יד ושם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנדרטת הקרון ביד ושם

אנדרטה ביד ושם

בקעת הקהילות

אנדרטת יאנוש קורצ'אק ותלמידיו

היכל השמות

יד ושם, (או בשמו הרשמי המלא: "יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה") הוא מוסד להנצחת זכר השואה שהוקם בשנת 1953 על ידי מדינת ישראל בעקבות חוק מיוחד של הכנסת - "חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, תשי"ג-1953", אותו יזם בן ציון דינור. הוגה רעיון "יד ושם" מרדכי שנהבי היה גם מנהלו הראשון של המוסד. האתר ממוקם במערב ירושלים לא הרחק מהר הרצל.

מטרת העל של "יד ושם" היא הנצחת השואה ולימודה. מתוך המטרות שהמוסד הגדיר לעצמו:

יד ושם שמה לה למטרה להנציח את זיכרון השואה ולהנחילה לדורות הבאים, כדי שזוועות השואה ומוראותיה לא יישכחו לעד. לשם כך היא עוסקת בהנצחה ובתיעוד של מאורעות השואה, באיסוף חפצים ומסמכים, בגביית עדויות על השואה ופרסומן, באיסוף שמות הנספים בשואה והנצחתם, במחקר ובחינוך.

כמו כן הוסמך יד ושם על-פי החוק המיוחד, להעניק את התואר "חסיד אומות העולם" ללא יהודים שבאומץ לבם הצילו יהודים מידי הנאצים. השם "יד ושם" מקורו בספר ישעיהו:

	וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי, יָד וָשֵׁם - טוֹב, מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת: שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן-לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת
-- ישעיהו, נו, 5

בשנת תשס"ג קיבל יד ושם את פרס ישראל על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בשנת תשל"ג זכה המוסד בפרס ישראל על מפעל חיים עבור מפעל ההוצאה לאור של פנקסי הקהילות.

תוכן עניינים

1 הרכב המוסד
- 1.1 מוסדות הלימוד והמחקר
- 1.2 קומפלקס המוזיאונים ואתרי ההנצחה
2 ראו גם
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] הרכב המוסד

"יד ושם" מורכב מכמה מוסדות נפרדים שביחד מקיפים את כל נושא השואה, ולמעשה מהווים את מוזיאון השואה הגדול בעולם. המוסד עוסק הן בהנצחת השואה והן במחקר אודותיה.

[עריכה] מוסדות הלימוד והמחקר

ארכיון וספרייה לתיעוד ולחקר התקופה.
בית הספר המרכזי להוראת השואה - מרכז לימודי הכולל אגף מולטימדיה, מרכזייה פדגוגית וסגל הוראה אשר מפעיל קורסים בנושא השואה לנוער ולסטודנטים, הן במרכז עצמו והן בתוכניות מיוחדות במוסדות חינוך בארץ ובעולם.
המכון הבינלאומי לחקר השואה - עוסק בחקר היסטורי של השואה. מארגן כנסים ומפרסם עבודות מחקר, ספרים, יומנים ואוספי תעודות בנושא השואה.

[עריכה] קומפלקס המוזיאונים ואתרי ההנצחה

אוהל יזכור - מבנה זיכרון לששת המיליונים שניספו בשואה. מדובר במבנה מבטון הבנוי בצורה מופשטת, במרכזו דולקת תדיר אש זיכרון ועל קרקעיתו מוטבעים שמותיהם של מחנות ההשמדה. באתר זה נוהגים לבקר אורחים רשמיים של מדינת ישראל ולהניח זרי פרחים לזכר הקורבנות.
יד לילד - אתר הנצחה וזיכרון לילדים שניספו בשואה. פנים המבנה הוא חלל חשוך שההולך בתוכו רואה מאות נרות דולקים, לזכרם של הילדים שנרצחו. שמות הילדים מוקראים ברקע מפי קריינים.
בקעת הקהילות - אתר זיכרון לקהילות היהודיות באירופה שחרבו לאחר השואה. המדובר בקומפלס שבנוי כמבוך מאבן ירושלמית בצורת מפת אירופה ומעליו נטועים ברושים. על האבן חרוטים שמותיהם של אלפי קהילות, קטנות כגדולות, מכל רחבי אירופה.
שדרת חסידי אומות העולם - שדרת עצים שניטעה לכבודם של חסידי אומות העולם שהוכרו על ידי יד ושם. תחת כל עץ ישנה לוחית המציינת את שם האישיות לכבודה הוא ניטע.
המוזיאון ההיסטורי - מוזיאון לתולדות השואה, הכולל תערוכות קבועות ומתחלפות. במוזיאון נעשה שימוש בתצלומים, חפצים אותנטיים ומיצגים אורקוליים, כדי לנסות ולהמחיש את הזוועה.
המרכז לתולדות השואה - מוזיאון חדש שנפתח ב-2005 ומטרתו היא לשלב בין העובדות ההיסטוריות לרגש, באמצעות השמת דגש על סיפורם האישי של הקורבנות. הדבר נעשה באמצעות חפצים אישיים של יהודים שהיו בשואה, עדויות, סרטים, יומנים, מכתבים ויצירות אמנות.
היכל השמות - היכל במוזיאון החדש בו מרוכזים שמותיהם של כל קורבנות השואה שהגיעו לידי המוזיאון, בדרך כלל בעקבות גביית עדות מניצולים (לפרויקט המיוחד של איסוף השמות קוראים "לכל איש יש שם". מאגר השמות זמין במקום וגם באינטרנט). לפרויקט ערך מוסף ככלי עזר לחקר הגנאלוגיה של משפחות הקורבנות. מרכז המבנה הוא אתר זיכרון המורכב מקונוס גדול, עליו פזורים מאות תצלומי פנים של קורבנות השואה הנראים לצופה מלמעלה, כשלמטה נראית האדמה.
המוזיאון לאומנות - מוזיאון שמציג יצירות של אומנים יהודים מתקופת השואה. חלק מהתערוכות קבועות וחלקן מתחלפות. כותרת המוזיאון היא "אין משחקים ילדותיים".
מרכז הצפיה אולם ובו כעשרים עמדות אישיות בהם ניתן לצפות במאות סרטים הקשורים לשואה
רחבת הטקסים - הרחבה בה מתקיימים מידי שנה הטקסים ביום הזיכרון לשואה. המדובר ברחבה גדולה הנחתמת בקיר אבן אדום, כשבמרכזו אנדרטה לזכר הנספים בשואה (שהיא העתק של האנדרטה הנמצאת בוורשה לזכר לוחמי הגטו, ידי הפסל נתן רפפורט).