אבי דיכטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אבי דיכטר

נולד	14 בדצמבר 1952, כ"ו בכסלו ה'תשי"ג, אשקלון, ישראל
השתייכות	שירות הביטחון הכללי
תפקידים בשירות	ראש מרחב דרום, ראש אגף האבטחה, סגן ראש השב"כ, ראש השב"כ
תפקידים אזרחיים	חבר כנסת, שר

אברהם משה (אבי) דיכטר (נולד ב-14 בדצמבר 1952), השר לביטחון פנים וחבר כנסת מטעם סיעת קדימה. כיהן כראש שירות הביטחון הכללי ה-11, בשנים 2000 - 2005.

[עריכה] חייו

[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו

נולד ליהושע ולמלכה, ניצולי שואה, גדל באשקלון והיה חניך "השומר הצעיר".

נשוי לאילנה ולרשטיין (בתו של נחמיה ולרשטיין שמכר את חוות השקמים לאריאל שרון), אותה הכיר עוד בעת שלמד בבית הספר התיכון, ולהם שלושה ילדים.

את שירותו הצבאי עשה כלוחם בסיירת מטכ"ל. סירב להצעתו של מפקד היחידה, אהוד ברק, לצאת לקורס קצינים.

[עריכה] שירותו בשב"כ

לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף לשב"כ. למד באולפן לערבית, ולאחר מכן עבר קורס רכזי מודיעין. הוצב במרחב דרום של השב"כ. בשנת 1992 מונה לראש מרחב דרום. במהלך כהונתו בתפקיד זה חוסל "המהנדס", יחיא עיאש, ומנגד מחבל שיצא מעזה הצליח לבצע פיגוע התאבדות בדיזנגוף סנטר בתל אביב, תוך שהוא חומק מהשב"כ.

בשנת 1996, בעקבות רצח יצחק רבין, מונה לראש אגף האבטחה, ובשנת 1999 מונה לסגן ראש השב"כ.

במהלך שירותו בשב"כ השלים לימודי תואר ראשון בקרימינולוגיה ובפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן (בשנת 1986), ותואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב (בשנת 1999).

במאי 2000 מונה על ידי ראש הממשלה, אהוד ברק, לתפקיד ראש השב"כ. דיכטר כיהן בתפקיד זה בתקופה התובענית ביותר מבחינתו של הארגון, תקופת אינתיפאדת אל אקצה. בתקופה זו הצליח השב"כ לסכל ניסיונות פיגוע רבים, תוצאה שנחשבת להישג נכבד, אך די היה באותם מקרים שלא הצליח לסכל כדי להביא למאות קורבנות ישראלים. כשלונו הגדול, כפי שהודה, היה ההתנקשות בשר התיירות דאז רחבעם זאבי ב-17 באוקטובר 2001.

לשב"כ בפיקודו הייתה מעורבות רבה בביצוע סיכולים ממוקדים, בהאצת השימוש במדיניות זו, שגובשה עוד לפני כניסתו של דיכטר לתפקיד ראש השב"כ. בשנת 2004, למעלה משלוש שנים לאחר פרוץ האינתיפאדה, חלה ירידה מהותית במספר הנפגעים בישראל, שינוי שמיוחס לגדר ההפרדה, שדיכטר היה מראשי יוזמיה, ולשיפור ביכולת הסיכול של השב"כ - שכללה לא רק "חיסולים" של ראשי טרור אלא גם מידע ממוקד ("התרעות") על פיגועי התאבדות שאיפשר את מעצר חוליות הטרור והמחבלים המתאבדים לפני שהצליחו לבצע את זממם.

דיכטר תמך בהקמת גדר ההפרדה והיה מבין הדוחפים העיקריים להקמתה. בנוסף, דיכטר הביע התנגדות לשחרור אסירים פלסטינים, בייחוד כאלה עם "דם על הידיים". בנאום ביום השואה, סמוך לתום כהונתו, אמר דיכטר כי "בשנים האחרונות התפתחה סביבנו מכונת רצח נוספת שגמרה אומר לרצוח יהודים רק בגלל שהם יהודים". התבטאות יוצאת דופן זו גררה גינויים משמאל ושבחים מימין.

ב-15 במאי 2005, בתום חמש שנות כהונה, סיים דיכטר את כהונתו ופרש מהשב"כ. את דיכטר החליף יובל דיסקין, שכיהן כסגנו של דיכטר והיה אחראי על הסיכולים הממוקדים. במהלך כהונתו זכה דיכטר לשבחים רבים הן מהימין והן מהשמאל. בימין טענו שאריאל שרון לא האריך את כהונתו של דיכטר, בגלל שדיכטר הביע התנגדות לתוכנית ההתנתקות [1]. עם זאת יש לזכור כי בסעיף 3(ב) לחוק שירות הביטחון הכללי נאמר: "תקופת כהונתו של ראש השירות תהיה חמש שנים, אם לא קבעה הממשלה תקופה קצרה יותר בהחלטת המינוי; הממשלה רשאית, בנסיבות מיוחדות, להאריך את כהונתו של ראש השירות לתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת".

[עריכה] קריירה פוליטית

אבי דיכטר
ממשלות	31
כנסות	17
סיעות	קדימה
תפקידים בולטים	השר לביטחון פנים

ב-28 בדצמבר 2005 הודיע דיכטר במסיבת עיתונאים על הצטרפותו למפלגת קדימה של אריאל שרון [2]. שרון ייעד אותו לתפקיד השר לביטחון פנים על מנת להילחם בפשיעה ובאלימות הגואה ברחובות אם כי אחרים ראו בו מתחרה על תפקיד שר הביטחון כנגד שאול מופז. במהלך מסיבת העיתונאים הצהיר דיכטר מאז ההתנתקות "הנתונים מדברים בעד עצמם. הירידה במספר הפיגועים היא דרמטית". הצהרה זו, שבאה על רקע מטח קסאמים על יישובי הנגב המערבי והפגזות בגבול הצפון, גררה גינויים מצד הימין.

דיכטר שובץ במקום החמישי ברשימת קדימה לכנסת ונבחר להיות חבר כנסת בכנסת ה-17. ב-4 במאי 2006, עם כינון הממשלה ה-31 בראשות אהוד אולמרט, נתמנה לשר לביטחון פנים.

לאחר מלחמת לבנון השנייה קרא לחידוש המגעים עם סוריה וליצירת הסדר ברמת הגולן. במטרה להוצאת סוריה מציר הרשע, לפני סיום פיתוח היכולת הגרעינית של אירן.

בפברואר 2007, הוגש דו"ח ועדת זיילר, על התנהלות המשטרה בפרשת האחים העבריינים פריניאן. במסגרתו פורסמו מסקנות קשות נגד בכירים במשטרה, ובהם המפכ"ל עצמו, משה קראדי. אבי דיכטר החליט לפטרו, אך זה הקדים אותו והודיע על התפטרותו. במקומו מינה את מפקד השב"ס, יעקב גנות, לתפקיד המפכ"ל ה-16. צעדו זה התקבל בביקורת מצד גורמים פוליטיים וציבוריים, בשל העובדה כי יעקב גנות הואשם בקבלת שוחד בעת שהיה מפקד המחוז הצפוני במשטרה ובסופו של דבר הודיע יעקב גנות כי הוא מוותר על התפקיד.