אברהם שלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אברהם שלום בנדור (נולד ב-1928), מראשי שירות הביטחון הכללי, אשר בעקבות מעורבותו בפרשת קו 300 נאלץ לפרוש מתפקידו.

אברהם שלום בנדור נולד בשנת 1928. בצעירותו שירת בפלמ"ח כלוחם, ולאחר מכן הצטרף לשירות הביטחון הכללי. בנדור עלה בסולם הדרגות והגיע לדרגת ראש אגף מבצעים, ולאחר מכן, בשנת 1980 מונה לראש השב"כ.

[עריכה] פרשת קו 300

ערך מורחב – פרשת קו 300

ב-12 באפריל 1984, לאחר השתלטות מחבלים על אוטובוס בקו 300 של "אגד", שהה שלום במקום האירוע, כאשר שניים המחבלים, חיים וכפותים, הורדו מן האוטובוס. שלום הורה לראש אגף המבצעים בשירות אהוד יתום להרוג את המחבלים. יתום מילא אחר ההוראה. כלי התקשורת מסרו כי כל המחבלים נהרגו במהלך ההשתלטות על האוטובוס, אך כעבור ימים אחדים פרסם העיתון "חדשות" על פני כל העמוד הראשון תצלום שצילם אלכס ליבק, ובו נראה אחד מהמחבלים מוחזק חי ובהכרה מלאה לאחר שהורד מהאוטובוס.

שר הביטחון משה ארנס הורה על מינוי ועדת חקירה בראשות האלוף במילואים מאיר זורע ("ועדת זורע"). אנשי השב"כ שהעידו בוועדה מסרו עדות שקר לפיה האשם ברצח הינו קצין צה"ל יצחק מרדכי שהשתתף בחקירת המחבלים לאחר שהורדו מהאוטובוס. כן ישב בוועדה יוסי גינוסר אשר סייע בתיאום העדויות מבפנים. המלצות הוועדה הביאו להעמדת יתום לדין משמעתי על שסטר לאחד המחבלים, ובהעמדת מרדכי לדין משמעתי על שהיכה בהם באקדחו. הליכים אלו הסתיימו בזיכוי.

בחודש נובמבר 1985 פנו שלושה בכירים בשב"כ אל אברהם שלום, ודרשו ממנו לחשוף את פרטי הפרשה או להתפטר מתפקידו. שלום סירב, והשלושה פרשו מן השירות, אך פנו אל היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר ומסרו לו את פרטי הפרשה הידועים להם. בעקבות האירועים האמורים נוצרו בתוך השב"כ מחנות שתמכו מצד אחד בשלושה ומצד שני בשלום ומקורביו. על פי ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון, הופעל לחץ מצד מקורבי אברהם שלום על עובדים לתמוך בראש השירות מול הפורשים. גילון אף טען כי בכיר בשב"כ המקורב לשלום פעל להחתמת עצומה בקרב העובדים למען אברהם שלום.

זמיר סבר כי יש להעמיד את שלום ואנשיו לדין. שמעון פרס ויצחק שמיר שהיו אז ראש הממשלה וממלא מקומו בממשלת אחדות לאומית, תמכו בשלום, אך הסערה הציבורית שהתחוללה הביאה להתפטרותו מתפקידו בשנת 1986 והחלפתו ביוסף הרמלין אשר שב לשירות לאחר שעמד בראשו בעבר. שלום טען כי פעל "בסמכות וברשות" ורמז כי קיבל אישור מראש ממשלה לפעולות דוגמת הרג המחבלים. שלום היה בין ארבעת אנשי השב"כ אשר קיבלו מנשיא המדינה חיים הרצוג חנינה בטרם הרשעה על מעשיהם. חנינה זו ניתנה רק לאחר עזיבתו של זמיר והבאת חריש במקומו.

[עריכה] לאחר פרישתו מהשב"כ

כאחרים המעורבים בפרשה, ביניהם אהוד יתום שנבחר לכנסת, ויוסי גינוסר אשר שימש במגוון תפקידים ציבוריים, לא נמנע שלום מפעילות ציבורית ומהבעת דעתו ברבים. שלום משמש כדירקטור בתעשייה האווירית, כחבר במועצה הציבורית של תנועת "המפקד הלאומי", ובתפקידים ציבוריים נוספים. שלום הביע דעתו כנגד גדר ההפרדה בנימוק כי הפגיעה שזו גורמת בזכויות הפלסטינים עלולה להביא לטרור רב מזה שהיא עשויה למנוע. ב-30 בנובמבר 2003 התראיין שלום לעיתונות, וביחד עם שלושה ראשי שב"כ בדימוס אחרים, עמי איילון, יעקב פרי וכרמי גילון קרא לשרון להגיע להסכם עם הפלסטינים, ולהבין כי קיים צד שני לסכסוך, אשר סבלו הוא גורם מרכזי להמשך הסכסוך.