אברהם בוצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אברהם בוצר (נולד ב-1929), מפקד חיל הים הישראלי בשנים 1968 - 1972.

תוכן עניינים 1 עד קום המדינה 2 שירות בחיל הים 3 פיקוד על חיל הים 3.1 פעילות מבצעית 3.2 בניית הכוח הימי 3.2.1 סטי"לים 3.2.2 צוללות 3.2.3 נחתות 3.2.4 דבורים 3.3 גיבוש תורת לחימה לסטי"לים 4 אחרי השירות הצבאי

[עריכה] עד קום המדינה

בוצר נולד בפולין בשנת 1929 ועלה לארץ ישראל בשנת 1936 בגיל 7. למד בבית ספר יסודי "אחד העם" ובתיכון חדש. בשנת 1946 התגייס לפלי"ם, השתתף בקורס מפקדי סירות מס' 7 ובקורס חובלים מס' 5 של הפלי"ם ושימש מדריך בקורס מפקדי סירות מס' 8. בשנת 1947 השתתף בהורדת מעפילים בחוף ניצנים מהאוניה "שבתאי לוזינסקי", נתפס על ידי שלטונות ההמנדט הבריטי וגורש לקפריסין אולם לאחר כשבועיים הוחזר לארץ עקב גילו הצעיר.

[עריכה] שירות בחיל הים

עם פרוץ מלחמת העצמאות בוצר הצטרף לחיל הים הישראלי שאך זה הוקם, שירת לזמן קצר בחוליה לחבלה ימית אולם הועבר אחר כך לשרת כקצין על סיפונם של אח"י דרום אפריקה ואח"י אילת.

לאחר המלחמה המשיך בוצר לשרת בחיל הים. בשנת 1952 הוא הועלה לדרגת סרן וקיבל את הפיקוד על הקורבטה אח"י הגנה. באותה שנה הוא נשלח לקורס מג"דים, והמשיך לשרת כסגן המפקד של שתי פריגטות.

משנת 1954 עד שנת 1955 היה בוצר ראש ענף מבצעים של חיל הים ואחר כך נשלח לבריטניה כסגן מפקד אח"י אילת, במסגרת עסקת הרכש של שתי משחתות לחיל הים הישראלי.

במלחמת סיני השתתף בלכידת המשחתת המצרית איברהים אל אוול והיה מפקד כוח ההשתלטות שעלה על סיפון המשחתת שנכנעה. בשנת 1957 חזר להיות ראש ענף מבצעים ובשנת 1959 נתמנה למפקד אח"י יפו. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1961, מונה לסגן ראש מחלקת ים ובשנת 1963 יצא לשנת השתלמות בקורס פיקוד ומטה בגריניץ' (בריטניה).

בין השנים 1964 ו-1966 שימש כראש מחלקת כוח אדם במפקדת חיל הים. בתפקידו זה פעל להגדיל את מאגר קציני הים ולהכשיר כוח אדם מקצועי לקראת קליטתן של ספינות הטילים שנבנו בצרפת בעבור חיל הים. בין השאר החליט לפתוח מסלול של קורס חובלים לבוגרי בתי ספר תיכוניים (עד אז הגיעו לקורס רק בוגרי בתי ספר ימיים) וכן החליט לשלוח מספר רב של קצינים ללימודים בטכניון.

בשנת 1966 יצא ללמוד כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה.

במלחמת ששת הימים היה בוצר מפקד זירת ים סוף (במינוי חירום) ובתפקידו זה היה מפקד הכוח שהשתלט על שארם א-שייח'.

בספטמבר 1967 מונה בוצר לראש מחלקת ים במפקדת חיל הים, תפקיד אותו מילא עד שמונה למפקד חיל הים.

[עריכה] פיקוד על חיל הים

בוצר הועלה לדרגת אלוף והתמנה למפקד חיל הים ב-1 בספטמבר 1968. בעת שקיבל את הפיקוד, היה חיל הים נתון בתקופה קשה: לאחר שני אסונות (טיבוע אח"י אילת ואובדן הצוללת אח"י דקר) ומלחמה (מלחמת ששת הימים) שבה פעילותו הייתה דלה.

[עריכה] פעילות מבצעית

התקופה שבה פיקד בוצר על חיל הים הייתה עשירה בפעילות מבצעית: בחזית המצרית התנהלה מלחמת ההתשה ובחזית הירדנית התנהלה פעילות ענפה נגד ארגוני המחבלים. חיל הים היה מעורב במרבית פעולות הפשיטה שבוצעו בחזיתות אלה בשל הצורך לחצות מכשולי מים (תעלת סואץ ונהר הירדן).

