ג'וי דיוויז'ן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ג'וי דיוויז'ן | |
|---|---|
 |
|
| מקור | מנצ'סטר, אנגליה |
| שנות פעילות | 1977—1980 |
| סוגה | פוסט-פאנק |
| חברת תקליטים | פקטורי רקורדס |
| חברי ההרכב | איאן קרטיס ברנרד סאמנר פיטר הוק סטפן מוריס |
ג'וי דיוויז'ן (Joy Division) הייתה להקת פוסט-פאנק בריטית מפורסמת, שנוסדה בשנת 1976 במנצ'סטר, בריטניה. הלהקה התפרקה במאי 1980 לאחר התאבדותו של סולן הלהקה איאן קרטיס. החברים הנותרים הקימו את הלהקה ניו אורדר מספר חודשים מאוחר יותר.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] 1976
בהשראת הופעה של הסקס פיסטולס בבמנצ'סטר ב-20 ביולי 1976 החליטו הגיטריסט ברנרד סאמנר (הנזכר בעטיפות התקליטים גם בשמות "ברנרד דיקן", "ברנרד אלברכט" או "ברנרד אלברכט-דיקן") והבסיסט פיטר הוק להקים להקה משלהם עם חברם טרי מייסון, שניסה לתופף אך לא נשאר בלהקה זמן רב.
השלושה פירסמו מודעה בחנות תקליטים בעיר, ודרכה הגיע אליהם הסולן איאן קרטיס. קרטיס הכיר את סאמנר, הוק ומייסון מהופעות קודמות והיה נוכח אף הוא באותה הופעה של הסקס פיסטולס ביחד עם אשתו, דבורה.
[עריכה] 1977
בשנת 1977 החליף את מייסון מתופף בשם טוני טאבק, למרות שלא היה מנוסה בסגנון הפאנק. הלהקה החלה להתאמן על בסיס קבוע, למרות שעוד לא המציאה לעצמה שם. זמן קצר לפני הופעתם הראשונה ב-29 במאי 1977 כלהקת חימום לבאזקוקס ולפנטריישן במועדון ה"אלקטריק סירקס", החליטה הלהקה על השם "וורסו" (Warsaw - ורשה), למרות שעל הפרסומות למופע הם הוצגו בשם "סטיפ קיטנס", שם שהציעו להם ריצ'רד בון ופיט שלי, מתופף הבאזקוקס. אחרי אותה הופעה, הם ויתרו סופית על השם הקודם והחליפו את שמם לוורסו.
חמישה שבועות ושש הופעות לאחר מכן, טאבק הוחלף במתופף הפאנק סטיב ברות'רדייל מלהקת פאנק אחרת בשם פאניק (Panik). הם הקליטו את "The Warsaw Demo" ב-18 ביולי 1977, שכלל חמישה שירי פאנק גולמיים.
אחרי אותה הקלטת דמו, פיטרו חברי הלהקה את ברות'רדייל לאחר ששלחו אותו לתקן תקר בגלגל על הכביש המהיר, והמשיכו לנסוע בלעדיו. ברות'רדייל ניסה לשכנע את איאן קרטיס להצטרף ללהקתו, פאניק, אך קרטיס סירב. סטיבן מוריס, שענה למודעה התלויה על חלון חנות תקליטים, התקבל ללהקה כמחליף. הוא התקבל בעיקר בגלל שקרטיס זכר אותו מימי לימודיו האקדמיים, שם למד מוריס שנתיים מתחת לקרטיס באותו בית הספר. שלא כמו המתופפים הקודמים, מוריס הסתדר היטב עם שלושת חברי הלהקה האחרים. סגנון התיפוף המטרונומי שלו הושפע יותר מסגנון הקראוטרוק מאשר מהסגנון האגרסיבי הבומבסטי הטיפוסי של מתופפי פאנק אחרים. בסוף שנת 1977, החליפו וורסו את שמם לג'וי דיוויז'ן על מנת להימנע מבלבול עם להקת הפאנק הלונדונית וורסו פאקט (Warsaw Pakt). באותה תקופה החל להתבסס סגנונם המוזיקלי, ולראיה, הקלטותיהם מדצמבר 1977 נשמעות שונות משמעותית מה-Warsaw Demo.
