מטרואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק באוניית עולים. אם התכוונתם למשורר וסופר צרפתי, ראו כרטיין מטרואה.

מַטַרוֹאה הייתה האונייה הראשונה שהביאה עולים לארץ ישראל אחרי מלחמת העולם השנייה. נוסעיה היו פליטי שואה כולל קבוצת ילדים ניצולי מחנה הריכוז בוכנוואלד וקבוצת ילדים שהוסתרו בצרפת ובשווייץ בזמן המלחמה.

הספינה אורגנה על ידי הצבא האמריקאי בתיאום עם ממשלת המנדט הבריטי. מטרואה קיימה שתי הפלגות בשנת 1945, האחת ב-7 ביולי והשנייה ב-3 בספטמבר. בין הפליטים שנשאה האונייה היה ילד בן שמונה בשם לולק, ישראל מאיר לאו, שלימים הפך הרב הראשי של מדינת ישראל.

בהפלגתה השנייה הובילה "מטרואה" מנמל טולון, צרפת כ-1000 עולים לארץ ישראל וכן מספר חיילים בריטים בדרכם לחופשה במצרים. הספינה הגיעה לנמל חיפה אחרי ששה ימי הפלגה - בראש השנה תש"ו, 9 בספטמבר 1945. באותו הזמן התעוררה שאלה הלכתית בעניין הירידה מן האנייה, בשל החג, אך הרב הראשי הרצוג, פסק שמותר לרדת מן האנייה, אולם יש להישאר בתחום הנמל עד מוצאי החג. הרב עצמו, יחד עם רבה הראשי של חיפה, הרב קניאל, היו בין מקבלי הפנים שחיכו על הרציף.

הבריטים תפסו את כל העולים והעבירו אותם לעתלית שם שוחררו חלק קטן מהעולים שהיו בעלי סרטיפיקט וכן מספר קטן של חולים ואילו העולים הבלתי - ליגליים נכלאו במחנה. ב-9 באוקטובר 1945 פרץ הפלמ"ח למחנה עתלית ושחרר את העצורים. הבורחים עלו ברגל את הכרמל דרך בית אורן ומשם ירדו ליגור.