Sea Launch
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Sea Launch הוא מיזם מסחרי לשיגור לוויינים למסלול גיאוסינכרוני, העושה שימוש באסדת שיגור המתמקמת על קו המשווה בטרם השיגור לחלל. זהו מיזם משותף לחברות מארצות הברית, רוסיה, אוקראינה ונורבגיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] שותפים למיזם
למיזם השיגור הימי לחלל חברו מספר חברות מסחריות מארבע מדינות:
- חברת בואינג מארצות הברית (בבעלותה 40 % מהבעלות במיזם) - אחראית על האינטגרציה של המשג והמטעד
- תאגיד החלל אנרגיה מרוסיה (בבעלותו 25% מהמיזם) - אחראי לספק את השלב השלישי למשגר זניט
- חברת אקר קווארנר מנורבגיה (20% בעלות במיזם) - אחראית על בניית אסדת השיגור ואוניית הפיקוד
- תאגיד החלל יוז'נוי מאוקראינה (15% מהבעלות במיזם) - ייצור ואספקת המשגר זניט (למעט השלב השלישי שלו)
[עריכה] טיל השיגור
מיזם Sea Launch עושה שימוש בדגם מיוחד של משגר הלוויינים זניט, בעל שלושה שלבים. הטיל מיוצר על ידי חברת יוז'נוי האוקריאנית, וכולל שלב עליון מתוצרת רוסית.
[עריכה] אסדת השיגור
מיזם Sea Launch הוא במהותו שיגור של משגר לוויינים מהים. על מנת להשיג את היציבות הנדרשת מכן השיגור, וכן את הנפח הגדול של ציוד ותשתיות הדרושות למשגר הלוויינים זניט, נבנתה אסדת השיגור "אודיסיאה" על בסיס של אסדת קידוח נפט. ההסבה בוצעה על ידי החברה הנורבגית Aker Kværner בשיתוף עם חברת יוז'נוי מאוקראינה, יצרנית המשגר.
לאסדת השיגרו כושר הפלגה עצמית בים ובאוקייאנוס, ובסיס הקבע שלה, שם היא עוברת טיפולי תחזוקה תקופתיים , מצוי בלוס אנג'לס, ארצות הברית.
[עריכה] מרכז הבקרה הימי
אוניית חברת Sea Launch המכונה Sea Launch Commander מכילה את המשגר והלוויין, דלק ומחמצן, אנשי צוות ומרכז בקרה. באוניה מגורים לנציגים מטעם החברות שהלוויינים בבעלותן עתידים להיות משוגרים, מרכז מעקב וטלמטריה, מסוק, ציוד תקשורת מתקדם ומאגר חלקי חילוף לשם טיפול ותיקון במשגר.
צוות האוניה מונה 240 איש. אורך האוניה: 220 מטר. הדחק: 34,000 טון.
[עריכה] יומן שיגורים
| Date | Payload | Mass | Comments | Number |
|---|---|---|---|---|
| March 27, 1999 | DemoSat | 4.5 t | success | 1 |
| October 9, 1999 | DIRECTV 1-R | 3.5 t | success | 2 |
| March 12, 2000 | ICO F-1 | 2.7 t | failure | 3 |
| July 28, 2000 | PAS-9 | 3.7 t | success | 4 |
| October 20, 2000 | Thuraya-1 | 5.1 t | success | 5 |
| March 18, 2001 | XM-2 ROCK | 4.7 t | success | 6 |
| May 8, 2001 | XM-1 ROLL | 4.7 t | success | 7 |
| June 15, 2002 | Galaxy IIIC | 4.9 t | success | 8 |
| June 10, 2003 | Thuraya-2 | 5.2 t | success | 9 |
| August 7, 2003 | EchoStar IX/Telstar 13 | 4.7 t | success | 10 |
| September 30, 2003 | Galaxy XIII/Horizons-1 | 4.1 t | success | 11 |
| January 10, 2004 | Telstar 14/Estrela do Sul 1 | 4.7 t | success | 12 |
| May 4, 2004 | DIRECTV-7S | 5.5 t | success | 13 |
| June 28, 2004 | Telstar-18 | 4.8 t | launch anomaly | 14 |
| March 1, 2005 | XM-3 | 4.7 t | success | 15 |
| April 26, 2005 | SPACEWAY-1 | 6 | success | 16 |
| June 23, 2005 | Intelsat IA-8 | 5.5 t | success | 17 |
| November 8 2005 | Inmarsat 4-F2 | 6.0 t | success | 18 |
| February 15, 2006 | EchoStar X | 4.3 t | success | 19 |
| April 12, 2006 | JCSAT-9 | 4.4 t | success | 20 |
| June 18, 2006 | Galaxy 16 | 5.1 t | success | 21 |
| August 22, 2006 | Koreasat 5 | 4.9 t | success | 22 |
| October 30, 2006 | XM-4 | 4.7 t | success | 23 |
| January 30, 2007 | NSS-8 | 5.9 t | failure | 24 |