[עריכה] 1978
הלהקה הופיעה לראשונה בשם ג'וי דיוויז'ן ב-25 בינואר 1978. הם הופיעו באופן קבוע בצפון אנגליה במהלך השנה, ולאחר מכן הקליטו מספיק חומרים להוצאת אלבום בכורה. בעקבות החלטה עצמאית של טכנאי אולפן להוסיף לשירים באלבום צלילי סינטיסייזר, הלהקה החליטה שלא להוציא את אותו אלבום, שיצא לאחר מכן ב-1982 כבוטלג ובאופן רשמי רק 10 שנים לאחר מכן.
רוב גרטון הפך לאמרגנה של הלהקה במאי, 1978. בעשרים השנים שחלפו מאז, תרומתו הפכה לחלק אינטגרלי במורשת של ג'וי דיוויז'ן וניו אורדר.
השיר הראשון של ג'וי דיויז'ן שראה אור על ויניל היה באלבום אוסף מ-1978 בשם Short Circuit. למרות ששמם על העטיפה היה ג'וי דיוויז'ן, מדובר היה בשיר שהוקלט ב-1977 כששם הלהקה היה עדיין וורסו. ביוני, 1978, יצאו הקלטותיהם מדצמבר 77' על EP בקוטר 7 אינץ' תחת השם An Ideal Living. בסוף אותה שנה, עברו אותן הקלטות שיפורים ויצאו שוב על תקליט 12 אינץ'.
ב-20 בספטמבר 1978, הופיעה הלהקה בתוכנית הטלוויזיה Granda Reports, ולאחר מכן בדצמבר של אותה שנה הופיעו באלבום האוסף A Factory Sample עם שני שירים חדשים שהוקלטו מספר חודשים לפני כן. אותו EP נחטף מהמדפים ואזל מהמדפים בתוך כחודשיים, והיה ההוצאה הראשונה שתיעדה את הצליל והאווירה הייחודיים שפיתחו ג'וי דיוויז'ן מהקיץ שעבר.
[עריכה] 1979
בתחילת 1979 החלה לצבור ג'וי דיוויז'ן פופולריות. איאן קרטיס הופיע בעמוד השער של מגזין המוזיקה NME. ג'וי דיוויז'ן הקליטו בינואר קטע לתוכנית של מנחה הרדיו הנודע ג'ון פיל בתחנת הרדיו בי.בי.סי 1. ב-4 במרץ של אותה שנה הם חיממו את להקת הקיור במועדון המרקי (Marquee) הגדול בלונדון.
באפריל 1979, החלה הלהקה להקליט את אלבום הבכורה Unknown Pleasures. האלבום היה אפל ומדכא יותר מהמקובל באותה תקופה עם גיטרת הבס של פיטר הוק ככלי המוביל במלודיה, תופים מהדהדים באפקט reverb מקפיא, הגיטרה המשוננת של אלברכט וקול הבריטון של קרטיס. בעוד רוב להקת הפוסט פאנק של אותה תקופה היו מוחצנות ואגרסיביות, ג'וי דיוויז'ן היו יותר מופנמים ואישיים.
עטיפת האלבום עוצבה על ידי פיטר סוויל והתבססה על גרף של 100 פעימות עוקבות מהפולסר CP 1919. העטיפה נחשבת לקלאסיקה בתחום עיצוב העטיפות המינימליסטי. את התמונה מצא ברנרד אלברכט בספר אסטרונומיה, והיא מסמלת את פעימותיו האחרונות של כוכב גוסס. Unknown Pleasures יצא ביוני בזמן שג'וי דיוויז'ן הקליטו חמישה שירים לפיקדילי רדיו.
הם הופיעו בתוכנית Granada TV שוב ביולי, הופיעו את הופעתם הראשונה והאחרונה בתחנת טלוויזיה כלל-ארצית בספטמבר, חיממו את הבאזקוקס בסיבוב הופעות בריטי במהלך אוקטובר ונובמבר, והופיעו שוב בתוכנית הרדיו של ג'ון פיל ב-BBC בדצמבר.
למרות העובדה ש-Unknown Pleasures נמכר היטב וקיבל ביקורות טובות מהתקשורת, לא הכול היה כשורה. קרטיס סבל ממחלת הנפילה. על הבמה הוא נתקף מספר פעמים בהתקפי רטט חזקים שגרמו לו לעוויתות ואף איבוד הכרה, או התקפי העדרות (absence seizures) שגרמו לעצירות דמויות-טראנס פתאומיות. אפילו לאחר שנפטרו מהאורות החזקים בהופעותיהם, קרטיס המשיך לסבול מאותן בעיות והלהקה החליטה לקחת הפסקה למנוחה בתקופת חג המולד.
