מאיר שמחה הכהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (1843 - 1926, ד' באלול ה'תרפ"ו) היה מגדולי רבני מזרח אירופה בתקופה שקודם השואה. ספריו החשובים הם "אור שמח" על הרמב"ם ואחרי פטירתו פורסמו חידושיו לתורה בספר "משך חוכמה" ("משך" הם ראשי התבות של שמו), וחידושיו על התלמוד.

נולד בעיר בוטרימוניס באזור וילנה בליטא והתפרסם כגאון מצעירותו. אחרי חתונתו ישב בביאליסטוק אצל חמיו. אשתו פרנסה אותו במסחר והוא ישב ועסק בתורה שנים רבות.

ב-1888 נתמנה לרב ליטאי בדווינסק (מאוחר יותר היה הרוגוצ'ובר הרב החסידי שם).

פירושו לתורה מלא במקוריות ובחידוד. מפירושי התנ"ך שנכתבו בדורות האחרונים, הוא אולי המצוטט ביותר. חוגים דתיים שונים לחלוטין התענגו עליו ומצאו בו סמך להשקפותיהם מהחרדים ועד ישעיהו ליבוביץ. בין השאר הזהיר בו את אלו הסוברים כי "ברלין היא ירושלים" כי "רוח סופה וסער" תעקרם ממקומם, אזהרה שהתגשמה עשור אחרי פטירתו. הוא התייחס בחיבה ליישוב הארץ. אם כי שמר ריחוק מהציונות ולא נקט עמדה פומבית בנושא. במכתב שכתב לקק"ל כתב: "כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רעמא, ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון ש"סר פחד השבועות" וברישיון המלכים, קמה מצוות ישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה למקומה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• על רבי מאיר שמחה ותורתו באתר דעת.
• ישעיהו ליבוביץ על רבי מאיר שמחה לעומת הראי"ה קוק
• רבינו מאיר שמחה הכהן זצ"ל, הרב זאב אריה רבינר, תל אביב, תשכ"ו