בית הקברות נחלת יצחק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בית הקברות נחלת יצחק הוא אחד מבתי הקברות הוותיקים בגוש דן, הנקרא על שם שכונת נחלת יצחק שבה הוא נמצא. הוא נפתח לקבורה בשנת 1932, עת גברה הצפיפות בבית העלמין טרומפלדור, שהיה בית העלמין היחיד באזור באותו זמן. שטחו העיקרי של בית העלמין נמצא בתחום השיפוט של עיריית גבעתיים וחלקו בתחום השיפוט של תל אביב.

בית העלמין נחלת יצחק משתרע על פני שטח בן 86 דונם ויש בו כ-30 אלף קברים, מתוכם כ-7,500 קברים של ילדים. בית העלמין הוכרז על ידי המוסד לביטוח לאומי כבית עלמין סגור לקבורה, והקבורה בו מתאפשרת במשורה ותמורת תשלום גבוה ביותר. האגף המרכזי של בית העלמין בנוי לאורך שדרה ראשית באורך של 700 מטר ובה עצים, פרחים, מדשאות, ספסלי ישיבה ופינות מוצלות.

בגלל הצפות נחל האילון, (הוא ואדי מוסררה) רכשה החברה קדישא בשנות השלושים שטח אדמה ברוחב 8 מטר מהטמפלרים בשרונה שהיו בעלי הקרקע כדי לבנות גשר ולסלול כביש למעבר. עיריית תל אביב סללה את כביש הגישה ותמכה כספית בבניית הגשר.

רבים מהקבורים בנחלת יצחק הם אישים ידועים בעולם התורה והחסידות, צאצאים של שושלות חסידיות גדולות, כגון אדמו"רי חסידות רוז'ין, רבנים ראשיים של העיר תל אביב וכן עסקנים, סופרים ואנשים מן היישוב. בית העלמין כולל גם חלקה צבאית לחללי מלחמת השחרור וחלקה לחללי תנועת המרי העברי והמחתרות, ובהם מפקד הלח"י, אברהם שטרן (יאיר). במקום מספר קברי אחים של חללי הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב במלחמת העולם השנייה, חללי המאורעות וההעפלה.