטון הקומוניסטי המזרח גרמני וטוען שגם המבצעים והקורבנות היו שבויים של אירועי המלחמה הקרה.