תמר (בת דוד)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תמר, הייתה אחות אבשלום, בתם של דוד המלך ומעכה בת תלמי מלך גשור. סיפור האונס שעברה על ידי אמנון, אחיה מאב, מופיע בתנ"ך בספר שמואל ב', פרק י"ג.
תמר מיוחסת, בכל אזכורי דמותה בתנ"ך, דווקא אל אחיה אבשלום. יופיה ניכר בה, ואמנון אחיה בכורו של דוד, אהב אותה. בעצת רעהו יונדב בן שמעה, העמיד פני חולה וביקש מאביו לשלוח לו את תמר, שתכין לעיניו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד ובעת הכנת הלביבות ביקש אמנון להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ואנס אותה למרות מחאתה. לאחר מכן בקשה ממנו תמר לפרוש עליה את חסותו, מכיוון שהיה רע יותר בעיניה להיות לא-בתולה מאשר להיות תחת חסותו של זה שאנס אותה, אך הוא שנא אותה וגרש אותה. תמר נותרה פגועה מאוד. היא בכתה, שמה אפר על ראשה וקרעה את כתונת הפסים שלה. אבשלום אחיה ראה בצערה ואימץ אותה אליו. לאחר שנתיים שבהן ישבה תמר בבית אבשלום הרג אבשלום את אמנון, וברח לבית סבו שבגשור.
על אהבת אמנון לתמר נאמר במסכת אבות: "כל אהבה התלויה בדבר - בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר - אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן".
את מעשה האונס של תמר ניתן לפרש כעונש 'מידה כנגד מידה' על חטא דוד ובת שבע. גם בסיפור של תמר ישנם גילוי עריות (לכאורה) ושפיכות דמים, והפעם דוד הוא הגורם העקיף למעשים אלו. פרשנים רבים ניסו להסביר מדוע אומרת תמר לאמנון שדוד ייתן אותה לו אם יבקש ממנו. איך ייתכן שדוד ירשה לאחים להינשא? ברובד הפשוט כוונתה להשהות את האונס או למנוע אותו, ולכן השתמשה בתירוץ זה, אך לא ברור כיצד ניתן להשתמש בתירוץ מופרך מעין זה. חלק מהפרשנים גורסים כי תמר הייתה בתה של מעכה אך לא בתו של דוד. אחרים אומרים, על פי חז"ל, שאכן הייתה בתו של דוד, אלא שנולדה למעכה כשעוד הייתה גויה, על פי דין אשת יפת תואר - דין המאפשר לקחת אשה מן האויב במלחמה ולהביאה הביתה - ולכן נחשבה תמר לגויה, השייכת הלכתית רק לאמה ולא לאביה, ולכן התאפשר קשר בין תמר לאמנון.
לפי חז"ל בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין דף כא [1]) כתוצאה ממעשה אמנון ותמר גזרו על איסור ייחוד עם אישה לא נשואה:
ניתן לראות הקבלות בין סיפורה של תמר אחות אבשלום לסיפורה של תמר כלתו של יהודה שמסופר בספר בראשית.
