אברהם יהושע השל מאפטא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב אברהם יהושע השל מאפטא (נקרא גם הרבי מאפטא והאוהב ישראל) נולד בז'מיגריד (Zhmigrid) בפולין ב-1748 ונפטר במז'יבוז' באימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) בה' בניסן, תקפ"ה/1825.
הרב היה נצר למשפחות רבניות מפורסמות מצד שני הוריו. עוד בילדותו, הפגין הרב מאפטא יכולות מבטיחות. הוא למד אצל רבי אלימלך מליז'נסק ונודע כתלמודיסט. החל את דרכו כרב העיירה קולובשוב (Kolbasov) וב 1800 הסכים להתמנות לרב באפטא (Opatów). ב 1808 נבחר לרב של יאש ברומניה, אך לאור מחלוקות בקהילה עזב והתיישב במז'יבוז', כפרו של הבעש"ט וערש החסידות, שם זכה בהערצתם של חסידים רבים. תכונתו הבולטת ביותר הייתה אהבתו לעם היהודי, תכונה שבזכותה זכה לכינוי "אוהב ישראל". זה גם היה לשמו של אוסף מחשבותיו בנושא פרשת השבוע.
הרבי מאפטא נקבר במז'יבוז' ליד הבעש"ט ואוהל מציין את קברו. האגדה החסידית מספרת שמלאכים נשאו את גופתו וקברוה בבית הקברות בטבריה שם מוצבת אבן סמלית לכבודו.
