תיאטרון הבלט והאופרה של טביליסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תיאטרון הבלט והאופרה של טביליסי (בגאורגית: თბილისის ოპერისა და ბალეტის თეატრი) או התיאטרון האקדמי-ממלכתי של טביליסי ע"ש זכריה פליאשווילי (თბილისის ზაქარია ფალიაშვილის სახელობის ოპერისა და ბალეტის სახელმწიფო აკადემიური თეატრი) הוא בית האופרה העתיק ביותר והמפורסם ביותר הממוקם בשדרות רוסתוולי שבמרכז טביליסי גאורגיה. בית האופרה, סמל התרבות רבת השנים של גאורגיה, אירח כוכבים כמו מונסראט קאבאייה ^[1], חוסה קאררס, הכוריאוגרף הגאורגי המפורסם, ג'ורג' בלנשיין, והמלחין צ'ייקובסקי.

[עריכה] היסטוריה

התיאטרון האימפריאלי - בית האופרה והבלט של טביליסי.
שנות ה-70 של המאה ה-19.

הקמת בית האופרה בטביליסי הייתה תוצאה של תהליכים פוליטיים ותרבותיים שהתחוללו בגאורגיה לאחר סיפוח גאורגיה לאימפריה הרוסית ותחייתן של תנועות לאומיות ופדגוגיות. הנציב העליון החדש של מלכות המשנה של הקווקז, מיכאיל וורונצוב, שמונה לתפקידו בשנת 1844, הניח את היסודות ליוזמות תרבותיות רבות, שבין החשובות ביותר שבהן הוא עידוד העניין באופרה בגאורגיה.

ההצגות הראשונות, שהיו ברוסית, החלו להופיע כבר בספטמבר 1845 והתקיימו פעמיים בשבוע, כאשר המבנה של בית האופרה טרם נבנה. רוב האופרות היו וודבילים וקומדיות. כמו כן הוזמנו על ידי וורונצוב אמנים מתיאטרון האימפריה. מאוחר יותר בוצעו האופרות גם בגאורגית.

העבודות על בניית מבנה בית אופרה החלו ב-15 באפריל 1847 ונמשכו ארבע שנים עד ל-1851. המבנה נבנה תחת הדרכתו של הארכיטקט האיטלקי, אנטוניו סקודיארי, במרכז טביליסי, בכיכר החירות בסוף שדרות רוסתוולי ליד מבנה עיריית טביליסי. עם בנייתו הפך בית האופרה ללב החיים התרבותיים בעיר ובכל הקווקז. היה זה בית האופרה הראשון שהוקם בכל עבר הקווקז, באולם שהכיל מקום ל-800 צופים שהתבלט בחזיתו ובחלל הפנימי שבו, בעיצוב הארכיטקטוני, מבין התיאטראות האירופאיים של אותם ימים.

[עריכה] הפתיחה

בית האופרה בלילה

התיאטרון נפתח ב-12 באפריל 1851 בסעודה מפוארת בנוכחות המעמד הגבוה של טביליסי. לאחר מספר חודשים מהפתיחה, הופיעה, ב-25 באוקטובר 1851, ב-"Illustrations", אחד העיתונים הפופולריים בפריז, כתבה של אדמונד דה בארס עם שתי תמונות של החלל הפנימי של התיאטרון. הכתבה האוהדת הביאה להגברת שיתוף הפעולה של בית האופרה עם אירופה. באביב של אותה שנה הוזמנה לטביליסי קבוצה איטלקית בניצוחו של ברביארי, מנצח מפורסם באותם ימים, שביצעה 12 הופעות במהלך שלושת החודשים לאחר מכן. בעקבותיה הגיעו לטביליסי תזמורות נוספות, שחלקן אף התיישבו בטביליסי.

ב-9 בנובמבר 1851 נפתחה עונת התיאטרון הראשונה בטביליסי. ההצגה הראשונה הייתה לוצ'יה די למרמור של גאטנו דוניצטי. עם סיום המחזה, שזכה להצלחה רבה, הובילו המארחים את הקבוצה של ברביארי וקהל הצופים למשתה על הגדה השמאלית של נהר הקורה.

[עריכה] שריפה

ב-11 באוקטובר 1874 נהרס בית האופרה בשריפה. השריפה כילתה למעשה את כל המבנה ולא שרד למעשה שום קישוט או פריט אחר. הסיפרייה המוזיקלית העשירה נשרפה, אף היא, לגמרי. אף על פי כן, לא הופסקו ההופעות והן בוצעו באופן זמני על בימה קייצית. יחד עם זאת תקופה זו נמשכה זמן רב למדי, ונסתיימה סופית בשנת 1896.

[עריכה] כיום

תיאטרון האופרה מבפנים

חוסר היציבות של שנות ה-90 של המאה ה-20 בגאורגיה השפיעה עמוקות על בית האופרה בטביליסי כמו גם על תיאטראות רבים אחרים במדינה. הממשל לא יכל לספק מימון מספיק לתיפקוד השוטף של התיאטרון שהתבטאו בתחילה בבעיות בחימום המבנה ובאספקת החשמל ולאחר מכן במימון לתפאורות חדשות, בגדים, תמיכה באמנים ועוד. למרות שבעיות אספקת החשמל והחימום נפתרו תוך זמן קצר, נמשכו בעיות המימון עד להתרחשותה של מהפכת הוורדים ב-2003. בחירתו של הנשיא החדש, מיכאיל סאקשווילי, הביאה לשיפור משמעותי במצב התיאטרון והתרבות באורגיה בכלל.