[עריכה] 1980
בינואר, 1980, ג'וי דיוויז'ן יצאו לסיבוב הופעות באירופה. מספר תאריכים באותו סיבוב בוטלו עקב מצבו הבריאותי המתדרדר של קרטיס. עם מרטין הנט, שאף הפיק את Unknown Pleasures, החלה הלהקה להקליט את אלבומה השני Closer בסוף הסיבוב באירופה בחודש מרץ. הם הוציאו את שירם המפורסם ביותר Love Will Tear Us Apart (שנבחר לסינגל הטוב בכל הזמנים בסקר של ה-NME בשנת 2003) באפריל. למרות הביקורות המצוינות שקיבל הסינגל, הוא לא הצליח להשתחל למצעדים מעבר למצעד האלטרנטיבי.
ב-8 באפריל ניגנה הלהקה ב-Derby Hall בעיירה Bury. קרטיס שר מספר שירים, ואת השאר נאלץ לשיר אלן המפסטל, סולנה של להקת החימום קריספי אמבולנס. הקהל לא היה מרוצה ממה שקרה והפך את ההופעה למהומה פרועה במהלכה נאבק הוק בקהל זועם.
אחרי עוד הופעה אחת בתחילת מאי, לקחה הלהקה הפסקה של שבועיים לפני שסיבוב הופעותיה בארצות הברית תוכנן להתחיל. באותה תקופה, יחסיו של קרטיס עם אשתו החלו להתערער בעקבות רומן שניהל עם אישה בלגית בשם אניק הונורה, אותה פגש בסיבוב הופעות. מעולם לא פורסמה תמונה של אותה הונורה. לבדו בביתו ב-17 במאי 1980, קרטיס צפה בטלוויזיה בסרט Stroszek על אמן שמתאבד והקשיב לאלבום הבכורה של איגי פופ, The Idiot. ב-18 במאי 1980, איאן קרטיס נמצא על ידי אשתו, דבורה קרטיס, במטבח ביתם כאשר הוא התאבד בתלייה.
[עריכה] מורשת
הלהקה החליטה בשלב מסוים שאם אחד מחבריה החליט לעזוב, או לא יכל להמשיך עם הלהקה מכל סיבה שהיא, הם יתפרקו. בקיץ של 1980 הוצאה מחודשת של Love Will Tear Us Apart נכנסה למקום ה-13 במצעד הסינגלים הבריטי, הצלחתה הגדולה ביותר של הלהקה במצעדים עד לאותה תקופה. בחודש יולי של אותה שנה, יצא האלבום Closer לחנויות וזכה לביקורות חיוביות. האלבום אך נכנס למצעד האלבומים הבריטי למקום ה-6. מכירות האלבום Unknown Pleasures עלו אף הן.
במבט ראשון, נראה כי התאבדותו של קרטיס הייתה תוצאה ישירה של הדיכאון ממנו סבל וממצבו הבריאותי. ספרה של דבורה קרטיס, Touching From A Distance, נותן את הרושם שקרטיס תמיד שאף למות בגיל צעיר. קרטיס היווה השראה למוזיקאים רבים בני ימינו, ביניהם קורט קוביין, בילי קורגן, טרנט רזנור ורוברט סמית', הטוען כי התאבדותו של קרטיס מנעה את התאבדותו שלו.
למרות התאבדותו של קרטיס, הלהקה לא התפרקה ב-1980. חברי הלהקה הנותרים יצאו בכל זאת לסיבוב הופעות נוסף והמשיכו להקליט מוזיקה. לבסוף החליפו החברים הנותרים את שם הלהקה ל"ניו אורדר", והמציאו את עצמם מחדש. בשילוב מעורר הערכה בין גיטרה-בס-תופים לצלילים אלקטרוניים, הצליחה הלהקה להגיע לקהל מאזינים מגוון. ניו אורדר נחשבת במקומות רבים לאחת מלהקות הסינתפופ, טכנו ומוזיקת דאנס המובילות בתקופתה.
