ישראל מאיר לאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב ישראל מאיר לאו (נולד בכ"ב בסיוון ה'תרצ"ז, 1 ביוני 1937), הרב הראשי לישראל בשנים 1993 - 2003, ורבה של תל אביב-יפו מ-1978 עד 1993 ומשנת 2005 עד היום. זוכה פרס ישראל למפעל חיים לשנת ה'תשס"ה.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 ילדותו 1.2 נעוריו 1.3 קריירה רבנית 2 אישיותו, השקפתו ודמותו הציבורית 2.1 פרשיות שנקשרו בשמו 2.2 תפקידים ציבוריים שמילא 3 ספריו 4 קישורים חיצוניים 5 הערות שוליים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] ילדותו

ישראל מאיר לאו נולד בשנת 1937 בפיוטרקוב טריבונלסקי, פולין כבן הזקונים לאביו הרב משה חיים לאו, בן למשפחת רבנים. אחיו הגדולים ממנו הם: יהושע (שיקו), אשר עלה לארץ לפני המלחמה, נפתלי (טולק) שהשגיח עליו בשואה, ושמואל יצחק (מילק) שנספה בשואה.

את שנות המלחמה הראשונות עבר בגטו פיוטרקוב טריבונלסקי, אשר היה הגטו הראשון בפולין הכבושה. באוקטובר 1942 גורשו אביו ואחיו ביחד עם מרבית יהודי העיר למחנה ההשמדה טרבלינקה (שם נספו בי"א במרחשוון ה'תש"ג) אולם הוא הצליח לחמוק עם אמו מהגירוש וכך ניצלו חייו. בנובמבר 1944, במהלך סלקציה, הצליחה אמו להצמיד אותו לאחיו הגדול נפתלי, שהיה מיועד להשלח למחנה עבודה, אולם היא עצמה לא ניצלה. יחד עם נפתלי נשלח למחנה עבודה בעיר צ'נסטוחובה, משם הגיעו למחנה הריכוז בוכנוולד. כאשר שוחרר המחנה על ידי חיילי ארצות הברית נודע לאו (בכינויו לולק) כאחד האסירים הצעירים ביותר (בן 8) ששוחררו מהמחנה.

[עריכה] נעוריו

לאחר השחרור, שהה עם אחיו באירופה בשל מחלה שתקפה את נפתלי. השניים עלו ארצה על האונייה 'מטרואה'. לאחר עלייתו אומץ על ידי דודו הרב מרדכי פוגלמן, שהיה רבה הראשון של קריית מוצקין, והשלים את לימודיו שהחסיר בשנות המלחמה בבית הספר הממלכתי-דתי אהרון הרוא"ה שבקרית שמואל הסמוכה. את השכלתו התורנית רכש לאחר מכן בישיבות קול תורה ופוניבז'. בסיום לימודיו (בגיל 24) נשא לאישה את חייטה, בתו של הרב יצחק ידידיה פרנקל שלימים כיהן כרב הראשי לתל אביב. הוא החל לעבוד כמורה לתנ"ך בפתח תקווה ואחר כך בתיכון צייטלין בתל אביב.

[עריכה] קריירה רבנית

הרב לאו שימש במספר תפקידים רבניים. התחיל כרב בית הכנסת "אור תורה" (שבדרום תל אביב), בשנת ה'תשכ"ה (1965) נתמנה לרב בית הכנסת "תפארת צבי" בתל אביב-יפו, ובשנת ה'תשל"א (1971) מונה לרב שכונות צפון תל אביב.

לראשונה נתמנה כרב עיר בשנת תשל"ט (1978), אז נבחר לכהן כרב הראשי של נתניה. בשנת 1983 נבחר לכהן כחבר מועצת הרבנות הראשית. בשנת תשמ"ח (1988) נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי של תל אביב-יפו במקום חותנו שהלך לעולמו. הוא כיהן בתפקיד יחד עם הרב הספרדי של העיר, הרב חיים דוד הלוי, עד לבחירתו למשרת הרב הראשי האשכנזי לישראל, וחזר אליו לאחר שנסתיימה כהונתו כרב הראשי לישראל.

במקביל לפעילותו הרבנית הגיש תוכנית טלוויזיה בשם "שלום לבוא שבת" בערוץ הראשון, תוכנית ששודרה בימי שישי, ועסקה בפרשת השבוע. על מנת למנוע חילול שבת הקליט את התוכנית באחד מימות החול.

בשנת תשנ"ג (1993) נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי לישראל, וכיהן בתפקיד עשר שנים (זהו משך הכהונה הקבוע בחוק), עד שנת תשס"ג (2003). בשנת תשס"ה (2005) נבחר בשנית לכהן כרב הראשי לתל אביב-יפו, ומאז הוא משמש בתפקיד זה. לקראת הבחירות לתפקיד נשיא מדינת ישראל ב-2007 שקל להתמודד על התפקיד, אך בסופו של דבר ויתר על כך.^[1]

הרב לאו נשוי ואב לשמונה ילדים, בהם: הרב דוד לאו - רב העיר מודיעין, הרב משה חיים לאו - רב בנתניה וחבר מועצת העיתונות.

