בכור-שלום שטרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בכור-שלום שטרית (1895 - 28 בינואר 1967) היה שר המשטרה הראשון של מדינת ישראל. מחנך ועורך דין במקצועו.

שטרית נולד בטבריה בשנת 1895. בצעירותו למד בחדר ולאחר מכן בבית הספר אליאנס ובישיבת טבריה. ייסד את התנועה הציונית "התחיה". היה חבר מפלגת הפועל הצעיר. שימש כמורה בבית הספר אליאנס בו למד ואחר-כך חינך כמורה לעברית, במושבה מנחמיה. במלחמת העולם הראשונה היה מוכתר המושבה כנרת. ב-1919, עם כניסת הצבא הבריטי לטבריה, ניהל את משטרת טבריה. מונה לקצין חקירות במשטרת המנדט ולמפקד המשטרה בגליל התחתון. נמנה על מארגני משטרת הפרשים היהודים במשטרת הגליל והיה סגן מפקד בית הספר לשוטרים בירושלים. למד בבית הספר למשפטים בירושלים והוסמך כעורך דין. בשנת 1935 מונה לשופט שלום ומשנת 1945 - שופט שלום ראשי, עד הקמת המדינה ב-1948.

היה חבר מנהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות (היחיד שהיה יליד ארץ ישראל). בכנסת הראשונה עמד בראש סיעה של ארבעה חברי כנסת (ספרדים ועדות המזרח), שהייתה קשורה עם מפא"י. אחר כך הצטרף למפא"י. כיהן כחבר כנסת בשש הכנסות הראשונות, עד למותו. היה שר המשטרה הראשון של ישראל מימי הממשלה הזמנית (מאי 1948) ועד לפרישתו ב-2 בינואר 1967. שטרית הינו השר אשר החזיק בתיק כלשהו במשך הזמן הרב ביותר (18 שנים וחצי). נפטר ב-28 בינואר 1967.

היה הקטגור במשפט רצח חיים ארלוזורוב.

נכדתו, עפרה גלברט-אבני, היא סופרת ילדים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• בכור-שלום שטרית באתר הכנסת