חשיבותה המתמשכת של ג'וי דיוויז'ן נראתה בבירור עם תחילת המילניום כאשר ג'ון פיל ביקש ממאזיניו להצביע ל-50 המכובדים (Festive 50) של כל הזמנים. במקום הראשון היה השיר המהפנט "Atmosphere", בעוד "Love Will Tear Us Apart" הגיע למקום השלישי. ברשימה המלאה הופיעו שלושה שירים נוספים של הלהקה.
חלק גדול מההיסטוריה של ג'וי דיוויז'ן הוצג בסרט הקולנוע "אנשי המסיבות". הסרט עקב אחר עלייתה ונפילתה של חברת התקליטים פקטורי רקורדס, בה היו חתומים גם ג'וי דיוויז'ן וגם ניו אורדר. בשנת 2005 נחשפו אף תוכניות ליצירת סרט קולנוע המבוסס על חייו של איאן קרטיס. הסרט, אשר נקרא Control, הופק על ידי הצלם אנטון קורביין ההולנדי (אשר צילם את התמונה המופיעה בראש העמוד. התמונה צולמה כשבועיים לפני התאבדותו של קרטיס). את קרטיס מגלם השחקן האנגלי הצעיר סאם ריילי.
[עריכה] השפעה על תת-התרבות הגותית
ג'וי דיוויז'ן תוארה כלהקה "גותית" על ידי מנהליה בשנת 1979, בהשוואה ללהקות הפופ של אותה תקופה. אחדים מחשיבים אותם כלהקה שהחלה את ז'אנר המוזיקה הגותית. למרות העובדה שחברי ג'וי דיוויז'ן לא התלבשו באותה תקופה בסגנון שנחשב לגותי בימינו, הז'אנר היה רק בתחילת דרכו באותה תקופה, ועוד לא אימץ לעצמו דימוי ספציפי. חוץ מגות', הלהקה וצלילה המקורי קוטלגו עם מספר להקות נוספות בעלות סגנון אקלקטי תחת מטריית הפוסט פאנק והניו וויב.
[עריכה] מקור השם
שם הלהקה לקוח מספרו של ק. צטניק (יחיאל די-נור) "בית הבובות" שיצא בשנת 1955. השם מתאר קבוצה של נשים במחנות הריכוז הנאציים שאולצה לספק שירותי מין לחיילי הצבא הנאצי.
[עריכה] חברי ההרכב
- איאן קרטיס (Ian Curtis) (גיטרה, שירה וכתיבת השירים)
- ברנרד אלברכט (Bernard Albrecht) (גיטרה, סינתיסייזר)
- פיטר הוק (Peter Hook) (גיטרה בס)
- סטיבן מוריס (Stephen Morris) (תופים)
[עריכה] דיסקוגרפיה
[עריכה] אלבומים
- Unknown Pleasures - 1979
- Closer - 1980
- 1981 - Still (אוסף קטעים נדירים והקלטות חיות)
- 1988 - Substance, Joy Division 1977-1980 (אוסף סינגלים ובי-סיידים)
- 1990 - The Peel Sessions (ההקלטות אצל ג'ון פיל)
- 1995 - Permanent (אוסף)
- 1997 - Heart and Soul (אוסף מלא של 4 דיסקים)
[עריכה] טריוויה
- שינוי שם הלהקה ל-Warsaw הושפע לכאורה משירו של דייוויד בואי Warszawa, מהאלבום Low מ-1977.
- מעצב משחקי הווידאו הידאו קוג'ימה קרא לחנות שוק שחור במשחק Snatcher שעיצב בשם "ג'וי דיוויז'ן" כמחווה ללהקה. השם שונה בגרסת ההפצה האנגלית של המשחק על מנת להימנע מתביעות אפשריות.
- שמו של משחק אחר של קוג'ימה, Metal Gear Solid 2: Substance הוא מחווה לאלבומה של הלהקה, Substance.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ג'וי דיוויז'ן, באתר All Music Guide (באנגלית)
- ג'וי דיוויז'ן, באתר MOOMA
- Joy Division - The Eternal - אתר מעריצים הכולל מידע על הלהקה והשירים
- "קונטרול" ייצא להפצה מסחרית בשבוע הבא, ynet
- "עמוד הסרט Stroszek", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- על הסרט התיעודי "ג'וי דיוויז'ן"
