PETN

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

PETN (פנטאריטריטול טטרניטרט, פנתריט, C(CH₂ONO₂)₄) הוא אחד מחומרי הנפץ החזקים ביותר הידועים לאדם. מהירות הפיצוץ של PETN בדחיסות 1.7 גרם לסמ"ק היא כ 8,400 מטר לשנייה. החומר יוצר לראשונה על ידי הכימאים הגרמנים טולנס וויגנד. נרשם עליו פטנט של ממשלת גרמניה ב-1912, והוא היה בשימוש במלחמת העולם הראשונה.

ה-PETN רגיש יותר לחום וחיכוך מאשר TNT או טטריל, ואינו משמש לעולם כמאיץ בפני עצמו. משתמשים ב-PETN כחלק מהתערובת ההודפת (אבק שרפה) בקליעים קטני קליבר, מרעומים למוקשים, ליבות לפתיל רועם ורכיב מרכזי בחומר הנפץ הפלסטי סמטקס.

מטול ה"בזוקה" M9A1 האמריקאי בקוטר 60 מ"מ חומש בראש קרבי בן 227 גרם של פנטוליט (תערובת PETN ו-TNT), ויכל לחדור 127 מ"מ של פלדה. PETN הוא גם תרופה מרחיבת כלי דם לטיפול במחלות לב. הטרוריסט ריצ'רד רייד תכנן לפוצץ את טיסת אמריקן איירליינס 63 באמצעות מטען PETN שהסתיר בסוליות נעליו.

[עריכה] ייצור

PETN מיוצר בתגובת ניטרציה של פנטאריטריטול באמצעות תערובת מרוכזת של חומצה חנקתית וגפרתית. שיטת ICI המועדפת משתמשת בחומצה חנקתית טהורה בלבד, למניעת יצירת תוצרי לוואי גפרתיים בלתי יציבים ומסוכנים:

C(CH₂OH)₄ + 4HNO₃ → C(CH₂ONO₂)₄ + 4H₂O