בין המבצעים החשובים שביצע חיל הים בתקופת פיקודו של בוצר יצוינו:

• הפשיטה על האי גרין (יולי 1969), פעולה פשיטה של שייטת 13 וסיירת מטכ"ל על אי מלאכותי שהקימו הבריטים לאבטחת פתחה הדרומי של תעלת סואץ, ואשר שימש כמתחם מבוצר של הצבא המצרי.
• מבצע אסקורט (ספטמבר 1969), שבמהלכו הטביעו לוחמי הקומנדו הימי שתי ספינות טורפדו מצריות במעגן של הצי המצרי בצפון מפרץ סואץ. מבצע זה בוצע כהכנה לקראת מבצע רביב.
• מבצע רביב (ספטמבר 1969) שבו הובילו נחתות של חיל הים כוח שריון לגדה המצרית של מפרץ סואץ.

לפעילות המבצעית של יחידות חיל הים, ובראשן הקומנדו הימי, במהלך מלחמת ההתשה הייתה השפעה ישירה על היכולת שהפגין חיל הים במלחמת יום הכיפורים. במלחמת ההתשה נרכשו והוטמעו בחיל הים עקרונות לחימה וערכים כמו: נכונות לפעילות מבצעית, תפישת עולם התקפית, דבקות במטרה ואומץ לב. יתר על כן, המבצעים הרבים הכניסו את חיל הים כולו לשגרה של נוהלי קרב על כל המשתמע מכך (ייזום דחיפה וקידום מבצעים, תכנונים מבצעיים, שיתוף פעולה עם אג"ם מבצעים, חיל האוויר והפיקודים, השגת אישורים לפעולות מהמטכ"ל ומהדרג המדיני, תדרוכים, תחקירים, הפקת לקחים וכו').

[עריכה] בניית הכוח הימי

בימי כהונתו של בוצר נמשך בניין הכוח הימי:

[עריכה] סטי"לים

• ספינות שרבורג: כאשר הטילו הצרפתים אמברגו על משלוחי נשק מצרפת לישראל (דצמבר 1968), נותרו בצרפת חמש ספינות טילים מדגם סער 3. ספינות אלה - "ספינות שרבורג", חולצו בסופו של דבר בתקופת פיקודו של בוצר במבצע מורכב (מבצע נועה) והגיעו ארצה בסוף דצמבר 1969.
• התחמשות בטיל "גבריאל": לאחר שהושלמו עבודות הפיתוח והניסוי של הטיל "גבריאל" חומשו במהלך 1970 כל 12 הסטי"לים בטילי ים-ים.
• ספינות סער 4: במספנות ישראל נמשכה בניית הספינות מדגם סער 4. הספינות הראשונות נמסרו לחיל הים חודשים ספורים אחרי סיום כהונתו של בוצר.

[עריכה] צוללות

נחתמה העסקה לבניית שלוש צוללות גל במספנת ויקרס באנגליה. הייתה זו הפעם הראשונה שחיל הים הזמין צוללות חדשות המותאמות לצרכיו, שכן עד אז נקנו צוללות ישנות מעודפי הצי הבריטי. העסקה הבטיחה את המשך קיומה של שייטת הצוללות בחיל הים לאחר אובדנה של אח"י דקר. במטכ"ל נעשו ניסיונות רבים להניא את חיל הים מחתימה על ההסכם ולוותר כליל על מרכיב הצוללות שלו, אך בוצר לא נכנע ללחצים.

[עריכה] נחתות

בשל צרכים מבצעיים של צה"ל בזירת ים סוף נרכשו נחתות נוספות לחיל הים. ראשונה הייתה אח"י בת-שבע, שהייתה הנחתת הארוכה ביותר בחיל הים, ואחריה 3 נחתות מדגם "שקמה", שנבנו בארצות הברית במלחמת העולם השנייה.

[עריכה] דבורים

נבחר כלי השיט שישמש את חיל הים במשימות הביטחון השוטף ונחתמה עסקה לבניית הספינות בארצות הברית, והספינות הראשונות הגיעו לישראל בנובמבר 1970.

[עריכה] גיבוש תורת לחימה לסטי"לים

הטבעת אח"י אילת באמצעות טילי "סטיקס", שנורו מספינה מצרית (אוקטובר 1967), חייב את חיל הים להפיק לקחים ולמצוא פתרון שיאפשר לספינות הטילים של חיל הים להתגבר על איום ה"סטיקס", שהטווח וכמות חומר הנפץ שלו גדולים לאין ערוך מאלה של ה"גבריאל". התשובה הייתה פיתוח מערכת לוחמה אלקטרונית (ל"א) שתנטרל את יתרונות ה"סטיקס".

עם קליטת ספינות הטילים, טילי ה"גבריאל" ומערכות הל"א גובשה ותורגלה בתקופתו של בוצר תורת הלחימה של שייטת הסטי"לים. את הפירות קצר חיל הים במלחמת יום הכיפורים: תחת פיקודו של האלוף בנימין תלם נחל חיל הים ניצחונות בכל קרבות הטילים והשיג שליטה בזירה הימית.

[עריכה] אחרי השירות הצבאי

בוצר סיים את תפקידו ב-1 בספטמבר 1972. לאחר שחרורו התמנה למנכ"ל קצא"א (קו צינור אילת אשקלון), שם עבר יותר מעשרים שנה.

במקביל למד בוצר משפטים ועבד כעורך דין בתחום המשפט הימי.