יצחק ידידיה פרנקל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יצחק ידידיה פרנקל (ה'תרע"ד 1913 – ה'תשמ"ו 1986), הרב הראשי לתל אביב-יפו.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
יצחק ידידיה פרנקל נולד בכ"ו בתשרי ה'תרע"ד (1913) בלינטשיץ, פולין, לאביו, הרב אהרון פרנקל, מחשובי הרבנים בפולין, ולימים – רב בית הכנסת "אור תורה" וראש מחלקת הכשרות ברבנות הראשית לתל אביב-יפו.
בגיל 9 החל ללמוד בישיבה של הרב עקיבא אשר, ובגיל 13 נשלח ללמוד בוורשה, במתיבתא של רבי מנחם זמבה, ובה קיבל היתר הוראה מרבי מנחם זמבה, רבי מאיר דן פלוצקי (בעל "כלי חמדה") והאדמו"ר מאיר יחיאל מאוסטרובצה, והוסמך לרבנות בגיל 18.
בשנת ה'תרצ"ב (1932), והוא בן 18, נשא לאשה את חנה לאה, ומיד לאחר מכן נבחר לכהן כרבה של העיר ריפין בפולין.
בגיל 21, בעת הליכתו ברחובה של העיר דנציג, נקלע למעשה אנטישמיות מצידם של שני פולנים, והחליט עקב כך לעלות לארץ ישראל. הוא הגיע לארץ, יחד עם רעייתו חנה לאה ושני ילדיו הגדולים איסר ואריה, בחודש שבט ה'תרצ"ה (ינואר 1935). בהגיעו קיבל "כתב הסמכה" מהרב הראשי לישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, והחל בחיפוש אחר משרה רבנית המתאימה לו.
הרב פרנקל התיישב בשכונת פלורנטין, והחל ללמד בתלמוד תורה "סיני". מיד לאחר הגיעו למקום נבחר כרב השכונה, וכיהן בתפקידי רבנות בעיר תל אביב מאותו היום ועד יום פטירתו.
הרב פרנקל נחשב ל"אב הרוחני" של שכונת פלורנטין. הוא כיהן כרב בית הכנסת "אהבת חסד" בשכונה (ברחוב עמק יזרעאל, שהיום נקרא על שמו "רחוב הרב פרנקל"), ושם הנהיג במוצאי שמחת תורה ה'תש"ג (1942) את מנהג "הקפות שניות", מתוך הזדהות עם הקהילות היהודיות באירופה, שעקב התנתקות התקשורת עם אירופה, לא היה ידוע אם הן יכולות לחגוג את שמחת התורה, בשל מלחמת העולם השנייה. מנהג זה התרחב והוא נהוג כיום בכל ערי ישראל.
בימי המאבק לאחר הטבעת "אלטלנה", יצא אל האלפים המוסתים ליד בית הוועד הפועל של ההסתדרות, וקרא להם להימנע משפיכת דם ומשנאת חינם.
הרב פרנקל נשא עמו תמיד את תודעת השואה, ובכל נאום שנשא העלה את עניין השואה ואת השמדתם של יהודי פולין.
בשנת ה'תשל"ג (1973) נבחר לכהן כרבה האשכנזי של תל אביב יפו, וכיהן בתפקיד זה עד יום פטירתו. הרב פרנקל היה מועמד יחיד לתפקיד וקיבל 84 מתוך 95 קולות, מאחר שצעירי המפד"ל החליטו להימנע בהצבעה [1].
בשנת חייו האחרונה נבחר כ"אזרח כבוד" של העיר תל אביב. הרב פרנקל נפטר לאחר מחלה בתאריך ד' באלול תשמ"ו (8 בספטמבר 1986), ונטמן בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב.
[עריכה] משפחתו
לרב פרנקל ולרעייתו, חנה לאה (שנפטרה כאחת עשרה שנים לאחריו, בד' בשבט ה'תשנ"ז, 12 בינואר 1997) נולדו ארבעה בנים ובת:
- הרב איסר פרנקל (נולד ה'תרצ"ג – 1933) – רב שיכון בבלי בתל אביב.
- הרב יהודה אריה לייב פרנקל (נולד ה'תרצ"ד – 1934) – דיין בבית הדין הרבני בפתח תקוה, אשר נפטר יומיים לאחר יום הולדתו החמישים (ה'תשד"מ – 1984).
- הרב שמעון מנחם פרנקל (נולד ה'תרצ"ו – 1936) – רב בתל אביב, ולשעבר נציב תלונות הציבור של בנק לאומי.
- יעקב אליהו פרנקל (נולד ה'תרצ"ח – 1937).
- חיה איטה (חַיִטָה) לאו (נולדה ה'תרצ"ט – 1939) – אשת הרב ישראל מאיר לאו, אשר החליף את הרב פרנקל (בשנת ה'תשמ"ח – 1988) בתפקיד הרב הראשי לתל אביב יפו, כיהן כרב הראשי לישראל (בין השנים ה'תשנ"ג 1993 – ה'תשס"ג 2003), ושב בשנת ה'תשס"ה (2005) לכהן כרב הראשי לתל אביב יפו.
[עריכה] מספריו
- דרך ישרה (ב' חלקים) – שו"ת בעניני הלכה שונים (על ספרו זה, זכה הרב פרנקל ב"פרס הרב קוק" של עיריית תל אביב, והמועצה הדתית לתל אביב יפו).
[עריכה] הערות שוליים
- ^ "הפרדס", תמוז תשל"ג, עמוד 26
[עריכה] לקריאה נוספת
- הרב ישראל מאיר לאו, אל תשלח ידך אל הנער, הוצאת ידיעות אחרונות.
- הרב ד"ר יצחק אלפסי, בנתיבי חסד ואמת.
- הרב איסר פרנקל, בעקבי הדרך - תולדותיו של הרב, בתוך ספר הזיכרון למרן הגרי"י פרנקל זצ"ל, הוצאת מכון ירושלים, ה'תשנ"ב.