[עריכה] אישיותו, השקפתו ודמותו הציבורית

הרב לאו מתבלט כנואם וכמשמיע דברה של היהדות בנועם, גם באוזני ציבורים הרחוקים ממנה. בכל הקריירה הרבנית שלו הצליח להימנע באופן יוצא דופן מזיהוי עם זרם ספציפי בקרב הציבור הדתי בישראל - חרדים או דתיים לאומיים, אולם להצלחה זו יש מחיר: אין הוא נחשב לפוסק ולדמות רבנית משפיעה בקרב אף זרם. עובדת היותו ניצול השואה הביאה אותו לעסוק הרבה בעניינים הקשורים בזכרה ובהנצחתה.

הרב לאו נחשב כמומחה ביחס ההלכה להמתות חסד, תומך בגישה המתירה המתת חסד פסיבית ומניעת טיפול פולשני בחולה סופני. כחלק מתפקידו כרב הראשי לישראל פעל לקרב בין היהדות לכנסייה הקתולית. לשם כך נפגש עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני והיה לרב הראשי הראשון שנפגש עם אפיפיור. גם לאחר סיום תפקידו כרב ראשי המשיך בפעילות הקשר בין הדתות.

הרב לאו זכה בפרס ישראל על מפעל חיים ביום העצמאות תשס"ה.

[עריכה] פרשיות שנקשרו בשמו

לפני בחירתו לתפקיד הרב הראשי לישראל עלו טענות על התנהגות לא תקינה של הרב לאו כלפי נשים, ואישה אחת אף האשימה אותו כי הטריד אותה מינית. הרב לאו הגיש נגדה תביעת דיבה, אך משך את התביעה כשנבחר לתפקיד הרב הראשי. ב-2007, כששקל התמודדות לתפקיד נשיא מדינת ישראל, הזהירה אותו חברת הכנסת שלי יחימוביץ' כי הדבר עלול להביא לפרסומים נוספים בעניין זה.^[1]

ב-1997 פרסם עיתון "הארץ" תחקיר של אורית שוחט ולפיו נוהג הרב לאו לקבל תשלום במזומן על טקסי נישואין שהוא עורך, ללא דיווח למס הכנסה ולמרות שהוא משמש בתפקיד דיין. הרב לאו הסביר כי הכסף מיועד לתרומה לישיבה שעמד בראשה, פרסם התחייבות פומבית שלא לקבל יותר תשלום על עריכת חופות והגיע להסדר עם מס הכנסה, אך במהלך השנים פורסמו בעיתונים כתבות שלפיהן חזר הרב לאו למנהגו זה. ב-2007 החליטה פרקליטות המדינה שלא לפתוח נגדו בהליכים פליליים או משמעתיים בעניין זה, ואף קבעה כי "קיים עדיין ערפול בנושא, וגדר המותר והאסור לא הובהר עד תום".^[2]

[עריכה] תפקידים ציבוריים שמילא

• חבר ב"מועצה הלאומית למען יהודי ברית-המועצות"
• חבר בוועדה העליונה לניסויים רפואיים בבני אדם (ועדת הלסינקי)
• חבר הנהלת המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים
• חבר מועצת יד ושם

[עריכה] ספריו

• אל תשלח ידך אל הנער, אוטוביוגרפיה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.
• סדרת ספרים בשם יחל ישראל ובה:
  • שו"ת – לקט מתשובותיו בנושאים שונים; נערך על ידי בנו הרב דוד לאו
  • פירוש על הגדה של פסח – הגדה זו ערוכה בשתי גרסאות; אחת המיועדת לדתיים, ואחת לחילוניים. ההגדה יצא לאור גם במסגרת פרויקט עם הספר
  • פירוש על מסכת אבות – נערך על ידי חתנו הרב אריאל שוייצר, על פי שיעורים שהעביר במשך שנים רבות
• הערות על הספר מרגניתא דרבי מאיר לרבי מאיר יהודה שפירא מלובלין
• יהדות הלכה למעשה – ספר העוסק במעגל החיים היהודי בלשון שווה לכל נפש. את הספר כתב הרב לאו יחד עם העיתונאי שאול מייזליש

[עריכה] קישורים חיצוניים

• פרס ישראל- נימוקי השופטים
• שיעורי הרב ישראל מאיר לאו מאתר מכון מאיר
• סרט: שיעור של הרב לאו על ארבעה בנים מתוך ההגדה של פסח שניתן בישיבת בין הזמנים בגבעת שמואל מאתר ערוץ ראש הגבעה

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ^{1.0 1.1} יאיר אטינגר, הרב לאו לא יתמודד על הנשיאות, בעיתון הארץ, מאי 2007
2. ^ יובל יועז, הפרקליטות: לקבוע לרבנים עובדי ציבור קריטריונים לקבלת תשלומים על חופות; הרב לאו לא יועמד לדין, בעיתון הארץ, יוני 2007

הקודם: אברהם אלקנה כהנא שפירא

הרב הראשי האשכנזי

הבא: יונה מצגר