אברהם אהרון בורשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הגאון מטבריג, הרב אברהם אהרון בורשטיין (ט"ו בשבט ה'תרכ"ז - י"ט כסלו ה'תרפ"ו; 1867 - 1925), שימש כראש ישיבת מרכז הרב במקביל לרב קוק למשך תקופה קצרה.

הרב בורשטיין נולד בקמניץ שבליטא לאביו הרב יהושע הכהן בלומנטל. בגיל ארבע החל ללמוד בחדר ולמרות בקשתו של אביו מהמלמדים שלא לספר על גאונותו, הדברים דלפו. מסופר על ידי חתנו שבגיל 11 הגיע לידיו ספר חידושים בשם "ברית יעקב" של הרב ברוך מרדכי ליפשיץ והילד הצליח למצוא טעויות רבות בספר ולבטל את ערכו. מעט לפני בר המצווה שלו, נפטר אביו. לאחר ימי האבל הוא נסע לבריסק לבקש מהרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק המלצה כדי שיוכל ללמוד בישיבת וולוז'ין, אך הרב סולוביציק סירב לבקשתו באומרו: "האם לשם כך אתה רוצה לנסוע לוולוז'ין, כדי שתוכל לבטל שם את ערכו של הספר ברית יעקב?". בעקבות הסירוב נסע בורשטיין ללמוד בסוכובוליה עיר מוצאה של אימו ובה למד כחצי שנה. לאחר כחצי שנה פגשו הרב של ויסוקא, יהודה לייב משה הלוי יהלום, אשר עמד על חריפותו ולקחו תחת חסותו. בגיל 16 וחצי הוא התחתן עם ביתו הצעירה של הרב יהלום והיה סמוך על שולחנו. אולם לאחר שנה ורבע לערך נפטר החותן והרב בורשטין נסע ללמוד בעיר מוצאו של חותנו, קידאן. על תקופת לימודו בקידא מסופר שהוא למד 20 שעות ביממה בשקידה עצומה, לעתים בעמידה כדי לא להרדם. בגיל 18 הוא כבר נודע כ'עילוי מויסוקא' והוזמן לכהן כר"מ בישיבת סלובודקה. הוא נשאר שם מספר שנים, עד שעזב את הישיבה בשל אי הסכמה בנוגע לסדרי הלימוד שקבעה הנהלת הישיבה, מהתנגדותו לשיטת המוסר ^[1].

הוא סירב להצעה לכהן בויסוקא במקום רב אחר, בגלל המחלוקת ובסביבות גיל 24 נתמנה לרב בציטעויאן לשנה וחצי ובשנת 1892 נתמנה לרב בריטובה, בה כיהן עד שנת 1897. היה מראשי היוצאים נגד שיטת המוסר, היה בין החותמים על המכתב כנגדם בשנת תרנ"ז ובנוסף מאמר חריף כנגד בעלי המוסר. בעקבות זאת זכה להתקפות כנגדו מצד תומכי שיטת המוסר ^[2].

לאחר מכן כיהן כרב באנקישט, סלנט ושדובה ולבסוף נתמנה לרב של טבריג שנתנה לו את כינויו הגאון מטבריג. בעיר זו ייסד 'קיבוץ' של תלמידים, וחשובי התלמידים מסלבודקה וטלז באו לשמוע את שיעורו בתלמוד ירושלמי. בשנת 1912 הוא השתתף בכינוס היסוד של אגודת ישראל בקטוביץ ^[3]. בזמן מלחמת העולם הראשונה ברח מטווריג וחזר אליה לאחר המלחמה. במהלך מלחמת העולם הראשונה לימד בישיבה בבוגורודסק ששפת הלימוד בה, בשונה משאר הישיבות, הייתה עברית. הישיבה נסגרה והוא נאלץ שוב לנדוד, עד שלאחר מספר שנים הגיע לטווריג שם שימש כרב העיר. לאחר תקופה בצ'רקסי שב לטבריג ממנה עלה לארץ ישראל בתקווה שהדבר ישפר את מצב בריאותו. לקראת עלייתו, והתמודדות על תפקיד רבה של תל אביב, קיבל המלצה מהרב מאיר שמחה הכהן ^[4].

בכ"ו באלול ה'תרפ"ד (1924) עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב. מיד עם הגיעו הזמין אותו הרב קוק לכהן כראש ישיבת מרכז הרב עמו ולשם כך הוא עבר לירושלים. הרב בורשטיין תפס מקום מרכזי ולשיעוריו באו גם תלמידים רבים מישיבות אחרות, ביניהם גם כאלה שהסתייגו מדרכה של "מרכז הרב", אך הספיק לשמש כראש ישיבה פחות משנה ושלושה חודשים, עד שנפטר בפתאומיות בי"ט בכסלו ה'תרפ"ו (דצמבר 1925). כאשר קיבל הרב צבי יהודה הכהן קוק את הידיעה על פטירתו, הוא ישב ובכה במשך כמה ימים רצופים בלא הפוגה. הרב קוק ציווה לכתוב על מצבתו את הכיתוב "בחיר גאוני הזמן". לאחר מותו המשיכו תלמידיו ללמוד את שיטתו בשיעורים שקיימו לזכרו אך הוא לא הותיר חותם לאורך זמן, ורבים מבין התלמידים שלמדו בישיבה שנים אחר כך אינם מכירים אותו כלל.

הגאון מטבריג הוא אביו של ראובן ברקת, יושב ראש הכנסת השביעית. חתנו משה פרנקל הוציא לאור ספר בשם "נר אהרון" בו קיבץ שיעורים, תשובות וחידושים שכתב. נכדו שנקרא על שמו, אברהם אהרון פרנקל, נפל במלחמת השחרור.